תביעת פירוק שיתוף בין בני זוג ידועים בציבור

 סעיף 4(א) מגדיר "שאירים": "(1) מי שהיתה אישתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאישתו וגרה עמו אותה שעה ולמעט מי שבשעת מותו היתה פרודה של קבע שלו (להלן – אלמנה)". "פרידה של קבע" מוגדרת בחוק כ"מצב שבו מיתקיים לגבי בני זוג אחד מאלה: "(1) חלפה שנה מיום שניפתח אחד מההליכים המפורטים להלן ואותו הליך לא ניסגר בתקופה האמורה:

(א) הליך להתרת נישואין; (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג, לרבות תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, במסגרת הליכי פירוד בין בני הזוג; (ג) תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש במסגרת הליכי פירוד בין בני הזוג; (ד) בקשה לקביעת הסדר איזון משאבים בידי בית משפט או בית דין לפי סעיף 5א(א) לחוק יחסי ממון או לקביעת הסדר אחר בידי בית משפט או בית דין לחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדו ובכלל זה לחלוקת קצבת פרישה ביניהם; (ה) בקשה לנקוט אמצעים לשמירת זכויות, לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון; (2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד, אף אם תחת קורת גג אחת, במשך תקופה מיצטברת של 20 חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנתיים"; בפסיקה נקבע שעיקר הבחינה היא קיומו של משק בית משותף.

...

אף לא מצאנו במסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק ראיה לכך.

איננו מקבלים את עדותה ביחס לטיב הקשר הרגשי שהיה לה עם המנוח ולנסיבות שהובילו לפירוד ביניהם.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בתביעה שלפניי עתר התובע להצהיר כי הוא בעל מחצית הזכויות בדירה , הרשומה כאמור ע"ש הנתבעת, ולהורות על פירוק השתוף בדירה.

הנתבעת אף לא היתנגדה לסמכותו העניינית של בית משפט זה להדרש לתביעת התובע, שכן אם הצדדים לא היו בני זוג שהם בגדר ידועים בציבור, אין לבית משפט לעינייני מישפחה סמכות עניינית לברר תביעת התובע.

.(493 ( דברי ביהמ"ש בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן פ"ד , לח ( מי שטוען לשיתוף בנכסי בן הזוג בנכס הרשום רק על שם מישנהו, מכח היותם ידועים בציבור וקיומה של חזקת השתוף, מוטל עליו נטל הוכחה כבד יותר מאשר הנטל בין בני זוג נשואים זאת מאחר ויש למנוע מצב - שבו יכפה על הצדדים הסדר של שתוף רכושי, כאשר הם עצמם בחרו, לכאורה, שלא להחיל על עצמם הסדר זה. 337 , בג"צ 4178/04 ועוד) ( (ר' ע"א שחר נ' פרידמן, לעיל; ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא ( טעמו של השוני נעוץ בהבדל שבין רמת המחויבות ההדדית המאפיינת את קשר הנישואים לבין זו המאפיינת את הקשר שבין ידועים בציבור; שהמחויבות הגבוהה הכרוכה בנישואים טבועה במוסד הנישואין עצמו, ולא בנקל יכול מי מבני הזוג להשתחרר ממנה, ואילו רמת המחויבות שבין בני זוג ידועים בציבור נובעת מנסיבותיו של הקשר במקרה הנתון ותלויה, כל כולה, ברצונותיהם המשתנים של בני הזוג.

...

בהינתן המסקנה אליה הגעתי בדבר תרומתו המצומצמת של התובע לפרנסת וכלכלת המשפחה בשים לב כי לא שולמו דמי שכירות על ידו כל השנים ברי כי הסכום בוודאי מתקזז אל מול ההוצאות שהוציאה הנתבעת למחייתם.

ממכלול הראיות לא שוכנעתי כי הייתה כוונה מצד הנתבעת לשתף את התובע בזכויות בדירה.

( במאגרים, 7/7/2005 סוף דבר: לאור האמור והמקובץ הנני מורה על דחיית התובענה.

בראשית שנת 1974 היש הבעל תביעה לפירוק השיתוף בדירה, למכירתה ולחלוקת התמורה בחלקים שוים בין בני הזוג.

גם במקרה דנן נטש אחד מבני הזוג (הבעל) את הדירה, הוא עבר להתגורר בדירה אחת, ועם הזמן ביחד עם ידועה בציבור.

...

את המסקנה, שהמערער ויתר למעשה על זכותו להשתמש בדירה, הסיק השופט המלומד, בין היתר, מכך, כי הבעל נטש את הדירה בעקבות ארוע, שהיה אמנם אלים אך שלא חייב תוצאה מרחיקת לכת זו. לכאורה, הדין הוא עם השופט המלומד בדרגה הראשונה, שהרי מבחינת העובדות ניתן היה ללמוד גזירה שווה מפסק הדין בע"א 288/71 אשר מבחינת עקרונותיו זכה עם הזמן לחזוק יתר בפסקי-דין מאוחרים יותר, כגון המ' 421/76 בע' 265, וע"א 123/80 בעמ' 435.

אולם במרוצת השנים נפל דבר, והתגבשה הלכה שונה לעניין זה. בפסק הדין בע"א 753/82 בעמ' 632, נקבעה ההלכה (הנשענת על פסק-דין קודם, שניתן בבג"צ 323/81 (המ' 533/81), בעמ' 744) מפי השופט טירקל, לאמור: "סבורני, שבכך סר בית-משפט זה מדרכה של ההלכה, שנפסקה בע"א 288/71 הנ"ל, והיא בגדר הלכה שאין מורין כמוה עוד. לעניין זה נראה לי, שהחזקה תיחשב כדין, רק אם הסכמת בן הזוג היא פוזיטיבית, לאמור, אם ניתן להסיק מן העובדות כוונה של בן הזוג להסכים, וזאת בין אם הובעה הכוונה במפורש ובין אם היתנהגותו 'מדברת' בשפה חד-משמעית" (ההדגשות שלי-ד' ל').

ההליכים: על המדוכה מונחות להכרעת בית המשפט שלוש תביעות בין בני זוג לשעבר שחיו ביחד כידועים בציבור: תביעה בעיניין הקטינות למשמורת משותפת- שהגיש האיש נגד האשה בתלה"מ 19384-08-20.

התביעה הרכושית לפירוק שתוף (תלה"מ 19326-08-20): עיקר טענות האיש: לדברי האיש, במהלך חייהם המשותפים איחדו בני הזוג את משאביהם, ופעלו מתוך מאמץ משותף ומתוך הסכמה מפורשת ו/או מכללא ו/או מכוח כל דין, כי כל הכספים והרכוש שנצברו בידי אחד הצדדים במהלך חייהם המשותפים שייכים במשותף לשני בני הזוג, בשל האמון ההדדי שהיה בין בני הזוג ובגין הסתמכותו של האיש על הסכמות אלו.

...

תביעת האם למזונות הקטינות בתלה"מ 39002-11-20-10-20- מתקבלת באופן חלקי.

תביעת האב לפירוק שיתוף בתלה"מ 19326-08-20- מתקבלת באופן חלקי.

אשר לפסיקת הוצאות, מאחר ושני הצדדים מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, וכשטובת הקטינות לנגד עיני, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.