לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת-דרכים מיום 6.9.19, בה היה מעורב לטענתו, בעת שרכב המבוטח בידי הנתבעת, דרס את כף רגלו הימנית (להלן: "הרכב" או "התאונה" לפי העניין).
הנכות הרפואית
מטעם בית-המשפט מונה ד"ר שי טננבאום בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה"); בחוות-דעתו קבע המומחה, שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5%, הכוללת נכות בשיעור של 10% בגין תחלואת כף רגל ימין לאחר שבר בסיס עצם מסרק ראשונה שטופל ניתוחית, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 ונכות צמיתה בשיעור של 5% בגין צלקות בתר ניתוחיות מכערות ולא רגישות, לפי סעיף 75(1)(ב)(חלקי) לתקנות.
כאב וסבל
בהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, ובהיתחשב בנכות רפואית בשיעור של 14.5% ויומיים אישפוז, הפצוי בראש נזק זה עומד על סך של 30,530 ₪, וכך אני פוסקת.
...
לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם ושמעתי את העדויות, מצאתי לקבוע, כי התובע הרים את הנטל להוכיח, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, גרסתו לעצם קרות התאונה ונסיבותיה.
לנוכח המפורט לעיל בהרחבה ומשמכל מקום שוכנעתי, כי די בתיעוד מזמן אמת, כמו גם בעדויות העדים כמפורט לעיל, באשר לעצם קרות התאונה ונסיבותיה, כדי להרים את נטל ההוכחה ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, מצאתי לקבל את התביעה.
סוף דבר
התביעה מתקבלת ונזקי התובע עומדים על סך כולל של 268,453 ₪, כמפורט לעיל ולהלן:
הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 225,923 ₪
עזרת הזולת והוצאות לעבר - 12,000 ₪
כאב וסבל - 30,530 ₪
הנתבעת תישא בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד כדין; אגרה ויתרת האגרה השנייה וכן תישא בשכר העדים בסך של 700 ₪ עבור כל אחד מהם.
