תביעת פיצויים נגד סוכן ביטוח בגין אי תשלום פרמיות

שנית, לזכות התובע עמד ביטוח מנהלים על שם הנתבעת 1 בחברת הביטוח "כלל". במכתב מיום 19.7.12 ציינה חברת הביטוח, כי חרף פניות חוזרות לתובע ולנתבעת 1, טרם פעלה הנתבעת 1 להעברת מלוא התשלומים לביטוח המנהלים של התובע, ובין היתר, את חלקו של התובע בפרמיה המנוכה ממשכורתו.

מי שעשה את ההזמנה של הפנסיות של החברת ביטוח וחתם עליה, והיתה תביעה בבית הדין נגד חברת הביטוח והסוכנות מה פיתאום הם ביצעו הזמנת פוליסה על בסיס הזמנה של מזכירה וחברת הביטוח ביטלה את התביעה וביטלה את הפוליסה.

סיכומו של דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך של 28,228 ₪.

...

כללו של דבר, משלא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע 3 היה מנהלה של הנתבעת 1 בפועל, לא מצאנו לחייב את הנתבע 3 באופן אישי בסעדים שנפסקו לזכות התובע.

לפיכך התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 23,625 ₪ (10,500 ₪ X 27/12).

רקע ורצף עובדתי ביום 22/01/14 חתמו התובע וסוכן ביטוח מטעם הנתבעת, על הצעה לביטוח תאונות אישיות הכולל כסוי בסכום ביטוח יסודי של 200,000 ₪ ולפצוי שבועי בגין אי כושר עבודה כתוצאה מתאונה, בגובה של עד סך של 1,000 ₪ לשבוע, מוגבל ל 104 שבועות ועד הגיע המבוטח לגיל 67 (להלן: "ההצעה").

מתוכן דף פרטי הביטוח המעודכן (ר' נספח א' לסיכומים מטעם הנתבעת) עולה כי החל מיום 09/08/18 הפרמיה לתשלום בגין הפוליסה תעמוד על סך 123.80 ₪ לחודש.

ר' הודעת תשלום (עמ' 69 לכתב ההגנה) מיום 1/6/18 שזו לשונה: "במענה לפניה מיום 03.05.2018 (להלן: התביעה) ולאחר שבתאריך 03.05.2018 התקבלו בחברתנו כל המסמכים והמידע הנחוצים לברור התביעה הרינו לאשר זכאות לסלים שמלי לתגמולי ביטוח בגין תביעתך כמפורט להלן: לפנייתך צורפו המסמכים המפורטים מטה שהתקבלו בחברתנו.... מסמכים רפואיים... סיכום רפואי מרופא מקצועי... אישור אי כושר.... חוו"ד מומחה חצוני.... פרוטוקול ביטוח לאומי...." הנתבעת שילמה לתובע בגין אי כושר עבודה משך של 65 שבועות בתאריכים 1/11/16-31/1/18 סך כולל של 62,514.63 ₪ על סמך מסמכים רפואיים, סיכום רפואי עדכני מרופא מקצועי ואישור אי כושר (ר' הודעות התשלום בנספח ב' לכתב ההגנה).

למעשה, לא מצאתי בטענות הנתבעת כל הסבר משכנע מדוע לא תמשיך בתשלום הפצוי השבועי בגין אי כושר עבודה בהתאם להתחייבויותיה בחוזה הביטוח בין הצדדים, כפי שעשתה עד חודש סוף חודש ינואר 2018? מדוע לא שולם הפצוי בגין תקופת אי הכושר שבמחלוקת ובמה מובחנת תקופת 65 השבועות בגינה שולם הפצוי, מהתקופה של 34.5 שבועות העוקבים לה? הרי התשלום בוצע על פי אותם מסמכים רפואיים ואישורי מומחה שהוצגו בתקופה הראשונה ובהתאם להוראות נספח אי כושר במסגרת הפוליסה.

...

סוף דבר התביעה ליתרת הפיצוי השבועי בגין אי כושר מעבודה, מתקבלת.

בהתאם להסכמה הדיונית, הנתבעת תשלם לתובע יתרת הפיצוי בסך של 34,500 ₪, זאת בנוסף לתשלום בסך של 4,800 ₪ בגין יתרת ימי אשפוז וטיפולי פיזיותרפיה.

תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ואגרת בימ"ש בסך של 3,491 ₪ ושכ"ט עו"ד (15% מהסכומים בסעיף 55 לעיל) בסך של 5,900 ₪ (במעוגל) בתוספת מע"מ. כל הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

למחרת יום התאונה הגיע אליה הנתבע ובקש סך של 1,500 ₪ (דמי הישתתפות עצמית) והיא שילמה לו סכום זה. בשנת 2007 קיבלה התובעת מיסמכי תביעה (הכוונה למסמכי תביעת שבוב שהוגשה נגד התובעת ע"י חברת הביטוח "הכשרת היישוב" שביטחה את השמוש ברכב צד שלישי שהיה מעורב בתאונה נשוא התביעה), והיא פנתה לנתבע לבדיקת מהות העניין.

מכאן עתירתה לחיוב הנתבע בתשלום יתרת החוב בתיק ההוצל"פ בסך 80,000 ₪, פיצויים עונשיים בסך 10,000 ₪, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪, סה"כ 95,000 ₪.

עולה כי פוליסת הביטוח הנ"ל בוטלה ביום 5/12/2004 (בתחולה מיום 1/12/2004), כ- 4.5 חודשים טרם היתרחשות התאונה נשוא התביעה, וזאת עקב אי עמידה בתשלומי הפרמיה השוטפים כסדרם (קרי, עקב ביטול הוראת הקבע ע"י בעל החשבון (אבי התובעת ז"ל), ראו: נספחים ג' –ד' לתצהיר הנתבע).

התובעת במהלך חקירתה הנגדית בביהמ"ש אישרה כי הנתבע התריע בפניה שיש בעיה עם הוראת הקבע שניתנה לתשלום פרמיית הביטוח לרכבה: "ת. לא. לא קבלתי כלום. הסוכן הודיע לי שיש ביעה (צ.ל בעיה ג'.נ) עם הוראת הקבע" (פ' עמ' 12 ש' 13).

...

לכל האמור לעיל ניתן להוסיף שתי הערות הקשורות לדיני ראיות: האחת, התובעת הינה העדה היחידה בתיק, ולא ניתן לקבוע תשתית עובדתית התומכת בגרסתה רק על סמך עדותה היחידה.

סוף דבר הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין – אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 2,500 ₪ תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

למרות שבמועדי גניבת כלי הרכב היה הכסוי הבטוחי הזמני בתוקף, מאחר שלא בוטל על ידי איש מן הצדדים, לא נימסרה הודעה על הגניבה לסוכנות הביטוח או למבטחת, משיבה 3.

בהמשך לדחיית דרישת התשלום, הגישה משיבה 3 תביעה לתשלום 10,430 ₪ (תא"מ 720248/08) בתאריך 30.1.2011, בטרם ניתן פסק הדין בתביעת משיבה 3, שלחה מערערת 1 למשיבה 3, מכתב שכותרתו: "הודעה על גניבת כלי רכב", בה נטען כי, החברה היתה מבוטחת אצל המשיבה החל מיום 1.8.2007, וכי "בתקופת הביטוח נגנבו מבית העסק שני כלי רכב של החברה" (ההדגשה שלי – ש.ד.) דרישת הפצוי נומקה במכתב כדלקמן: "כיוון שמתוקף הביטוח שהוזמן על ידי, ועל פי הרשימה והפוליסה לביטוח העסק, כסוי גניבות ממין זה היה בתוקף בעת הגניבה." בתשובתה מיום 1.5.2011, למערערת 1, דחתה משיבה 3 את התביעה בנימוק כי חלה היתיישנות על התביעה.

בתאריך 4.2.2013, קיבל בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט א' זבולון) את תביעתה של משיבה 3 נגד המערערת 1, וחייב אותה לשלם את דמי הפרמיה לתקופת הביטוח הנטענת.

...

דין טענה זו להידחות מאחר שהיא מתעלמת מן העובדות והמסמכים כפי שהוצגו על ידי המערערות עצמן.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.

המערערות ישלמו הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ למשיבים 1-2 ו-10,000 ₪ למשיבה 3.

בתאריך 04/03/2021 הגיש התובע, מר רז ידן, תובענה כנגד אופרוד, מעסיקתו לשעבר, במסגרתה עתר לחייבה לשלם לו פיצויים בסך של 1,070,125 ₪, בעד הפסד תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, שניגרם לו, לטענתו, עקב תאונה בה היה מעורב.

התובע הוסיף וטען כי הגיש תביעה כנגד "כלל", שבה עתר לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה, בטענה כי הפוליסה סולקה טרם קרות מקרה הביטוח שלא כדין, ואילו "כלל" היתגוננה בטענה כי הפוליסה סולקה כדין עקב אי-תשלום פרמיות הביטוח על-ידי המעסיקה.

אשר לאחריות שילוחית בקשר להפרות נטענות של סוכן ביטוח – בית הדין אינו מוסמך לידון בתביעות כנגד סוכן ביטוח, בין אם התביעה מבוססת על עוולת הרשלנות, ובין אם היא מבוססת על עילה אחרת.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, ואנו קובעים כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בהודעה לצד שלישי.

בנסיבות העניין, שקלנו להעביר את ההודעה לצד שלישי לבית משפט שלום, אך לאור אי הבהירות בניסוחה, מצאנו מקום למחיקתה על הסף.

לאור המסקנה אליה הגענו, לא מצאנו טעם לדון בטענות הצדדים ביחס להחלטה המתירה שניתנה על ידי הרשם, וכך גם אין צורך לדון ביתר טענות "כלל", אשר במידת הצורך תועלנה לפני הערכאה המוסמכת, ככל ואופרוד תחליט להגיש תביעה נגדה.