תביעת צלמים לביטול הזמנת צילום חתונה

בפני תביעה כספית, בסך 16,250 ₪, שעניינה ביטול הזמנת צלום חתונתם של הנתבעים, שהתקיימה ביום 15.8.2017, ואשר התובעים היו אמורים לצלם.

טענות הנתבעים פורטו במכתב ששלחו בדוא"ל בבוקר יום החתונה, ושצורף לכתב ההגנה, ממנו עולה, כאמור, כי טענותיהם נוגעות ליחס אותו מצאו לא יאות של התובעים כלפיהם במהלך תקופת ההתחבטות סביב מציאת אתר צילומים לצילומי הזוגיות, התייצבות צלם יחיד במקום שנים לאותו אתר, משלוח התמונות רק 3 ימים לפני החתונה במקום 5 ימים, משלוח תמונות באיכות מקצועית לא מספקת, כמו גם התעקשותם של התובעים בשעתו, בעת הכוונה הראשונית לבטל את ההסכם עקב מציאת צלם ללא עלות, כי הנתבעים ישלמו את הפצוי המוסכם, זאת חרף קרבת המועד למועד שהיה מאפשר ביטול בפצוי קטן בהרבה (25% במקום 60%).

...

למרבה הצער, לא עלה בידי בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות שתייתרנה כתיבת פסק-דין זה, אולם אין מנוס אלא להכריע במחלוקת.

מסתבר, כי מדובר בעניין מקובל, וכאמור – אף היגיון יש בו. סיכומו של דבר, שככל שעלה ממכלול חומר הראיות שבפני, לרבות לאחר שמיעת בעלי הדין עצמם, שנדמה שביטול העסקה נבע בעיקר מחששות שהתעוררו אצל הנתבעים, ועליית מפלס הלחץ הסובייקטיבי שלהם, סמוך לארוע החשוב.

ניתן להבין לחץ זה וחששות אלה, אולם לבדם אין הם מקנים את הזכות לבטל עסקה, אלא לפי תנאי הביטול הקבועים בה, ושעה שזו בוטלה, אין מנוס אלא להחיל את ההוראה בהסכם, המזכה את התובעים בפיצוי בשיעור 80% מסכום העסקה.

נוכח כל האמור, אני מקבל את התביעה חלקית, באופן שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 7,200 ₪, וכן את החלק היחסי מאגרת התביעה, בסך 72 ₪, ובסך-הכל: 7,272 ₪.

תביעת הזוג הראשון בסוף חודש מאי 2018 יצר הזוג הראשון קשר עם הנתבע, ממנו ביקש הזוג הראשון להזמין שירותי צלום לחתונתם, שתוכננה ליום 1.11.2018.

הנתבע טען, כי מצבו השתפר בהמשך, ולכן גם יכול היה לצלם ארוע אחר באותו מועד, ואלולא היה הזוג הראשון מבטל את ההזמנה, היה מסוגל לצלם את חתונתם.

עוד טען הזוג השני, כי הנתבע הפר את התחייבויותיו בהיבטים נוספים – הגיע לצילומי טרום החתונה ללא עוזר צלם אף שכך סוכם, התחייב כי בחתונה יבוצעו צילומים עם מוט (לאחר ששיכנע את הזוג השני כי אין צורך במצלמת רחף) אך בפועל הגיעו הצלמים ללא מוט, ועוד טענו כי הצלום היה לקוי וחסר, וישנם קטעים שלא צולמו.

...

אני סבורה, כי הנתבע הפר את התחייבותו כלפי הזוג הראשון, ואף נהג כלפיהם בזלזול הגובל בחוסר תום לב. הנתבע טען בתצהירו, כי הסיבה לכך שלא יכול היה לצלם את האירוע בעצמו, היא כי סבל מכאבים ביד.

בנסיבות אלו, אני סבורה, כי התביעה שהגישו התובעים יכולה וצריכה הייתה להיות מוגשת בדרך של תביעה קטנה, ומכל מקום העובדה שבחרו להגישה באמצעות עו"ד ובסדר דין מהיר, לאור העובדה שהליך זה נגיש להם (התובעת היא עורכת דין ובא כוח התובעים הוא שותפה למשרד), אינה מצדיקה פסיקת פיצויים גבוהים מאלו שהיו נפסקים במסגרת הליך כזה.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי גם תביעת הזוג השני היא תביעה, שראויה הייתה להיות מוגשת ולהתברר בהליך של תביעה קטנה, והפיצוי שצריך להיפסק הוא בהתאם.

אשר להוצאות המשפט – כפי שציינתי לעיל מדובר במקרים שלטעמי נכון וראוי היה להגישם כתביעה קטנה, והבחירה של התובעים, אשר ייצוג עו"ד היה זמין להם, להגישה בדרך של תביעה בסדר דין מהיר, מחייבת פסיקת הוצאות במשורה, וזאת בהתחשב גם בפער בין הסכום שנתבע (סה"כ 70,000 ₪) לזה שנפסק בסופו של דבר.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים 1-2 סכום כולל של 2,800 ₪, ולתובעים 3-4 סכום כולל של 2,400 ₪.

אני תובעת את מלוא התשלום עבור תפירתה שימלה, כאשר הנתבעת ביטלה את ההזמנה יומיים לפני חתונתה ולאחר שהשימלה היתה מוכנה.

התמנות שאני מציגה צולמו 3 ימים לפני חתונה.

ביום שישי בצהריים דברתי עם הצלם, בוכה ודברתי עם כולם שיעזרו לי והוא שלח אותי לעפולה ושם בחרתי שימלה ביום שישי בצהריים ועשו לי תיקון קטן.

...

זה נכון היא כל הזמן אמרה לי והיתה מוכנה לשמוע ממני בקשות לשינויים אבל בסופו של דבר היא לא תיקנה.

בסופו של דבר היא לא עשתה את מה שצריך.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הטענות, את הסכומים המוסכמים ביחס לביצוע העבודות ואת טענותיה של המעצבת ונתתי את תשומת הלב לטענות הנתבעת בגין מספר הפעמיים שנאלצה להגיע מעפולה לנתניה לשם ביצוע מדידות ואת תחושתה לנוכח התנהלותה של התובעת כנטען ומאחר ואני סבורה כי מדובר בשימלה שניתפרה במיוחד עבור הנתבעת לפי דגם שהוכן במיוחד עבורה ובהתחשב במועד שבו בוטלה העיסקה, כאשר באותו שלב השימלה כבר היתה תפורה, אני מחליטה לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,700 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

טענות הצדדים בכתב התביעה הועלו הטענות הבאות: התובעים התקשרו עם הנתבעים, שהציגו עצמם כשותפים, בהסכם לצילום חתונתם שנערכה ביום 1.11.2018 (להלן: "ההסכם") (נספח א' לתביעה), בתמורה לתשלום בסך של 10,000 ₪ ששולם במלואו (נספחים ב' ו-ג' לתביעה).

בכתב ההגנה של הנתבע 2 הועלו הטענות הבאות: התובעים חתמו על הסכם היתקשרות עם הנתבע 1, אשר הזמין את הנתבע 2, צלם עצמאי ועוסק מורשה, כצלם סטילס שני מטעמו.

מוסכם בין הצדדים כי במקרה של ביטול הזמנת העבודה ע"י המזמין.

גם התובע 2 העיד לגבי עגמת הנפש שנגרמה עקב היתנהלות הנתבע 1, כך: "אני תבעתי על ההתנהלות הרעה מאוד של שי כלפיי ועל עגמת הנפש, ועד היום חמותי מסתכלת עליי לא יפה, וכל החתונה שהייתה מושקעת באלפי מאות שקלים, שהכל פעל כמו שצריך, חוץ מהצלם, ואני רדפתי אחרי הצלם שנתיים, וגם אם הייתה קצת הענות באמצע, ויצאה נשמתי, ויש לי 2 ילדים, ואבא שלי שואל אותי עד היום מתי יהיה אלבום" (ע' 15 לפרו' ש' 28-24).

...

בהקשר זה, אינני מקבלת טענת התובעים בתביעה כאילו מסירת הכתובת בנספח ה' לתביעה נעשתה לצורך מסירת הדיסק הקשיח עם חומרי הגלם.

אינני מקבלת טענת הנתבע 1 שלפיה אין הוא מחויב באספקת האלבומים מאחר שהתובעים השתהו בבחירת התמונות ולא סיפקו דיסק קשיח ביום האירוע.

על כן, אני מורה כי הנתבע 1 ישלם לתובעים הוצאות אגרה בסך של 375 ₪.

אשר לשכ"ט עו"ד, לאחר בחינת סכום התביעה אל מול תוצאות ההליך, התנהגות הצדדים להליך ודרך ניהולו כמפורט לעיל, אני קובעת כי הנתבע 1 ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

בהתחשב בסכום התביעה אשר מפניה נאלץ הנתבע 2 להתגונן, ובהינתן אופן ניהול ההליך על ידי הצדדים, אני קובעת כי התובעים ישלמו לנתבע 2 הוצאות משפט ובכללן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,775 ₪, בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000.

בפניי תביעה להשבת דמי מקדמה בסך של 1,000 ₪ בצרוף הוצאות בסך של 200 ₪ בגין שירותי צלום חתונה שלא בוצעה בסופו של דבר על ידי הנתבע, וזאת בשל ביטול ארוע החתונה שהיה קבוע ליום 23.10.20 (להלן: "החתונה") ובוטל בפעם השלישית עקב משבר מגיפת הקורונה (התובעים דחו פעמיים את מועד החתונה לפני כן עקב משבר הקורונה).

טענת הנתבע כי התובעים מפרים הסכם חתום על ידם בענין ביטול ההזמנה, ומפנה לסעיף 8 להסכם (והרלוונטי לעניינו) הקובע בין היתר: "במקרה של ביטול בן 60 ימים לפני הארוע ועד מועד הארוע יקבל הצלם פיצוי של 50% מהעלות הכוללת שישולם במועד הביטול...במקרה של כוח עליון....שאינו מאפשר את קיום הארוע במועד, תדחה העבודה למועד החדש שבו יתקיים הארוע. במידה והצלם לא יהיה פנוי בתעאריך זה תבוטל ההזמנה ויוחזרו למזמינים דמי הקדימה בנכוי 10% מהעלות הכוללת...". הנתבע טוען כי הדבר גרם לו להפסדים ואובדן הכנסה בשל הביטול הצמוד למועד החתונה.

...

בפניי תביעה להשבת דמי מקדמה בסך של 1,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך של 200 ₪ בגין שירותי צילום חתונה שלא בוצעה בסופו של דבר על ידי הנתבע, וזאת בשל ביטול אירוע החתונה שהיה קבוע ליום 23.10.20 (להלן: "החתונה") ובוטל בפעם השלישית עקב משבר מגפת הקורונה (התובעים דחו פעמיים את מועד החתונה לפני כן עקב משבר הקורונה).

טענות הצדדים: טענת התובעים הינה כי החתונה, אשר נדחתה פעמיים קודם לכן, לא יצאה בסופו של דבר לפועל בפעם השלישית וכל זאת רק ועקב משבר הקורונה, ומכאן שיש לראות בכך ביטול בשל כוח עליון, ומכאן שהם זכאים להחזר המקדמה ששולמה במלואה.

לאחר שבחנתי את הצדדים מצאתי כי לאור סעיפי ההסכם ובייחוד סעיף 8 מצאתי כי התובעים אינם זכאים על פיו לקבלת דמי המקדמה.

מכל האמור לעיל מצאתי כי דין התביעה של התובעים נגד הנתבע להידחות, מאחר והם לא זכאים להחזר המקדמה בכל מקרה, אך מנגד יש לחייב את התובעים בתביעת הנתבע לשלם לנתבע בגין דמי הביטול שבו הם מחוייבים בשיעור מופחת יותר, אשר יעמוד על סך כולל של 3,000 ₪.

סוף דבר על מנת שהדברים יהיו ברורים: במסגרת ת"ק 5955-07-21 התביעה נדחית ובמסגרת ת"ק 203-11-21 אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.