תביעת פלת"ד בגין תאונת אופניים חשמליים בצומת

עניינה של תביעה זו, פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים.

עסקינן בתאונת דרכים אשר ארעה בצומת מרומזר ואין חולק בין הצדדים, שבתאונה זו נגרם נזק לשני הרכבים ואין גם מחלוקת בין הצדדים על כווני הנסיעה בעת קרות הארוע.

בטופס הודעתו של אליהו גרינפלד (להלן: "המבוטח"), צוין, "עמדתי ברמזור אדום, כשהרמזור התחלף לירוק המשכתי לנסוע ופניתי שמאלה, רוכב אופניים חשמליים שהגיע מדרום לכיוון צפון חצה את הצומת באור אדום ופגע ברכבי בחלקו הקידמי ימני". הנזק בהתאם לחוות דעת השמאי סך של 20,960 ₪ כולל מע"מ. בהתאם לפוליסה של מבוטח התובעת ובהתאם לדו"ח השמאי, נשאה התובעת בהוצאות מבוטחה כמפורט להלן: הסכום ששלמה התובעת למבוטח סך של 12,966 ₪ כולל הצמדה וריבית ע"ס 238 ₪.

נהגת האמבולנס יערה גוזלן הופיעה לפני בתאריך 26/5/2015 (להלן: "יערה"), טוענת יערה שהמקרה הנ"ל קורה כל 5 דק', ובכלל זה מקרה שקרה בשנת 2011, לומר שנסעה מאחורי מונית ולאחר מכן הייתה תאונה עם אופניים חשמליים, יכול להיות אולם אינה זוכרת.

...

לעניין הנזקים הישרים הנתבע ישלם בגין השתתפות עצמית וכינון סכום הביטוח שכן ימי עמידה לא הוכחו.

לסיכום: הנתבע ישלם לתובע גרינפלד סך של 5,281 ₪ בתוספת הצמדה , אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת הכשרה חברה לביטוח סך של 12,966 ₪ צמוד מיום הגשת התביעה בצירוף אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

רקע וטענות הצדדים לפני תביעה המבוססת על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובעת, ילידת 1999, עברה תאונת דרכים ביום 24.07.15 בסביבות השעה 02:30 בלילה כשרכבה על אופניים חשמליים, חצתה את הצומת במפגש הרחובות פינסקר וז'בוטינסקי בעיר הרצליה בעודה "מרכיבה" את חברתה הגב' שיר שמואלי.

בעקבות התאונה ניפתח תיק תאונת דרכים באגף התנועה ת"א, מס' ת.ד. 324674/2015 התיק טופל על ידי הבוחן איגור פרס.

...

למעלה מן הצורך אציין שגם ללא הקביעה הנ"ל הייתי מגיע למסקנה שהתביעה נגד נתבעות 3,4 דינה להידחות, כפי שאפרט להלן.

עדותו של נתבע 1 לא הייתה אמינה בעיני ואיני מקבל אף את הראיות שצירף, ולפיכך איני מקבל את גרסתו.

משכך, ולאור כל האמור לעיל, על נתבעת 2 לשאת בעלויות נזקה של התובעת ובהוצאות הנתבעת 4, בסך 10,000 ₪.

הרוכב "משוכנע ובטוח" שרכב הוא זה שפגע באופניו מאחור, הגם שכלל לא ראה את הרכב הפוגע ופרטיו אינם ידועים לו ולא הובאו כל עדי ראיה להתרחשות זו. האם גרסה זו מספיקה כדי להטיל חבות על קרנית בגין תאונת "פגע וברח"? זו הסוגיה העומדת לפתחנו; רקע כללי וטענות הצדדים לפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 25/2/1992, אשר נפגע, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 21/6/2015 בהיותו רוכב על אופניים (לא חשמליים).

העדר תעוד כלשהוא של זירת התאונה הנטענת- מלבד העובדה כי התובע אפילו לא צירף תמונה של אותו גלגל אחורי עקום של אופניו, ראיה שהייתה בהשג ידו ואותה יכל וצריך היה בנקל לתעד ולצרף, הרי שמסתבר כי התובע כלל לא ניסה לאתר ולהשיג ראיה למעורבות רכב מזירת התאונה, כגון: צלום חריקת בלמים על הכביש, פנס שבור אולי, ואפילו לא צירף צלום כללי של זירת התאונה, על מנת שניתן יהא להתרשם מהמיקום שלה ביחס לצומת, ממיקום הרמזורים, לא הוצגה תמונה של אותו תמרור שעליו הוטח כדבריו וכדומה.

...

לחילופין, טוענת הנתבעת, כי גם אם יוכח כי התובע נפגע מרכב חולף, אזי יש לקבוע כי התובע לא נקט "בשקידה הראויה" כמצופה ממנו על מנת לאתר את נהג הרכב או את הרכב הפוגע וגם בשל כך דין התביעה כנגד קרנית להידחות.

על מנת לסבר את האוזן, להלן ציטוט מהמסקנה אליה הגעתי על סמך הניתוח הראייתי בעניין פלונית, ללמדך על ההבדל התהומי ביחס למקרה הנדון: "אילו היה ספק קל שבקלים בליבה של התובעת בזמן אמת כי הופלה ארצה על ידי הרכב, לא הייתה באותן הדקות הספורות שעמדו לרשותה עושה כל שביכולתה על מנת לשנן את מספרו. דווקא האינסטינקט הראשוני שבניסיון לשנן את המספר במצב בו הייתה נתונה, שרועה כאובה על הכביש, היא המצביעה על שכנוע וידיעה פנימית של התובעת כי הופלה על ידי הרכב האמור ולא סתם נפלה כתאונה עצמית. ודוק, מדובר בנתינה זרה, אשר אינה דוברת השפה, וודאי שאינה מצויה בדקויות של האבחנה המשפטית בין תאונה עצמית מול תאונת במעורבות רכב, ודומני כי לא ניתן לייחס לה תחכום יתר במסגרתו, באותן דקות ספורות, היה סיפק בידה לבדות במוחה סיפור כיסוי שלם, המערב רכב חולף בתאונה לא לו, רק לצורכי תביעה עתידית, לא כל שכן כנגד קרנית אשר יש להניח כי התובעת כלל לא ידעה על קיומה או על תפקידה אותה שעה". אמור מעתה, ההיקש אותו מנסה התובע לעשות מעניין "פלונית" לענייננו, אין לו על מה לסמוך ודינו להידחות.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

לפניי תביעת שבוב, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחת שלה (להלן: "הנהגת"), בעלת רכב שניפגע כתוצאה מתאונת דרכים עם הנתבעים, שלושה קטינים אשר רכבו יחד עם זוג אופניים חשמליים אחד.

עקב התאונה נגרם לרכב הנהגת נזק אשר הוערך על ידי שמאי מטעם התובעת בסכום של 56,984 ₪.

לאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה. על פי גרסת הנהגת, היא הגיעה לצומת פנימי בכפר ג'דיידה-מכר, ובמהלך נסיעה בנתיבה, תוך שהיא מאיטה את מהירותה, התפרצו הנתבעים לצומת, כשהם רוכבים שלושתם יחדיו על אופניים חשמליים ונוסעים במהירות.

...

בנסיבות העניין אני קובעת, כי ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם יישא חנא באחריות בשיעור של 50%, ואילו שני חבריו, עבד ובילאל, יישאו כל אחד מהם באחריות בשיעור של 25%.

סוף דבר: מצאתי כי הנתבעים, יחד ולחוד, חבים בשיפוי התובעת בגין הנזק שנגרם בתאונה.

התוצאה היא שהנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 40,186 ₪.

בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי היה "במועד הרלוואנטי לתביעה זו רוכב אופניים אשר נפגע מרכב אשר עצר בפתאומיות לפניו"; והוא מיפרט בסעיף 4 לכתב התביעה: "ביום 27.11.2015 נפגע התובע בתאונת דרכים עם רכב צד ג' אשר נסע לפניו ברחוב [נ] ב[שם העיר], בלם בפתאומיות, וגרם לתובע לאבד שליטה על האופניים, ליפול ולאבד את הכרתו". אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי קיימת סתירה של גרסאות בין הנטען בסעיפים שצוטטו לעיל.

לחילופין, טוענת הנתבעת כי, ככל שתתקבל על ידי בית המשפט גרסה (כלשהיא) של התובע לגבי נסיבות התאונה, גם אז התובע לא יהיה זכאי לפצוי, מפאת העדר אותה 'שקידה סבירה', שבה על פי הפסיקה מחויב התובע מכוח הוראות סעיף 12(א)(1) לחוק הפלת"ד, ושמהווה תנאי מקדמי לעצם רכישת הזכות לתבוע את קרנית למתן פיצויים על פי החוק, במקרה בו "הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע". לטענת הנתבעת, מגירסת התובע במישטרה ובעדותו לפניי עולה כי בעקבות התאונה ניגש אליו מידית הנהג של הרכב "המעורב" לכאורה בתאונה (להלן: "'הרכב הפוגע'"), והציע לו עזרה, אך התובע סרב לעזרת הנהג וברח מיד לביתו.

בהודעה זו תחת תת-הכותרת 'תאור התאונה' נרשם כי התאונה אירעה ביום 27.11.2015 בשעה 11:20, ובגוף ההודעה: "נסעתי עם האופניים חשמליים ברחוב [א] ופניתי לרחוב [נ] אוטובוס הסתיר ורכב היה לפני ועצר פיתאום וניסיתי לברוח מהרכב אז עליתי על המדרכה והיה חול על הכביש והחלקתי ואז הנהג של הרכב יצא רצה להזמין לי אמבולנס לא רציתי וברחתי הבית ואז אחי לקח אותי לטרם [שם בית החולים] ועשו לי גבס זמני ואמרו לי ללכת ביום ראשון לחדר מיון ב[שם בית החולים] וניתחו אותי ביום שני ושמו לי ברגים ואחכ' המשכתי טיפולים בפיזיותרפיה" (ההדגשה בקוו - הוספה).

בשל חלוף הזמן ובשל אופי הארוע - אין זה סביר לידרוש מהתובע במסגרת 'השקידה הסבירה' לפעול לאיתור עדים לתאונה באיזור של הצומת בה ארעה התאונה.

...

בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי היה "במועד הרלוונטי לתביעה זו רוכב אופניים אשר נפגע מרכב אשר עצר בפתאומיות לפניו"; והוא מפרט בסעיף 4 לכתב התביעה: "ביום 27.11.2015 נפגע התובע בתאונת דרכים עם רכב צד ג' אשר נסע לפניו ברחוב [נ] ב[שם העיר], בלם בפתאומיות, וגרם לתובע לאבד שליטה על האופניים, ליפול ולאבד את הכרתו". אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי קיימת סתירה של גרסאות בין הנטען בסעיפים שצוטטו לעיל.

התובע טוען כי בגין הפגיעה במרפק ידו הימנית נגרם לו כאב וסבל וכי נפגע תפקודו; זאת לאחר שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא לייחס לה גרימת נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור 2.5% (ועוד 1% בגין הצלקת הניתוחית), והיזקקות "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". אקדים ואציין כי בסופו של יום, על פי מכלול הראיות והעדויות שלפניי, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את הנסיבות של התאונה כפי שהן עולות מהנטען בכתב התביעה, כי מדובר ב'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק, וכי פעל 'בשקידה סבירה' לאיתור נהג הרכב.

המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא כי התובע נזקק "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". התובע בתצהירו הצהיר בין היתר: "... הפגיעות האלו משפיעות על תפקודי בבית ובקרב משפחתי. אני מתקשה בביצוע עבודות משק הבית, עריכת קניות, שטיפת כלים, כביסות וכו'... לאחר התאונה הייתי מאושפז לצורך ניתוח, ולאחר מכן הייתי מרותק למיטה במשך מס' שבועות. בכל אותו זמן הייתי צריך עזרה מרובה בכל התפקודים – לבוש, רחצה, עבודות משק הבית, הכנת אוכל והגשתו, אפילו לקחת בעצמי כוס מים היה אתגר. לצורך הטיפול בי נאלצו הורי להפסיד יומי עבודה רבים" [סעיפים 17, 20 ו-21 לתצהירו].

סך הפיצויים כעולה מהמפורט בפסק דין זה, מצאתי לקבל את התביעה, כשהסכום לפיצוי לתובע הוא סך כולל של 60,000 ₪, כפי שעולה מסיכומם של הפיצויים בראשי הנזק, כדלקמן: אובדן כושר השתכרות לעתיד - 35,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 12,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 3,000 ₪ כאב וסבל – 10,000 ₪ סה"כ: 60,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 60,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 9,126 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה התובעת בנדון, בליווית ריבית והצמדה ממועד תשלום האגרה.