תביעת פלת"ד: תאונת דרכים בצומת רעננה

תמצית טענות התובע התובע טען בכתב התביעה כי ביום 23.11.18, בשעה 6:00 או בסמוך לכך, הוא יצא ממקום עבודתו, ובדרך חזרה ממקום העבודה לביתו היה מעורב בתאונת דרכים בכביש 4 בצומת רעננה.

...

שוכנענו אפוא, כי ביתו של התובע בנעורה הוא ה"בית" שלו, הוא "ארמונו" להבדיל מהדירה השכורה במרכז שם רק לן מפאת המרחק בין מקום העבודה לנעורה, מרכז חייו הקבוע היה בנעורה, שם התנהלו חיי החברה שלו, שם עמד ביתו בבנייה, שם כתובתו הקבועה, שם בני משפחתו ולשם חזר בכל הזדמנות שבה לא עבד.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת, במובן זה שאנו קובעים כי יש להכיר בתאונה מיום 23.11.18 כתאונת עבודה.

בנסיבות העניין ובשים לב להליכים שהתקיימו בתיק, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התובע טוען כי התאונה ארעה בעת שהוא רכב על גבי הקטנוע בנתיב הימני לכיוון צומת רעננה- כפר סבא כאשר לפתע סטתה לעברו מצד שמאל, משאית מסוג משא פתוח (להלן ולצורך הדיון: "המשאית ") בו נהג הנתבע 1, מר עלי פאעור, ואשר בוטחה אותה עת על ידי הנתבעת 2 מפני סכוני צד ג'.

עניינה של תביעת הפלת"ד בגין תאונה זו נדון בימים אלה.

עיון בתיק המישטרה אשר הוגש על ידי הצדדים בצוותא, מלמד כי בשעה 10:26 ו-36 שניות בדיוק, נרשם הדיווח מפיו של העד במילים הבאות: "... המודיע מדווח על תאונת דרכים, טוען כי משאית באה לפנות ימינה והקטנוען גם בא לפנות ימינה, באותו הנתיב, וקטנוע עף לכיוון השוליים, יש צורך במד"א...". הודעת המודיע הנה ברורה- קטנוען כלשהוא אשר נסע בכביש ביחד עם משאית נדחק על ידה לאחר שזו סטתה ימינה לעברו.

...

כתימוכין לטיעוניהם אלה מבקשים הנתבעים להסתמך על חוות דעתו של בוחן התנועה מטעמם מר רפי וולמרק, המבוססת בעיקרו של דבר על מסמכי התיק ובפרט תיק המשטרה, על פיה הגיע זה למסקנה כי עובר לתאונה התובע נסע על גבי השול הימני שבו עמדה המשאית, הוא הבחין בה במרחק קצר, בלם בלימת חירום שלא הועילה והתנגש בה. לטענת המומחה, ממצאי החקירה המשטרתית, שללו את גרסת התובע בדבר סטיית המשאית לימין הדרך בעת המצאות הקטנוע לצידה.

מסקנה זו אינה תואמת כפי שראינו את עדותו של הנתבע 1 ושל העד הנוסף מטעמו אשר העידו כי הקטנוע כלל לא פגע במשאית וממילא אין היגיון בדבר שבמהירות יחסית נמוכה שבה נסע הקטנוע הוא יפגע במשאית וייהדף אחורה מרחק לא מבוטל של 6 מטרים.

סוף דבר בנקודה זו, מתוך מכלול הראיות המצויות בתיק זה הגעתי לכלל מסקנה כי הראיות הישירות עדיפות ונחוצות לקביעת ממצאים עובדתיים ביחס למה שאירע בתאונה.

אשר על כן, אני מורה בזאת כי הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובע את מלוא סכום נזקיו שנתבעו בגין הנזק לקטנוע בסך 27,584 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום התאונה, שכר טרחת עורך דין בסך 5,500 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק, שכר התייצבותו של התובע לדיון ומתן עדות בסך 450 ₪ ושכר התייצבות העד מטעמו כפי שנפסק בדיון מיום 30.12.14 והכל לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

תביעה זו עניינה ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה, לפי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 20/2/17, בין רכב המצוי בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב הנמצא בבעלות הנתבעת-1 והמבוטח על ידי הנתבעת-2 (להלן: "רכב הנתבעות").

על פי הנטען בכתב התביעה במועד התאונה הנטען, בצומת רעננה מרכז, סטה רכב הנתבעות מנתיבו, פגע ברכב התובעת ונמלט מהמקום.

...

בתיק זה שענייננו גרסה מול גרסה, ברי, כי ההכרעה קמה ונופלת בראש ובראשונה על מהימנות העדים, בחנתי ארוכות את מהימנות גרסת העדים כפי שהושמעה באולם בית המשפט ובאתי לידי מסקנה, כי אמנם עדותו של עד התובעת הייתה בעלת נופך מהימנות לא מבוטל והוא משוכנע עד תום בגרסתו, ואולם אין בעדות זו לבדה להרים את הנטל, וזאת כאשר התגלעו כמה סתירות לא מבוטלות בעדות, המביאות לידי מסקנה שיכול ונפלה שגגה בזיהוי הרכב המעורב וכאשר לא הובא תיעוד שגם לשיטתו של העד היה קיים בזמן אמת, שיכל היה להסיר כל ספק.

הניסיון של העד להתאים את גרסתו לפרטים שהתבררו מעורר חוסר נוחות ומביא לידי מסקנה כי לא ניתן לבסס אך ורק על גרסתו את ההכרעה.

למרות הקשיים בגרסת עדת הנתבעות, בסופם של דברים בשים לב לנטלי ההוכחה, לקשיים בגרסת עד התובעת ולמחדלי התובעת בהבאת מלוא הראיות שהיו קיימות לטענת העד עצמו, באתי לידי מסקנה שהתובעת לא עמדה בנטל ומשכך אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

התביעה נדחית.

וכך העיד התובע: "יום ששי בערב, נסיעה מצומת רעננה כביש 4 לכוון צפון, אני נוסע בנתיב הכי ימני, באתי מהרצליה, כביש 531, מול המישטרה לוקחים שמאלה ואז כדי להגיע לכביש 4 לוקחים ימינה. כבר הייתי על כביש 4 בנתיב הכי ימני ואני מתכוון להכנס לתחנת דלק לתדלק. אני נוסע בקצב כזה כדי שאני אוכל לפנות לתחנת דלק, כאשר אני נוסע בנתיב הימני, שההמשך שלו זה תחנת דלק שהתכוונתי להכנס לפני הנסיעה. מי שנוסע ישר, נוסע פשוט משמאלי. משמאלי יש שלושה נתיבים שממשיכים ישר. אני נסעתי, ואז באזשהו שלב הוא נסע משמאלי, כאילו הוא נוסע ישר, באזשהו שלב הוא פשוט חתך עלי במאונך, על אי התנועה, כימעט פספס את תחנת הדלק, זה היה נראה שהוא רצה להכנס לתחנת דלק, כי בסוף קראו לו מהחנות נוחות. אני החלקתי כדי לבלום ולא להכנס בו, הוא פשוט הפתיע אותי אז בלמתי מהר. אני יכול להראות וידאו איך אני שכוב. אני בלמתי חזק, אחרת הייתי ניכנס בו ומתפרק על הכביש. מציג תמונות וסרטון. רואים אותי שאני שכוב על הכביש ואני נמצא כבר בנתיב הכניסה לתחנת הדלק. אני מציג לבית המשפט תמונה של רכב התובע סקודה מקדימה ומאחורה, והרכב נמצא בחנות הנוחות שבתוך תחנת הדלק. האופנוע בבעלותי. הקטנוע כרגע יושב בצד, לא ידעתי מה קורה עם התביעה, לקחתי כרגע רכב מהעבודה. הרכב שלי במצב חונה לא כאשר הוא ניזוק, לא תיקנתי אותו. יש לי רכב מהעבודה. אני צירפתי לתיק בית המשפט חוות דעת שמאי ואני מסתמך על שומת הנזקים כפי שקבע השמאי. כתוצאה מהתאונה הייתי שלושה חודשים במחלה. אני רוצה לציין שההתעסקות בתביעה ואיסוף המסמכים, שווי יום עבודה שלי הוא מאד גבוה, אני מנהל כספים בחברת טבע. אני אגיד בכנות, הזמן שהשקעתי בזה שווה הרבה יותר מ-990 ₪." (עמוד 1 ש' 11-27).

כן דרש התובע פיצוי בגין עוגמת נפש- לא מצאתי בנסיבות תיק זה לפסוק בגין פריט זה, בייחוד שלתובע זכות תביעה לנזק שאינו מממוני, המגלם בחובו "עוגמת נפש" במסגרת תביעתו לנזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, ובעניין זה קיים העקרון של "ייחוד העילה" (סעיף 8 לחוק זה), היינו שראש נזק זה יכול להיתבע רק במסגרת תביעות הגוף.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, ולאחר ששמעתי את עדויות התובע, הנתבע ומוחמד, ועיינתי בתמונות מזירת ההתרחשות, הגעתי לכלל מסקנה, כי האחריות המלאה לקרות התאונה מוטלת על הנתבע.

כמו כן, ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לתובע הוצאות משפט הכוללות את ההוצאות שנפסקו למוחמד (400 ₪ ) בשיעור כולל של 900 ₪.

רקע וטענות הצדדים לפני תביעה המבוססת על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע יצא מצומת רעננה לכיוון דרום כאשר חש בחבטה סימן לנהג שפגע בו לעצור בצד.

...

בין הצדדים התפתח דין ודברים, ובסופו של דבר טוען התובע כי במהלך נסיעתו של הנתבע קדימה ובעוד התובע עומד מלפנים, פגע בו רכב הנתבע בברך.

לדידי דבריו אינם תואמים את שקרה בתאונה והוא לא הצליח ליישב את הסתירה שבין גרסתו לדוח האירוע של המשטרה ולפיכך אני מקבל את גרסתו של התובע בדבר נסיבות התאונה וקובע כי התובע נפגע ממכוניתו של הנתבע.

השופט עמית הגיע למסקנה כי, פלונית נפגעה כהולכת רגל ולצורך החוק אין לראות אותה כמי שעשתה שימוש ברכבה, מאחר שהשימוש לא היה למטרות תחבורה, ויש לראות את הרכב כזירת התרחשות גרידא.

מששקלתי את טענות הצדדים והפסיקה דלעיל, אני סבור כי נסיעתו של התובע ברכבו הסתיימה.