תביעת פריצה למערכת מחשוב ארגונית

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד במסגרתו טענה לגזלת סודות מסחריים בידי התובע: "לאחר שיחסי העבודה הסתיימו, הנתבע שכנגד ו/או מי מטעמו פרצו מרחוק למערכת המיחשוב של התובעת שכנגד, חדרו לתיבת הדואר האלקטרוני של החברה, וללא הסכמת בעלי התובעת שכנגד, נטלו את רשימת הלקוחות של התובעת שכנגד לרבות כתובות הדואר האלקטרוני שלהם, ומחקו לצמיתות מתוך תיבת הדואר האלקטרוני של התובעת שכנגד את כל התכתובת האלקטרונית והאי'מיילים שהועברו בינה לבין לקוחותיה, עד כי לא נותר בה דבר.

לא זו אף זו. לאחר סיום יחסי העבודה, התובעת שכנגד השאירה בחזקתו וברשותו של הנתבע שכנגד למשך כשבועיים ימים את רכב החברה ובו מכשיר טלפון, ומכשיר טלפון נייד, מתוך מחשבה ורצון להקל עליו את ההתארגנות בדרכו החדשה .

...

בענייננו, סבור אני כי יש להעדיף, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב"קלפים פתוחים".

שוכנעתי, כי המידע שעשוי להתקבל במסגרת הצו המבוקש נחוץ לצורך בירור השאלות שבמחלוקת בין הצדדים.

בפניי בקשת רכבת ישראל לצרוף החברות שלהלן, כצד להליך: טופ רמדור מערכות מחשבים (1990) בע"מ; מטאור מערכות טכנולוגיה וארגון בע"מ; טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ; התובע נתן לרכבת ישראל, שירותי מחשוב ומערכות מידע, משך למעלה מ-13 שנים, באמצעות החברות שאותן מבוקש לצרף להליך.

] "השמוש בפועל שנעשה בתקנה זו איננו נרחב, ובית המשפט נוהג בריסון בהפעילו את הסמכות האמורה. כמו כן, ועל אף שאין בתקנה הבחנה בין תובע לנתבע, עמדה הפסיקה על כך שקיימת חשיבות למיהות בעל דין המצורף. ככל שההחלטה על צירוף בעל דין איננה חזון נפרץ, על אחת כמה וכמה נכון הדבר, מקום שבו מדובר בצרוף נתבע (או בעניינינו, מקבל הודעת צד שלישי) בנגוד לרצונו של תובע". כמו כן נפסק כי "הכלל הוא, כי התובע בוחר בנתבע, ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לידרוש סעד"[footnoteRef:8].

[10: אומנם אין חולק כי בין התובע לחברת טופ רמדור מערכות מחשבים (1990) בע"מ היתקיימו יחסי עבודה בראשית ההיתקשרות מושא התובענה אולם לגבי היתקשרות זו חלה ממילא היתיישנות.

...

על כן, שוכנעתי כי צירופן של החברות אינו דרוש, הוא יביא לסרבול ההליך שלא לצורך, והשתת הוצאות מיותרות על בעלי דין שאינם צדדים טבעיים לתובענה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בגין הליך זה בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

מתוקף תפקידו כאחראי על ההתנהלות התקינה, היתעקש התובע לטפל באותם אי סדרים שנתגלו ואף שיתף בכך גורמים נוספים באירגון, אך גם הם לא עשו דבר.

בסעיפים 8-9 לתצהיר מצהיר התובע כי מצויות בידו תיכתובות בעיניין ארוע פריצה למערכת המיחשוב והקלטות שונות, אך כי מסמכים אלה חיסויים ויגולו בהוראת בית הדין לאחר המצאת תצהירי עדות ראשית.

כבוד השופט לוין סיכם וניסח את ההלכה בנושא זה באופן הבא: "(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על ניזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעיתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים"; (ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת; (ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין.

...

בנסיבות המתוארות, אני מקבל את בקשת קומברס לגילוי המסמכים וההקלטות המופיעים בתצהיר גילוי המסמכים של התובע.

סוף דבר: הבקשה לחשיפת המסמכים מטעם קומברס - מתקבלת.

התובע יעביר את המסמכים המבוקשים המסומנים 8-9 בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו לעיון החברה בתוך 14 ימים מיום החלטתי זו. לפנים משורת הדין אני קובע שאלת ההוצאות בגין הליך ביניים זה תילקח בחשבון בתום ההליך.

בנוסף לתיק דנן, בשנת 2015, הוגש נגד הנאשמת כתב אישום בגין אי הגשת מסמכים בסיום ביצוע עבודות בניה שביצעה (ת"פ 9521/2015 במערכת המיחשוב הישנה; תו"ב 64206-10-15 במערכת נט המשפט).

לדברי הנאשמת שכן אמר לה שהוא קשור לתביעה העירונית והוא ידאג כי יוצא צו הריסה לבינוי שבנתה.

מבוקש להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים: (1) קנס על פי מיתחם העונש ההולם; (2) התחייבות להמנע מכל עבירה לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק בסכום הקנס; (3) דחיית מועד ביצוע צו התאמה ב-3 חודשים לשם התארגנות או הכשרה.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התיכנון והבניה: "התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הצבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה." (ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין) "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התיכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק" (ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הועדה המקומית לתיכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר) "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התיכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט." (ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון) "תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צרפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות" (רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין) "המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים.

...

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 16,800 ₪ ב-42 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 10.10.2021 ובכל 10 לחודש שלאחר מכן.

מכל מקום, ככלל קיימת התאמה בין סיכומי השעות הנוספות בדו"חות לבין תלושי השכר, ודי בכך, ובעדותו של מר סאלח שוויקי לפיה מדובר בשעון המחובר למערכת ממוחשבת, בצרוף הודאת התובע כי קיבל את התלושים, עיין בהם והבין את מושג שכר היסוד, כדי להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה החלוקה בין שכר היסוד לבין תשלומי השעות הנוספות, משקפת חלוקה אמיתית בין שכר לבין גמול עבודה בשעות נוספות.

בכתב התביעה טען התובע שעבד ב-SGI מחודש 5/17 עד לחודש 2/19, כי "בשל שינוי אירגוני בנתבעת 1, מינהלי של התובע הודיעו לו כי הוא ימשיך בעבודתו אצל הנתבעת 3 כאשר מלוא זכויותיו ישמרו לו". SGI טענה בכתב הגנתה שלא היה מדובר בשינוי אירגוני, אלא בסכסוך שפרץ בין האחים השותפים, בעקבותיו הועתקה פעילות SGI למפעל סמוך.

...

בסיכומיו נראה כי התובע זנח תביעה זו וטען אך לאי תשלום בגין יום בחירות בסך 272 ש"ח. לפיכך נדחית התביעה לדמי חגים.

דין התביעה להידחות בהיעדר יסוד עובדתי לטענות התובע, שקיבל את תלושי השכר שלו באופן סדיר ולא הצביע על "היעדר אותנטיות" של התלושים.

התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה הקטן, כלהלן: הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, פיצוי בסך 5,000 ₪.