כפי שציינתי בעיניין יאנוח ג'ת: "תשלומים לקרנות פנסיה, לקרנות הישתלמות ולקופות גמל הם חלק בלתי נפרד משכרו של העובד. בתשלומים אלה מעוגן עתידו הכלכלי של העובד, הם אלה המקנים לו ולבני משפחתו רשת ביטחון סוצאלי ליום המחר". עוד נאמר באותה פרשה, כי עיכוב בהעברת הפרשות לקרן, או גריעה מהם, עלול לגרום לעובדים נזק בלתי הפיך שאינו נופל מן הנזק הנגרם לעובד בהלנת שכרו.
על כן ו"כהרתעה מפני אי-תשלום החוב לקופת גמל והפיכתו לבלתי כדאית, מטיל סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר פיצוי הלנת שכר על חוב המעביד לקופת גמל ומקנה לקופת הגמל ולעובד זכות תביעה כנגד המעביד בגין אי העברת התשלום לקופה" (ראו, עע (ארצי) 357/06 ק.ל.ע. קרן הישתלמות לעובדים סוצאליים בע"מ- מועצה מקומית פקיעין, פורסם בנבו, 09.06.2009) (להלן: "עניין ק.ל.ע").
לא נותר לנו אלא לקבוע שביחס לתקופה מושא התביעה יישאו הסכומים שהיה על הנתבעת להעביר לתובעת בגין הנכויים משכר העובדים דהיינו קרן החוב כהגדרתה לעיל הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום בו היה מקום להעבירם ועד ליום 08/02/11, המועד בו הועברו רשימות הדיווח לתובעת ויש לראות בו, גם לדידה של התובעת עצמה, הנתבעת גילתה דעתה כי התובעת היא קופת הגמל אליה מחויבת היא להעביר את הכספים.
...
האם התביעה או חלק ממנה התיישנו?
ראשית, יש לומר כי דין טענת הנתבעת לפיה על מערכת היחסים שבין הצדדים חל חוק חוזה הביטוח – להידחות.
באותו העניין, הוסיף בית הדין ואמר כהאי לישנא -
"הרשת הפנתה בסיכומיה לפסק דינו של בית דין זה בעניין מועצה אזורית גליל תחתון, שם נדונה אותה שאלה המתעוררת בעניין שלפנינו. חברי השופט עמירם רבינוביץ' קבע כי ככלל תקנה 22 אינה מהווה מקור עצמאי לחיוב המעביד בתשלום ריבית פיגורים על ריבית פיגורים, ויש לבחון אם קיים הסכם המטיל חובה על המעביד לשלם ריבית פיגורים בגין ריבית פיגורים. גם אם תקנה 22 מהווה מקור עצמאי לחיוב המעביד בריבית פיגורים, אין בה חיוב מפורש לכך. השופט רבינוביץ' כיוון בדברים אלו לכך כי בזמן הרלבנטי לתביעה שנדונה שם, תקנה 22 טרם כללה את החיוב של ריבית פיגורים על ריבית הפיגורים. התיקון נעשה ב- 5.8.04 כאשר פסק הדין בבית הדין האזורי ניתן ב- 2003, טרם התיקון. ומכאן נלמד כי "שעה שביקש מחוקק המשנה להורות על השתת ריבית פיגורים על חוב ריבית הפיגורים עשה כן במפורש. מן ההן ניתן ללמוד על הלאו, היינו, שעה שלא דיבר מחוקק המשנה מפורשות מתבקשת המסקנה כי על חוב ריבית הפיגורים אין להוסיף ריבית פיגורים, אלא הפרשי הצמדה וריבית בלבד" (סעיף 20 לפסק הדין ע"ע (ארצי) 208/03 קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע"מ – מועצה אזורית גליל תחתון מיום 31.10.05).
אמנם, סבורים אנו כי מן הראוי להעמיד את הקרן התובעת במקום שבו הייתה אילו הופרשו הכספים במועד, אולם לא נטען (וודאי שלא הוכח) מצידה כל מנגנון חלופי שישיג מטרה זו, ככל שיוחלט שלא להחיל את ריבית הפיגורים ביחס למלוא התקופה מושא התביעה.
בנוסף לאמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 34,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.
