תביעת פיצויים בנושא שירותי גרר נגד חברת הגרר

התובע – תושב הכפר מג'ד אל-כרום – היה הבעלים של רכב תוצרת סיאט דגם לאון הנושא לוחית רשוי מס' 63-550-76 (להלן: "הרכב").

לפיכך, הוא הזמין שירותי גרירה באמצעות חברת הביטוח איילון שבה היה מבוטח רכבו של התובע, ביטוח שכלל שירותי גרירה, וזאת לצורך גרירתו למוסך צ'מפיון מוטורס בחיפה, שהנו מוסך של חברת סיאט אצלו מטופל הרכב.

הנתבעת כפרה באחריותה לפצוי התובע והיא כפרה כי הנזקים נגרמו על־ידה בעת ובמהלך גרירת הרכב למוסך צ'מפיון מוטורס בחיפה.

על משמעותה המעשית והנפקות של הפיכת נטל הראיה עמד פרופ' יהושע ויסמן במאמריו "שמירת נכסים" מחקרי משפט טז 277 (תשס"א-2001), בו הוא ציין כי: "שומר-שכר שאחריותו מצומצמת אחראי גם הוא לנזק שניגרם ברשלנותו, אולם בתביעה נגד שומר-שכר כזה, על שומר-השכר נטל ההוכחה שלא התרשל בשמירה. לשון אחרת, בשמירת-שכר באחריות מצומצמת קיימת חזקה בדבר התרשלותו של השומר, ועל השומר להפריך חזקה זו. לא עשה כן, יחויב בדין" (שם, בעמ' 311) (ההדגשות לא במקור) בעיניין זה אני מפנה גם למאמרו של פרופ' איל זמיר "חוק השומרים, תשכ"ז-1967 – על החוק ופירושו" משפטים ל 393 (תש"ס), בו הוא מביע את דעתו כי: "גם להבדל בנטל השיכנוע יש משמעות מעשית רבה מאוד. במקרים רבים קשה לברר את הנסיבות והסיבות המדויקות של הינזקות הנכס, וגם כאשר ניתן לבררן, ייתכנו ספקות עובדתיים לגבי היתנהגות השומר למעשה וחילוקי דיעות נורמאטיביים לגבי הדרך שבה ראוי היה שינהג כשומר סביר. מכשולים אלה עשויים להקשות על הוכחת היעדרה של רשלנות מצד שומר השכר הטפל, ולקרב מאוד את אחריותו לרמה הרגילה של אחריות חוזית מלאה. אומנם חילוקי דיעות נורמאטיביים אינם מוכרעים לפי כללי נטל השיכנוע, אולם עצם העברת נטל השיכנוע נתפסת כאיתות מצד המחוקק שיש להגביר את רמת הזהירות הנדרשת מהשומר..., ואילו נקודת-המוצא לגבי שומר שכר טפל היא של קיום אחריות... גם בעניינינו הפיכת נטל השיכנוע מקרבת את האחריות של שומר השכר הטפל לאחריות של שומר שכר עקרי" (שם, בעמ' 412) (ההדגשות לא במקור) ובאותה רוח דברים ציין פרופ' אנגלרד כי באותם מקרים ש"המטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, אחריותו של השומר היא על בסיס רשלנות; ביתר דיוק, לפנינו אחריות מוגברת המסתפקת בהפיכת נטל השיכנוע לקיום הרשלנות.

התובע צירף לכתב תביעתו חשבון עסקה על סכום התואם חוות דעתו של השמאי ג'ריס, ברם אין בכך די. היה על התובע לצרף חשבונית מס וקבלה להוכחת התשלום בפועל בגין התיקון ומשלא עשה כן – הרי שהדבר עומד בעוכרו [ראו: ע"א (מחוזי מרכז) 33147-11-14 – אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 23.02.2015)].

...

למעלה מהדרוש אוסיף ואציין כי גם אם הייתי בוחן אחריותה של הנתבעת לפי רמת אחריותו של שומר השכר הטפל, גם אז הייתי מגיע לאותה מסקנה.

אשר־על־כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של – 11,166.6 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום התיקון, ה- 20/03/2016 (כעולה מחשבון העסקה של מוסך סאלח אמון), ועד התשלום בפועל.

כמו־כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עורך־דין בסך של – 3,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן החזר הוצאות משפט בסכום כולל של – 2,000 ₪.

לשם פינוי המשאית, העגלה והסחורה וניכוי הכביש במהירות הראויה, נאלץ התובע לשכור את שירותי חברת שנוע המיתמחה בגרירת משאיות אשר גבתה ממנו תשלום בסך 35,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התביעה הוגשה בשיהוי כאשר הארוע הנטען היתרחש בשנת 2017.

כלל בהליך אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובע נושא בנטל השיכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

במהלך הדיונים ציין התובע כי קיבל פיצוי בסך 9,000 ₪ מחברת מנורה בגין הגרירה וסכום התביעה הופחת בשל כך והתביעה כנגד מנורה נדחתה.

...

אין בידי לקבל את טענות התובע ולפיהן יש לזקוף את אי צירוף ההסכם לחובת הנתבעת, שכן הנטל מוטל על התובע להוכיח את יסודות תביעתו.

רוברט לא זומן לעדות ולא הוגש תצהיר מטעמו ועל כן אין בידי לקבלה.

משכך, התביעה נדחית.

בית משפט השלום בראשון לציון תאד"מ 10234-12-22 כהן נ' ממיסי שרותי דרך וגרירה בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד הרשם הבכיר מרדכי וחדי תובע אלי כהן נתבעת ממיסי שרותי דרך וגרירה בע"מ פסק דין

לפני תביעה לפצוי בגין נזק רכוש לרכב התובע שניגרם לטענתו במהלך שהורד מרכב גרר של הנתבעת.

זאת ועוד, יש לתת את הדעת לעובדה כי התובע נימנע מלהעיד את מכונאי הרכב, אשר לא רק שנכח במקום והיה הראשון לבדוק את הרכב לאחר הארוע הנטען, אלא אף היה זה שהביא לידיעת התובע כי נגרם נזק לרכבו (כפי שהובא לעיל מעדותו של התובע); להמנעותו של התובע מלהעיד את מכונאי הרכב יש ליתן משקל ראייתי שלילי, כזה אשר אף מחליש את גרסת התובע, שכן חזקה כי לו היה מביא את המכונאי להעיד, הייתה העדות פועלת לרעתו - ראה לעניין זה פסה"ד של כב' הש' ס. ג'ובראן בע"א 9656/05, ע"א 11189/05, נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [פורסם בנבו – 27.07.08], עמ' 15 - 16 (להלן: "פס"ד שוורץ") ועוד, מתוך פסק דינו של כב' הש' א. גולדברג בע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 - "אי-הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנימנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד." (הדגשה אינה במקור - ו' מ') עוד לציין, גם אם למעלה מן הצורך, כי עדותו של בדאוו'י הייתה מפורטת, עקבית ונהירה, כאשר למעשה מדובר בעד שעל פניו הנו חסר כל עניין בתוצאות הליך זה, בנגוד לתובע עצמו - עובדה אשר אך מחזקת את המסקנה אליה הגעתי.

אולם, אף על פי כן, אתייחס בקצרה לנושא על מנת לבאר כי ממילא לא מצאתי שהוכחו ניזקי התובע - נשוב אל הכלל בדבר עדות סברה, אשר עלה בעניינינו, ונציין כי קיים חריג לכלל והוא עדותו של מומחה אשר יכול לנמק את מסקנותיו בכלים מדעיים הניתנים לבחינה, או מתוך ידיעה מקצועית (ראה פס"ד מצגורה הנ"ל וכן ס' 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971); ואכן, ביקש התובע לחזק את גירסתו בעיניין זה באמצעות חוות דעתו של אייל.

...

ממילא, נמצא כי טיעוניו של אייל בנוגע לקשר הנטען אינם מנומקים דיים; כך למשל, מתוך סעיף 4 בעמ' 5 לחווה"ד, טוען מר אייל כי "נמצא כי בוצעו תיקוני הרכב כאמור וזאת תוך סימני גרימת נזק התואמים סימני פריקת רכב לאחר גרירה מרכב הגרר באופן שאינו תואם את הוראות היצרן וביצוען ללא הזהירות המתבקשת ..."; ברם, אייל אינו מפרט כיצד הגיע למסקנה זו, הוא אינו מציג תיעוד של תהליך בדיקת הרכב ושל ממצאיו בנוגע לקשר הסיבתי הנטען, בניגוד לממצאי נזק סתם, הוא אינו מתעד את אותם סימני גרימת נזק הנזכרים בחווה"ד, אינו מצביע על אותם הוראות יצרן שלטענתו בדאוו'י לא פעל על פיהן וכיוצ'.

לאור כל האמור לעיל, הרי שגם חוות דעתו של אייל ועדותו לא היו מספיקים על מנת את להרים את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי.

סיכומו של דבר - משלא הוכחה גרסתו של התובע, כמו גם נזקיו, דינה של התביעה להידחות.

לפניי תביעה לתשלום סך של 65,000 ש"ח בגין אובדן שוויו של רכב אשר נגנב לפי הטענה בעת שזה המתין לגרירתו על ידי גרר מטעם הנתבעת 1.

העובדות הרלוואנטיות ביום 3.7.15 בשעה 16:00 לערך, נתקע רכב התובע, מסוג שברולט קפטיבה נושא מ.ר 87-297-61, בכביש שבין שכונת רמות לגבעה הצרפתית בירושלים, וזאת בשל תקלה טכנית שאירעה ברכב, בעת שזה היה נהוג על ידי בנו של התובע.

בעקבות כך, הגיע התובע למקום והזמין מהנתבעת 1, חב' הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח מקיף, שירותי גרירת רכב.

התובע דרש מהנתבעת 1 לפצותו בגין שווי רכבו שנגנב, בעקבות סרובה לעשות כן – הוגשה התביעה שבפניי.

בנוסף, שיגרה הנתבעת 1 הודעת צד שלישי נגד הנתבע 2 ובה טענה כי זה נידרש לשאת באחריות לניזקי התובע בהיותו הגורם אשר ביצע את גניבת הרכב בפועל.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוגשו מטעמם, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל השכנוע להוכחת תביעתו ולפיכך דינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

יחד עם זאת, כפי שיבואר להלן, לא כל הפרה תגרור פיצוי, אולם אין בידי לקבל את עמדת המדינה כי עתירות האסיר שהגישו התובעים או נימנעו מלהגיש, מונעות בירור תביעתם.

עסקינן בחוליה חלשה בחברה, שמחד גיסא חוששת הימנה החברה, ומאידך גיסא, עניין לנו במקבץ בני אנוש, גם אם הם נושאים על גבם לא אחת קופת שרצים.

"ראשית יובהר, כי ככלל, אין לאסיר זכות קנויה לצפות בטלוויזיה. כל נושא מתן ההיתר לצפייה בשידורי טלוויזיה בתחומי הכלא הוא בגדר של טובת הנאה הנתנת לאסירים, מתוך שיקול של יצירת תנאי מחייה הולמים, ואולם אין זכות קנויה לצפות בשידורי טלוויזיה ככלל." [עת"א (חיפה) 50344-05-14 מחמוד מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר, 08.07.14)] כמו כן, נותן אני אמון בעדותו לפיה המקרר לא הוצא.

מצאתי כי האמצעים שהפעיל שב"ס כנגד היתנהגות התובעים היו הכרחיים ולא נבעו מרצון להתעמר בתובעים.

...

מכל האמור לעיל עולה כי לא נפל פגם בהחלטת שב"ס לשלול מהתובעים את הזכאות למזון בד"ץ. הדברים נבחנים ע"י רב בית הסוהר ואנשי דת האמונים על תחום הכשרות בבתי הסוהר ולהם נתונה הסמכות לקבוע מי זכאי ומי איננו זכאי למזון בכשרות מהודרת בהתאם לאמות מידה שנקבעו בפקודת הנציבות.

סוף דבר התובעים שהו בבית הכלא איילון תקופה של כחודש, במהלכה הפרו את כללי המשמעת החלים על אסירים פעמים רבות, בהתנהגות כוחנית אשר אינה הולמת את מעמדם כאסיר.

על כן, התביעה נדחית.