תביעת פירוק שיתוף במקרקעין בין קרובי משפחה

במקרה דנן לא חל סעיף 7 לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה – 1995 (להלן: חוק בית המשפט לעינייני מישפחה) הקובע כי: "הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בענינו של קטין, למעט בעניני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני מישפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לישכת ההוצאה לפועל...". שהרי, הצדדים אינם בני זוג.

לכן, כפי שמציינים ש' שוחט וד' שאוה בספרם סדר הדין בבית המשפט לעינייני מישפחה (תש"ע-2009) בעמ' 331: "הליכי פירוק שתוף במקרקעין בין בני מישפחה אחרים יבוצעו אף הם בבית משפט לעינייני מישפחה אך לא מכוח סעיף 7 לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה אלא מכוח אופייה של החלטת הפרוק שבאמצעותה יסיים בית המשפט את מלאכתו, עם אישור הסכם המכר של המקרקעין שהחליט על פירוקם". ע' מאור וא' דגני בספרם על כונס הנכסים – כנוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית (2015), עמ' 56-58 מציינים שפסק דין לפירוק שתוף צריך להיות מבוצע בבית המשפט ולא בלישכת ההוצאה לפועל וכלשונם: "לסיכום המצב המשפטי הנוהג היום: הליך של פירוק שתוף נעשה מראשית ועד תום על ידי בית המשפט בלבד" (ראו גם: ע"א 613/78 אניס נ' פוירשטיין, פ"ד לד(1) 32 (1979)).

...

שהרי, היה עליו לבדוק את ההחלטות שניתנו בעניין הכינוס ובנוסף, העובדה שנקבע בהסכם ששכר הטרחה יעמוד על אחוז אחד ככל שההליך יתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, "איננה צירוף מקרים אקראי". לפיכך, הערעור מתקבל בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה ושכרו של כל אחד מהכונסים יעמוד על 1% בתוספת מע"מ. תמצית טענות המבקש השאלה העומדת להכרעה בבקשה דנן היא "עקרונית ורוחבית". פסק הדין פגע פגיעה אנושה בעקרון חופש החוזים ולכן יש לתת רשות ערעור בהתאם להלכת "חניון חיפה" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3), 123).

אולם, המבקש הגיש את הבקשה דנן, יום אחד לאחר שחלף המועד להגשתה ולכן כבר מסיבה זו, דין הבקשה להידחות.

לכן, כפי שמציינים ש' שוחט וד' שאוה בספרם סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (תש"ע-2009) בעמ' 331: "הליכי פירוק שיתוף במקרקעין בין בני משפחה אחרים יבוצעו אף הם בבית משפט לענייני משפחה אך לא מכוח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה אלא מכוח אופייה של החלטת הפירוק שבאמצעותה יסיים בית המשפט את מלאכתו, עם אישור הסכם המכר של המקרקעין שהחליט על פירוקם". ע' מאור וא' דגני בספרם על כונס הנכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית (2015), עמ' 56-58 מציינים שפסק דין לפירוק שיתוף צריך להיות מבוצע בבית המשפט ולא בלשכת ההוצאה לפועל וכלשונם: "לסיכום המצב המשפטי הנוהג היום: הליך של פירוק שיתוף נעשה מראשית ועד תום על ידי בית המשפט בלבד" (ראו גם: ע"א 613/78 אניס נ' פוירשטיין, פ"ד לד(1) 32 (1979)).

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית והמבקש ישלם למשיבים 1-13 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

₪ ההגנה בדבר רכישת הזכויות התובע בתמורה ל- 70,000 בדיון אתמול נוהל שיח ער בשאלה מיהו שניסח את האישורים הללו, אולם בכתב התביעה לא טען התובע לאותנטיות חתימתו על המסמכים וממילא במשך קרוב לשלוש שנים בהם נוהל ההליך, לא עתר בשום דרך למינוי מומחה לבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד. לא זו בלבד, אלא שבכתב התביעה המתוקן מיום 24.1.19 , שהוגש לאחר שהוגש כבר כתב ההגנה המקורי וצורפו האישורים בכתב יד (נספח א' לכתב ההגנה), אישר התובע כי אמנם חתם על המסמכים , ואך טען שהוחתם בעורמה על ויתור על זכויות בדירה (סעיף 8 לדירה).

₪ שהתמורה עמדה על 90,000 לשאלה מדוע בכל זאת מחיר העסקה היה נמוך משווי השוק, נתן הנתבע 1 הסבר סביר גם בעדותו, הנובע בעקרו הן מרצונם של אחיו להכיר בטיפולו באם המנוחה בשנים שקדמו לפטירתה, והן מכך שעסקינן בעיסקה בין בני מישפחה.

כפועל יוצא, בהיתחשב בכך שמחד הציג נתבע 1 הגנה לעת הזו מפני פירוק השתוף בדמות ההיתחייבות לעשיית העסקה, ומאידך, הזכויות במקרקעין נותרו רשומות במשותף מבלי שהוגשה תובענה למתן כל סעד ביחס לזכויות דירה, קשה להלום מצב שבו יוותר על כנו שתוף במקרקעין שלא ניתן לפרקו; שיכול ואיננו משקף את המצב העובדתי לאשורו; ואשר יכול והותרת סיטואציה זו על כנה עלולה להוביל להסתמכות של צדדי ג' על רישום שיתכן ואיננו נכון.

...

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה שמחד יש להקנות לנתבע 1 הגנה מפני התביעה הנוכחית לפירוק השיתוף במקרקעין.

לעניין זה אני סבור שפרק זמן של 18 חודשים מהיום יש בו כדי לאפשר לכל המעוניין להגיש תובענה ביחס לזכויות בדירה, וככל שלא ייעשה כן, ייחשב כמי שזנח כל טענה ביחס למרשם הזכויות הנוכחי בקשר עם הדירה.

פועל יוצא של האמור לעיל, הוא כדלקמן: אני דוחה את התביעה לפירוק השיתוף במקרקעין כפי שהוגשה.

אכן, במסגרת התביעה תתבררנה זכויותיהם של הצדדים בנכסי נדל"ן מסוימים ומדובר לכאורה, בתביעה במקרקעין במובנה הצר (ברי, כי תביעה לפירוק שתוף במקרקעין היא תביעה במקרקעין), אך אני סבור שבבואנו ליתן פרשנות למונח "תביעה במקרקעין" לצורך בחינת הסמכות הבינלאומית, יש ליתן למונח זה פרשנות מצמצמת, כך שכאשר מדובר בתביעה להילכת השתוף בין בני זוג, המתייחסת למסת נכסים שונים, הכוללת הן נכסים ניידים והן לא ניידים, אין לראות בתביעה "כתביעה לגבי מקרקעין" לצורך בחינת הסמכות הבינלאומית, אלא תביעה ליישום הילכת השתוף.

במילים אחרות, לצורך קביעת הסמכות הבינלאומית, יש לבחון את מבחן הסעד המבוקש בכללותו ולא "לפרקו לגורמים", דבר שעשוי לגרום לכך שהצדדים יאלצו להתדיין במספר מקומות בעולם, בהתאם לפיזור נכסיהם, וכתוצאה מכך תגרם בהכרח התמשכות הליכים וייווצר קושי להגיע לפיתרון כולל של המחלוקת, כפי שרצוי לעשות, בפרט כאשר עסקינן בסכסוך בין בני מישפחה".

...

במקרה דנן, אין מנוס מקבלת טענתו של המבקש כי בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתובענה אלא בית המשפט ברוסיה, כפי שיובהר להלן.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשעה שהמשיבה כלל לא טרחה להגיש בקשה להמצאת כתב התביעה ולפעול על פי התקנות והדין המהווים את שער הכניסה להבאת אזרח זר להתדייין לפני בית משפט בישראל אני קובעת כי בית משפט זה נעדר סמכות בינלאומית לדון בתובענה וכי הפורום הנאות לדון בה הוא בית המשפט ברוסיה.

על מנת לאפשר למשיבה להגיש תביעה מתאימה לפורום הנאות כאמור או לחילופין לערער על פסק דין זה, תוך שמירה על זכויותיה הנטענות בנכסים שבנדון, אני מורה כי העיקול מיום 18.7.2021 יוותר על כנו במשך 45 ימים מהיום.

חלק מהצדדים לתיק אינם בני מישפחה ובכל מקרה משלא הגישו הנתבעים במסגרת ההליכים המקדמיים בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית הם מנועים מהעלאת הטענה בסיכומיהם; פסק הדין בת"א 27559-04-17 אינו יוצר מעשה בית דין; מעמדו של התובע לתבוע פירוק שתוף במקרקעין מעוגנת בחוק ובהתנהלות הנתבעים; אף בנק טפחות למשכנתאות הכיר בזכויותיו של התובע במקרקעין, עת העניק לו הלוואה מובטחת במשכנתא; אין בסיכומי התובע כל הרחבת חזית או ראיות חדשות.

אף לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לידון בתביעה נוכח קרבת המשפחה שבין התובע לנתבעים 1-3.

...

משכך, הם מנועים מהעלאת טענות עובדתיות; דין הטענה להיעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה להידחות.

בנסיבות אלה, אין מנוס מנקיטת הליך לרישום זכויותיו של התובע בחלקה לבית המשפט המוסמך ורק לאחר השלמת רישום זכויות התובע בחלקה, ככל ויושלם, בטרם תוגש תביעה לפירוק השיתוף בחלקה.

ה - סופו של דבר אשר על כן אני מורה על מחיקת התביעה.

התובעת מציינת כי אין זו הפעם הראשונה שבה מיתנהלת תביעה לפירוק שתוף במקרקעין בין בני המשפחה.

...

ראשונים אחרים (כמו הרמב"ם, שם, שו"ת הרשב"א, שם) סבורים שגם במקרה של שותפים שהתקשרו על דעת להיות שותפים במקרקעים, הם יכולים לחזור בהם, ודין "גוד או איגוד" חל. סוף דבר ותוצאה משהוכח כי הצדדים מעולם לא התקשרו בעסקה ביניהם, וכאשר ממילא לא הופרה חובת תום הלב, הרי שאין מנוס מקבלת התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.

משכך, אני מורה על פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 159 וכחלקה 160, בגוש 3753, על דרך של מכירתם לכל המרבה במחיר, והכל בהתאם להוראות סע' 40 לחוק המקרקעין, קרי: בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל.

באשר לסוגיית ההוצאות, ובהתאם להוראות תקנות 151-153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2019, ובשל דחיית טענות הנתבעות, ובשים לב להימשכות ההליך ולצורך למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, אני מורה כדלקמן: הנתבעות יישאו בהוצאות שכר הטרחה הריאליות שנגרמו לתובעת, כאשר שכר הטרחה יעמוד על הסך של 50,000 ₪.