תביעת פיצויים מביטוח לאומי על פציעה במשחק כדורגל

הקבוצה תבטח את השחקן למקרה של פציעה או פגיעה בעת אימון, משחק, ארוע קבוצתי מכל סוג ומין ובדרך אליהם או מהם, בהתאם להוראות חוק הספורט והתקנות שהותקנו מכוחו, בעיניין חובת ביטוח ועל פי תקנוני ההתאחדות לכדורגל, למקרי מוות, נכות, למקרה של אובדן כושר עבודה זמני או מלא.

בהמשך, הוצגה טענת הנתבעת כדלקמן: "פציעה ממושכת כפי שחווית מזכה אותך לקבל מביטוח לאומי גם פיצוי בגין נכות זמנית. בשל כך פנינו אליך וביקשנו ממך לתבוע זאת מביטוח לאומי על מנת שנוכל לקבל שיפוי משלים לעלות שכרך.

כאמור, השאלה העומדת להכרעה היא האם שחקן כדורגל, שהתקשר עם קבוצה בהסכם לתקופה קצובה, זכאי לשכר בתקופת פציעתו ללא סייג או שמא הוא מחויב בהעברת סכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין הפציעה לקבוצה, שנשאה במלוא שכרו בתקופת מחלה.

...

נוכח דלות הראיות בנושא, כאשר נסיבות האמירות לא הוכחו וגם לא תוכנן המדויק, התביעה לפיצויים בגין עגמת נפש בגין התנהגות זו נדחית.

גם לגבי שאר ההיבטים של התנהלות הנתבעת, אין להיעתר לתביעה ברכיב זה. הכלל הוא כי פיצוי בגין עגמת נפש יינתן במשורה, במקרים חריגים המצדיקים זאת (דב"ע נג/3-99,114 משרד החינוך, מדינת ישראל – מצגר, פד"ע כו 563, 582 (1994); ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל, משרד התעשייה והמסחר – חן, 3.11.08).

סוף דבר – למרות שעמדת התובע נדחתה, התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 311,382 ₪, בניכוי הסכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין פציעה מיום 17.12.13 בגין התקופה שעד 30.6.15 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.3.15) ועד התשלום בפועל.

התביעה ובעלי הדין המדובר בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונה שאירעה במהלך משחק כדור רגל, וזאת במסגרת יום גיבוש מטעם מקום העבודה.

לחילופין נטען כי ככל שהתביעה תיתקבל, הרי שמכל סכום שייפסק לתובע (אם בכלל), יש לנכות כל סכום שהוא קיבל ו/או יקבל ו/או היה זכאי לקבל אילו פנה בתביעה, מכל גוף ו/או מיטיב כלשהוא, לרבות המוסד לביטוח לאומי.

עיון בטופס שהגיש התובע למל"ל לקבלת דמי פגיעה בעקבות הארוע הנטען מעלה כי התובע ציין בטופס שמות עדים אחרים (ה"ה עיסא סעדה ושי דיין) שלטענתו היו עדי ראיה לארוע נשוא התביעה אך משיקוליו בחר שלא לזמנם לעדות בביהמ"ש בהליך דנן, ותחת זאת לזמן את חברו מוסטפא, אשר אינו מופיע ברשימת העדים הנ"ל ואשר לגירסתו נכח בעת הארוע הנטען מחוץ לתחומי המיגרש, וכאשר עדותם הייתה עשויה לסייע לביהמ"ש לשפוך אור על הנסיבות שהביאו לנפילת התובע ופציעתו במהלך המשחק.

לאחר שהגענו למסקנה כי מדובר בפציעה על רקע ספורטיבי עולה השאלה: האם יש בכך כדי להקים לתובע עילת תביעה בנזיקין כלפי מעסיקתו, נתבעת 1? עילת התביעה הנה עוולת הרשלנות הקבועה בס' 35-36 לפקודת הנזיקין.

בע"א 715/79 גדעון ****י נגד אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2), 764, נדחה ערעור על פס"ד של בית המשפט המחוזי בת"א, במסגרתו נדונה תביעת תלמיד כיתה יב' נגד בית ספרו, אשר ניפצע תוך כדי משחק אליפות בכדורגל, שנערך בתחומי בית הספר, שעה שהתלמיד נפל תוך כדי ריצה עם הכדור לעבר שערה של הקבוצה היריבה ונדחף ע"י אחד השחקנים או אחדים מהם, נפל בפישוק רגליים ונחבל.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה בהעדר אחריות נזיקית.

כתוצאת נגזרת מכך אני מורה על דחיית הודעת צד ג'.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. הנתבעות ישלמו לצד ג' הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ט, 30 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

ביום 7.2.2012 ניפצע התובע במסגרת משחק כדורגל, והתברר כי הוא סובל מקרע חלקי ב-MCL.

בית המשפט העליון קבע בפסק הדין בבג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז (4) 443, 464, כי: "הועדה הרפואית, וכמוה גם הועדה לעררים, מתאפיינות בהיותן טרבונל מקצועי-רפואי שבמסגרתו נלמדים הנתונים הרפואיים והעובדות הרלוואנטיות. תפקיד שתי הועדות כאחת הוא לנתח עובדות ונתונים אלה ולתרגם את הפגימות והליקויים שנמצאו לאחוזי נכות" לנוכח קביעה זו, ולאור הגמישות הקבועה בדין ביחס להיבטים דיוניים בבית המשפט לתביעות קטנות, אינני רואה מניעה עקרונית להסתמך על קביעותיה של הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי ביחס לאחוזי נכות או לפגימות רפואיות.

עם זאת, ואף שאני סבור כי התובע זכאי היה, עקרונית, לפצוי בגין פציעתו, דין התביעה להדחות, וזאת מאחר שהתובע לא צירף לכתב התביעה את פוליסת הביטוח במלואה, כי אם רק את המכתב הנילווה אליה, ולא פירט את האופן שבו חישב את הסכום הנתבע.

...

עם זאת, ואף שאני סבור כי התובע זכאי היה, עקרונית, לפיצוי בגין פציעתו, דין התביעה להידחות, וזאת מאחר שהתובע לא צירף לכתב התביעה את פוליסת הביטוח במלואה, כי אם רק את המכתב הנלווה אליה, ולא פירט את האופן שבו חישב את הסכום הנתבע.

בעניין זה אני מקבל את עמדת הנתבעת, כי גם אילו צורפה הפוליסה, היה על התובע לצרף חישוב מפורט המלמד כיצד הגיע לסכום הפיצוי המגיע לו, לשיטתו, מכוחו של חוזה הביטוח, ולא די היה לעניין זה להסתפק בדעתו של "סוכן ביטוח אשר מעורה בפרטי המקרה ובדק את הפוליסה" (וראו סעיף 40 לכתב התביעה), אך שמו לא צוין בתביעה, והוא לא הובא להעיד על הערכתו זו. משכך, אני קובע כי התובע לא הוכיח את הסכום המגיע לו, לשיטתו.

הפועל היוצא הוא, שאני דוחה את התביעה במלואה.

תביעתו של התובע לדמי פגיעה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, מן הטעם שבמועד קרות התאונה לא בוטח התובע כעובד שכיר, ועל כן, פגיעתו אינה "פגיעה בעבודה". לדעתי, במקרה זה – בנגוד למקרים אחרים שנידונו על ידי בתי הדין האיזוריים לעבודה – לא מתעוררת שאלת עצם קיומם של יחסי עבודה בין שחקן כדורגל ובין הקבוצה בה התאמן, כאשר ברור שבין הצדדים היתקיימו יחסי עבודה ממועד מאוחר לתאונה.

ביום 5.11.17 הודיע התובע למנהל הקבוצה, מר דוד סאסי, כי הוא מבקש לסיים את החוזה מפני שהוא "רוצה ללכת לטפל ברגל ומבקש את חתימתך על תביעה לתשלום דמי פגיעה בביטוח לאומי על הפציעה". לא נסתרה טענת התובע ולפיה מר סאסי היתנה את חתימתו על התביעה בחתימה על כתב סילוק – ומשהתובע לא חתם על כתב הסילוק, לא חתם מר סאסי על טופס התביעה למוסד.

על רקע זה יש לקרוא את סעיף 4.2 להסכם, בו צוין כי "השחקן מתחייב כי הוא כשיר ובריא לשחק כדורגל וכי אם יתברר כי הוא לא, רשאית הקבוצה לסיים הסכם זה מיידית וללא כל פיצוי". יש בכך גם הסבר מדוע הציעה העמותה לתובע הסכם לחצי עונה בלבד ולא מעבר לכך (ראו עדות התובע בע' 11 ש' 5).

...

אם כן: על אף שבסופו של דבר נחתם הסכם עבודה בין הצדדים, התובע לא הוכיח שהיה עובד בעת האירוע, או שמדובר בתקופת הכשרה, התלמדות או נסיון.

המסקנה היא אפוא שדין התביעה להידחות.

מאחר שהתביעה נדחית – אין צורך לדון בהודעה לצד ג' התלויה בשאלה האם התובע היה במועד הרלוונטי עובד שיש לשלם בעדו דמי ביטוח.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו כנטען, לתובע, בתאונה שארעה, על פי הנטען, במיגרש כדורגל המצוי בשטחה של המועצה המקומית פרדס חנה כרכור (להלן: "הנתבעת").

כנטען בכתב התביעה, ביום 6.9.2017 בשעות ערב, ניחבל במהלך משחק כדורגל במיגרש.

התובע צירף לכתב התביעה מטעמו חוות דעת מומחה בכירורגית כף היד, ד"ר ערן לין ז"ל, אשר העריך את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע ב-10% לפי סעיף 41(10) ה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 ( להלן – "תקנות הביטוח הלאומי") ולחילופין על פי סעיף 35(1) ב מותאם לסיפא של סעיף 41(10) לתקנות.

...

אשר על כן, אני קובע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 2% בגין פגיעה מינורית בגפה, כקביעת מומחה בית המשפט.

לא שוכנעתי כי נכותו התפקודית של התובע או שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות שלו עולים על שיעור הנכות הרפואית הצמיתה המזערי שנקבע לתובע.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך 32,000 ₪.