תביעת פיצויים לנפגע תאונת דרכים - קביעת גובה הנזק

תביעת ניזקי גוף בתאונה מיום 12.2.13, אשר הוגשה בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן "החוק").

בפסק דין זה נותר איפוא לקבוע את גובה הנזק.

התובע הפנה לכך שבלי קשר לתאונה, סובל הוא מנכות רפואית בשיעור 10% בידו הימנית, מה שמעצים ההשפעה התפקודית של הנכות נשוא תביעה זו. במהלך חקירתו אישר כי מדובר בתאונה קודמת שגם בה נפל ממשאית, ולגביה נקבעה נכות בשעור 10% בענף נפגעי עבודה במל"ל. עסוקו של התובע והיסטוריה תעסוקתית: לעת התאונה ולמעשה כימעט כל שנות עבודתו, מגיל 21, עובד התובע כנהג משאית ומפעיל מנוף בחברת הובלות , שהינה חברה משפחתית בבעלות אביו.

...

לאור כל האמור בפסקה זו, השפעת הנתונים החלקיים שצורפו ביחס להפקדות לקופ"ג הנה זניחה למדי , במה שקשור לקביעת בסיס השכר.

בשים לב לנתונים אלה לבדם אני סבור כי יש להעמיד בסיס השכר של התובע לעתיד אלמלא התאונה על 6500 ₪ .

אני מקבל כי אפשרותו לעזור בעבודת משק הבית נפגעה.

החבות הישירה של הנהג ברכב בו נסע הנפגע מופיעה בסעיף 2 (א) לחוק הפלת''ד: "המשתמש ברכב מנועי (להלן – הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". חבותו של הנהג לפצות את הנפגע אינה נשללת משהתביעה מוגשת כנגד קרנית.

בעיניין חבותם של צדדי ג' 2 ו – 3 כמתירי השמוש על קרנית להוכיח אשמה במובנה הנזיקי כאמור בסעיף 9(ב) לחוק הפלת''ד. בעיניין זה נאמר בע"א ע"א (תל אביב-יפו) 8883-01-12 נתי יעקובי נ' יעקב סיטבון (פורסם בנבו):  "חשוב להדגיש, כי זכות החזרה של קרנית מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השמוש הייתה נגועה באשם, כפי שנקבע בע"א 7580/03 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר, [פורסם בנבו], 18.1.07 על-ידי כבוד המשנה לנשיאה השופט ריבלין (פסקה 11) (להלן: "פס"ד צורדקר") .

אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 3.10.21 שעה 09:00.

...

טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 קרנית טוענת תחילה כי דין התביעה להדחות על הסף ו/או לגופו של עניין מחמת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות ו/או היעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים של התובעת לבין התאונה נשוא התביעה ו/או משלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק ובתקנון הקרן להגשת תביעה כנגדה ו/או מחמת היעדר זכאות על פי חוק הפיצויים.

ההודעה לצד ג' 2 נדחית.

ההודעה כנגד צדדי ד' 1 ו – 3 נדחית.

אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 3.10.21 שעה 09:00.

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

על התובע מוטל עיקרון הקטנת הנזק, אך לנוכח האמור לעיל ומאחר שאין ביטחון שטיפול רפואי או קליני יפחית כיום את שיעור הנכות, יש לקבוע, בנסיבות העניין, כי אף אם לא פנה התובע לטפול, אין לזקוף זאת לחובתו בנסיבות אלה.

שלישית, לתובע עבר רפואי שיש להביא אותו בחשבון (ראו: עמ' 3 לחוות הדעת; ע' 12 ש' 1-10) ועל כן אין מקום לקבוע נכות גבוהה יותר כמבוקש על ידי התובע.

במכלול הנסיבות, בהיתחשב בתקופה הסמוכה לתאונה שבה נימנע מהתובע לעבוד, בשיעור הנכות הזמנית ובמשכה, בשיעור הנכות הרפואית הצמיתה ובאופייה, בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליו ובכך ששכרו השביח בסופו של יום, פוסק לתובע פיצוי בסך 20,000 בגין הפסדי שכר בעבר וזאת מעבר לדמי אבטלה ששולמו.

...

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ובחנתי את חוות דעתו של המומחה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש מקום לקבוע שנכותו הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטריה היא בשיעור של 5%.

במסקנה זאת תומכת גם ההמלצה שניתנה לתובע לשימוש תרופתי קבוע.

סוף דבר התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: בגין הפסדי שכר לעבר – פיצוי בסך 20,000 ₪.

במועד התאונה היה התובע בשירות קבע בצה"ל. בשל ניזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

הנתבעת היא מבטחת האופנוע והיא מכירה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו, ומשכך המחלוקת היא בשאלת שיעור הנזק וגובה הפצוי.

...

לסיכום, הפסדי השכר של התובע בתקופת העבר עומדים על סך של 52,852 ₪, ובצירוף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% - 59,458 ₪.

אשר לתקופת העתיד, לתובע נותרו נכויות משולבות (אורתופדית ונוירולוגית) ושוכנעתי שהוא יזדקק לעזרה מתונה במטלות הדורשות מאמץ גופני מיוחד.

הערכת הנזקים מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה - 59,458 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה - 1,001,873 ₪ ג. עזרת הזולת - 60,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות ונסיעה- 10,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 92,208 ₪ ו. ניכויים 28,864 ₪ - סה"כ- 1,194,675 ₪ סוף דבר אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 1,194,675 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מהפיצוי והחזר אגרה וזאת בתוך 30 יום מהיום בו יודיע התובע לנתבעת (בכתב) כי בחר בקבלת פיצוי לפי חוק הפיצויים, הוא מוותר על מלוא התגמולים וההטבות שקיבל ויקבל בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), ולאחר שישיב למשרד הביטחון את מלוא התגמולים וההטבות שקיבל לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), על כל רכיביהם (ראו: סעיפים 36 (א)(1) ו- 36(א)(5) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום); ע"א 1162/96 הילה וייס נ' אביעד יוסף מאק, פ"ד נ"ג(2), 79).

רקע כללי לפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע, צעיר יליד 21/5/2002 אשר נפגע בתאונת דרכים מיום 18/5/2019 בהיותו נהג אופנוע המבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת.

חרף רקע זה שעשוי להתפרש "כבעייתי" או כחורג מתחום הנורמה בגיל הנערות, קובע המומחה לאחר היתרשמות בלתי אמצעית מן התובע, אותו בדק בהיותו גבר צעיר בן 20, במסגרת מימצאי הבדיקה הפסיכיאטרית בזו הלשון: " התובע הפגין מינעד ריגשי מלא, הצטייר כאדם נעים ויצר מהר קשר ורפורט טובים. יכולותיו התקשורתיות-חברתיות הצטיידו ככלל כטובות. ניכרה רמה מסוימת של מוסחות. תשובותיו היו כולן ענייניות מלאות ולרוב מפורטות". בהמשך דבריו בפרק "הדיון" מציין המומחה: "התובע לא סבל מהסתמנות הפרעה נפשית כלשהיא או מליקוי תיפקודי משמעותי בגין מצוקה נפשית טרם ארוע התאונה הנדונה...באופן מעט חריג לבן גילו אף עבד בהקף משמעותי בעבודות שחלקן דורשות מאמץ פיזי ועבודה עם קהל...התובע מצטייר מבעד למימצאי הבדיקה והאנמנזה כבעל יכולות אישיות בסיסיות טובות- יכולות אדפטיביות טובות, יכולות תקשורתיות-חברתיות גבוהות מוסר עבודה גבוה ורמה ערכית סבירה. בתחילת שנותיו בבית הספר התיכון הרבה להיעדר מלימודיו לטובת עבודה אינטנסיבית יחסית...יתכן גם כי בבסיס העדרותו מן הלימודים לפרק זמן מסוים ונשירותו מלימודיו בבית הספר התיכון ניצבו מאפייני אישיות ואף קשיי קשב ורכוז אולם נראה על בסיס התעוד, האנמנזה וממצאי הבדיקה כי אלו לא חצו את סף האבחנה, לא לוו ככלל בפגיעה משמעותית במכלול התיפקוד לאור הישתלבותו החלופית במקומות עבודה והשפעתם על תיפקודו כיום הנה שולית לכל היותר. טרם ארוע התאונה שולב התובע בהצלחה במסגרת לימודים מותאמת לצרכיו, המאפשרת במקביל עבודה ולימודים מוכווני בגרות. אלא שארוע התאונה הנידון בתביעה קטע את שלובו במסגרת". (הדגשה שלי- א.ב).

כאב וסבל בהתאם לקביעתי לעיל לפיה נכותו הרפואית של התובע הנה בשיעור 28.8% בצרוף 3 ימי אישפוז, בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו- 1976, הנני פוסקת לתובע פיצוי בשיעור 60,760 ₪, בנכוי הישתתפות עצמית לפי תנאי הפוליסה בסך 25,000 ₪- , 36,000 ₪ במעוגל.

...

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות בשל נסיעות וטיפול נפשי ככל שיבחר לבצעו בהמשך, לרבות הוצאות בהן נשא או יישא בעתיד בהתחשב בזכאותו לקבל את הטיפול המומלץ במסגרת סל הבריאות, בסך כולל של 10,000 ₪ הוצאות עבור רכישת קנאביס רפואי למעשה, טענתו העיקרית של התובע להוצאה בגין טיפול רפואי, מתמקדת בהוצאה עבור הקנאביס הרפואי שרוכש וצורך התובע מאז התאונה לדבריו.

נחלקו הצדדים בפרשנות שיש ליתן לתשובה זו של המומחה; התובע טוען כי מדובר "באור ירוק" ובהמלצה מפורשת בדבר הצורך בקנאביס רפואי ועל כן יש לכלול אותו כראש נזק עצמאי עד גיל 84 בעלות המוערכת על ידי התובע בסך של כ- 200,000 ₪ ואילו הנתבעת גורסת כי מדובר "בהמלצה" כה כוללנית ומסוייגת ("ניתן לשער", "ניתן להניח") עד כדי כך שאין לראות בה המלצה כלל, מה גם שהיא לא כוללת בחובה התייחסות תקופות, מינונים ועלויות ועל כן כי דין דרישה לראש נזק זה להידחות.

בהינתן הקבלות שהציג התובע, ובהנחה של הוצאות רפואיות עתידיות, הן באופן כללי והן בשל הצורך בשימוש בקנביס, באתי לידי מסקנה שסכום של 160,000 ₪ משקף אומדן סביר".