התביעה הוגשה בגין אי תשלום תמורה בעד רכישת 2 מכשירי סאמסונג ומכשיר נוקיה.
מכאן, שאין לנו צורך להכריע בשאלת היות כרטסת החוב ומצב החשבון מטעם התובעת בגדר רשומה מוסדית, מאחר וברור מהראיות, כי בגין מכשירים אלו הנתבע לא שילם.
בעדותו לפניי, העלה לראשונה בצורה עמומה ועלומה ומבולבלת כי "הכל מתנה" : "ש. תאשר לי שאת הטלפונים נשוא התביעה הזו, אותם רכשת ביום 15.4.15. ת. אני לא זוכר את זה אבל אני רוצה לזרוק את זה, הכל מתנה. יש לי פלפונים חדשים מאמריקה. יש לי פלאפון גדול ברכב, שם אפשר לדבר והכל". (עמ' 19, שורות 24-26) (ההדגשה לא במקור ר.ג').
...
לאור כל המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת הוכיחה כי הנתבע רכש ממנה שלושה מכשירים כמפורט ברישא לפסק דין זה, וכי לא שילם תמורתם, ועל כן, יש לחייבו בתשלום תמורת המכשירים שרכש כולל מגן מסך.
סוף דבר;
אני מקבלת את התביעה ודוחה את ההתנגדות.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות הליך זה כולל שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.
