באשר לתשלום בגין פינוי המרפאה, יובהר כי אינני מוצאת לקבל אף את טענות המערערת ולפיהן היה על המפקחת ליתן משקל לכך שהמרפאה פעלה בלא היתר לשימוש חורג ומשכך, לא זו בלבד שלא הייתה זכאית לפצוי כלשהוא, אלא שהיתה בסכנת פינוי על ידי עריית תל אביב.
לאור האמור, טענותיה של המערערת בדבר העידר שיויון בתמורות – נדחות אף הן.
זכאות המערערת לתמורה על פי חוק פינוי בינוי-
כפי המפורט לעיל, טענת המערערת היא כי לאור הדימיון בין הפרויקט לפי תמ"א 38, במסגרתו נהרס הבניין ונבנה מחדש, לבין פרויקט פינוי בינוי, הרי שיש להחיל על הפרויקט דנן את הוראות חוק פינוי בינוי, בכל הנוגע להצעות אשר יש להציע לדייר המוגדר כ"קשיש" לצורך חוק זה. אשר לטענתה זו של המערערת, הרי שאינני נידרשת לקביעת מסמרות בטענה גופה, שעה שלגישתי צודקת המפקחת בקובעה כי המועד הרלוואנטי לעניין זה הוא מועד החתימה על הסכם התמ"א ומשזה נחתם עוד קודם למועד תוקפן של ההוראות האמורות, ממילא אין מקום ליישמן במקרה דנן.
לשם שלמות היריעה ומשמודגש כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות, הרי שלגישתי, בשים לב לכך שבמסגרת הדיון בפני המפקח על רישום המקרקעין לא נדונות רק שאלת קיומו של הרוב הנידרש או קיומה של בקשה המאשרת היתר בנייה, אלא שכפי שפורט לעיל וכפי שנקבע בעיניין שומרוני, על המפקח לבחון את תניות ההסכם ואת טיבה של היתנגדותו של הדייר כנגדו הוגשה התביעה, הרי שעל פניו גם מבלי להדרש לשאלה האם חל על פרויקט כאמור האמור בחוק פינוי בינוי (ובמאמר מוסגר אציין כי ספק רב בעיני באם כך לאור ההבדלים בין שני החוקים ולאור קביעה מפורשת של התוויות שונות במסגרת כל אחד מהם), ממילא, מקום בו מדובר בדייר קשיש, יכול שבמסגרת בחינת סבירותו של ההסכם וסבירותו של הסרוב, המפקח יבחן גם האם יש מקום להציע לו חלופות דיור, הגם שקביעה כאמור אינה קבועה מפורשות באשר לפרויקט עליו חל סעיף 5א' לחוק החיזוק.
...
לאור האמור, טענותיה של המערערת בדבר העדר שיוויון בתמורות – נדחות אף הן.
זכאות המערערת לתמורה על פי חוק פינוי בינוי-
כפי המפורט לעיל, טענת המערערת היא כי לאור הדימיון בין הפרויקט לפי תמ"א 38, במסגרתו נהרס הבניין ונבנה מחדש, לבין פרויקט פינוי בינוי, הרי שיש להחיל על הפרויקט דנן את הוראות חוק פינוי בינוי, בכל הנוגע להצעות אשר יש להציע לדייר המוגדר כ"קשיש" לצורך חוק זה. אשר לטענתה זו של המערערת, הרי שאינני נדרשת לקביעת מסמרות בטענה גופה, שעה שלגישתי צודקת המפקחת בקובעה כי המועד הרלוונטי לעניין זה הוא מועד החתימה על הסכם התמ"א ומשזה נחתם עוד קודם למועד תוקפן של ההוראות האמורות, ממילא אין מקום ליישמן במקרה דנן.
אשר על כן גם טענותיה של המערערת באשר להחלת הוראות חוק פינוי בינוי במקרה דנן, נדחות.
סוף דבר;
משנדחו כלל טענותיה של המערערת, דין הערעור להידחות וכך הנני מורה.
