תביעת פיצויים בגין תקיפה של מלצר

ביום 23.1.2018 היתקיימה ישיבת הנהלה (ע' 23 ש' 1-2; ע' 26 ש' 16-17), בין היתר, בנוכחות מנכ"ל הנתבעת מר דורון ויקטור (להלן- דורון), יו"ר הנתבעת מר אסי שמלצר (להלן- אסי) ומנהלת המחלקה העסקית, גב' ****ה סלע (להלן- ****ה)(ד/2).

בהתייחס לעילת התביעה שעניינה פיצוי בגין עוגמת נפש המתייחסת לנזק ממוני הרי שדינה להדחות, ולגבי רכיב התביעה שעניינו עוגמת נפש בגין נזק בלתי ממוני, יש לברר את התביעה לגופה.

שלישית, בעצם העובדה שההיתר לא נזכר בכתב התביעה והממונה לא צד להליך, הרי שהוא לא נתקף בתקיפה ישירה וממילא, לנוכח התיקון שנעשה בסעיף 13ד' לחוק עבודת נשים, תשי"ד -1954 בשנת 2007, "אין עוד צורך לידון בדרך תקיפה עקיפה אגבית בהליך שבין העובדת לבין המעסיק." (ע"ע (ארצי) 9953-11-13 רויטל אילוז- זמירה גולן (מיום 28.12.2015)(להלן- עניין אילוז).

...

במסגרת ההחלטה נקבע, בין היתר לאמור: "25...מצאתי, כי יש טעם לפגם בכך שהתובעת לא ציינה בכתב התביעה, שהנתבעת פנתה לממונה ונוהל הליך לקבלת היתר לפיטורים בדיעבד בו נשמעו טענות הצדדים לעניין הפיטורים בעת ההיריון. יחד עם זאת שוכנעתי שטענת התובעת כרוכה בטענה לשימוע שלא כדין ולפעולות שהיו צריכות להינקט לדעת התובעת טרם פיטוריה ולא ננקטו, זאת ללא קשר להיותה בהריון ואין בהם משום כפל דיון על קביעות או עניינים שנדונו בפני הממונה.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את המסכת הראייתית, אנו סבורים כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

מכל מקום, ובשים לב לכלל האמור לעיל, לא זו בלבד שלא מצאנו כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש, הרי שמדובר בסעד חריג שמקרה זה אינו נכנס בגדרו.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, כדלקמן: א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 30,000 ₪.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 5098/18 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המערערים: שניידר משה ואח' נ ג ד המשיבות: 1. הועדה להשגות על שומת מקרקעין לפי פקודת הקרקעות 2. נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז-לוד (השופט י' שינמן, ס"נ) שניתן בעת"מ 67102-12-15 ביום 8.5.2018 תאריך הישיבה: כ"א בתמוז התש"ף (13.7.2020) בשם המערערים: עו"ד ישעיהו עברי בשם המשיבה 1: עו"ד רנאד עיד בשם המשיבה 2: עו"ד טלי ענבר-גולן; עו"ד סיון טיירי ][]פסק-דין

בהחלטתה זו, שניתנה ביום 11.11.2015, דחתה ועדת השגות זו (להלן: ועדת ההשגות או הועדה) את תביעת המערערים לתוספת פיצוי בגין הפקעת מקרקעיהם, לאחר שקבעה כי סכום הפיצויים שהמערערים קיבלו מהגוף המפקיע, המשיבה 2 דכאן, נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: נתיבי ישראל), עולה על שוויים האמתי של המקרקעין.

בתוך כך, דחה בית משפט קמא את ניסיון המערערים לתקוף את החלטת הועדה על ידי הגשת חוות-דעת של שמאי שהמערערים לא דאגו להגיש לועדה.

...

לפיכך, דין הערעור להידחות בהתאם לאמור בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובתקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

סבורני כי בקשה זו תלויה על בלימה וכי עלינו לדחותה יחד עם הערעור כולו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4564/19 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המערערת: אסום – חברה קבלנית לבניין בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שירותי בריאות כללית 2. קן התור הנדסה ובניין בע"מ 3. יואב קן תור ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 6931-11-18 (השופט ע' ניר נאוי) שניתן ביום 26.5.2019 תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשפ"א (24.09.2020) בשם המערערת: עו"ד מרדכי קמינצקי בשם המשיבה 1: עו"ד אביאל פלינט; עו"ד רעות אושרי בשם המשיבים 3-2: עו"ד אמיר שפיצר; עו"ד סופיה יצחקוב ][]פסק-דין

את בקשתה זו ביססה כללית על שני אדנים: האחד, העדר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי לידון בתובענה מינהלית אשר הסמכות הייחודית לידון בה מסורה לבית משפט לעניינים מנהליים; והשני, הילכת קסם מילניום (ראו: עע"מ 7401/14 קסם מילניום בע"מ נ' רשות שדות התעופה (9.9.2015)), אשר על-פיה, ככלל, מציע שקופח במיכרז לא יוכל לתבוע פצויי קיום בגין אי-זכייתו אם לא הקדים לכך תקיפה ישירה של הליך המיכרז.

תביעת פיצויים בגין הפרת כלליו של מיכרז צבורי: הסמכות העניינית סוגיית הסמכות העניינית בהקשרה של תובענה לסעד כספי שמקורה במיכרז צבורי עוררה בשעתו שאלות לא קלות (ראו: דפנה ברק-ארז "סעדים כספיים במכרזים צבוריים – בין זכויות לתמריצים" 957, 970-967, ספר גבריאלה שלו (בעריכת יהודה אדר ואפי צמח, 2021) (להלן: ברק-ארז); עע"מ 3309/11 קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד, פסקה 17 (6.1.2013) (להלן: עניין קוטלרסקי)).

...

לסיכום: הסמכות הייחודית לדון בתובענתה של אסום מסורה לבית משפט לעניינים מינהליים, ולא לבית משפט מחוזי בכושרו כערכאה אזרחית רגילה – כפי שקבע בית משפט קמא.

מסיבה זו, ולאור הכלל שנקבע בהלכת קסם מילניום, המסקנה המתבקשת היא כי אסום איננה יכולה לתבוע פיצויי קיום בגין הפגם זולת אם תוכיח את התקיימותו של אחד החריגים לכלל.

סוף דבר מכל הטעמים דלעיל, הנני מציע לחבריי כי נדחה את הערעור שלפנינו.

בעיניין זה אפנה גם לדבריו של כבוד השופט א' רובינשטיין בחוות דעתו בעיניין אסל, לפיהם מ"עיון בדברי הכנסת לקראת חקיקת חוק תובענות ייצוגיות מוביל למסקנה כי המחוקק כיוון לכלול בגדרי סעיף 5(ב)(2) אך תביעות השבה לפי פרט 11 ותביעות לפיצויים בגין מעשה או מחדל במסגרת תפקידה הצבורי של הרשות" (פסקה ל"ד – ההדגשה שלי, א"ס).

כאמור לעיל, במקרה שלנו המבקשים תוקפים פעולה ציבורית-שלטונית-מינהלית של הרשויות המקומיות (ולא פעולה עסקית גרידא), ועל כך אין למעשה מחלוקת בין הצדדים.

גם כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר, שישב בהרכב שנתן פסק הדין הראשון בעיניין מי הגליל, שינה בדיון הנוסף את עמדתו המקורית והסכים בעקרון עם גישת הנשיאה חיות.

...

לאור כל המקובץ לעיל, אני סבור כי הסמכות העניינית לדון בתובענות ייצוגיות שהסעד הנתבע בהן הוא פיצוי והמוגשות כנגד רשות בכובעה הציבורי-שלטוני-מינהלי, כפי שהוא המקרה שלנו, נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים, כפי שגם נקבע לאחרונה בעניין גבריאל עטיה.

על כן, אני מקבל טענת המשיבות כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בבקשות האישור ומורה – מכוח סמכותי על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – על העברת כלל התיקים המאוחדים לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לבאי כוח הצדדים בכלל התיקים המאוחדים.

יתרה מזו, אספקת הגז מ- EMG היתה בלתי אמינה ונתונה לשינויי כמויות ומחירים חד צדדיים, ובהמשך הופסקה פעילות EMG בשל פיצוצים בצנרת ההובלה.

ב"כ השותפות סבורים כי "התובענה תוקפת החלטות שלטוניות (לרבות מתוה הגז, החלטות ועדת המחירים וחוק ששינסקי) בתקיפה עקיפה, שאינה אפשרית ואינה מוצדקת". אין דעתי כדעתם.

כב' השופט מלצר (כתארו אז) הצטרף לדברים והוסיף שלא ראוי לאמץ בישראל את הגישה האמריקנית השוללת תובענות ייצוגיות עקיפות נגד תעריפים שאושרו.

סיבה אחרת היא שאין להרחיב את סעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות מעבר לכתוב בו, שאין להגיש תובענה ייצוגית לפיצויים נגד רשות בגין נזק שניגרם על ידי צד שלישי, שנובע מסמכויות הפיקוח של הרשות.

...

אף על פי כן החלטתי לדחות את בקשת האישור, משום שאינה עומדת בתנאי סעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, במובן ש"תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

סיכום כאמור לעיל החלטתי לדחות את בקשת האישור, הן משום שעילת התביעה לא הוכחה, אף לא לכאורה, במובן שאין ראיה לכך שמחירו של הגז הטבעי בחוזה חח"י בלתי הוגן, הן משום שענייננו אינו עומד בדרישת סעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות.

למרות האמור, החלטתי שלא לחייב את המבקשת בתשלום הוצאות כלשהן.

סבורני כי ראוי לעודד תביעות מסוג זה, בין השאר באמצעות הכוונה של פסיקת הוצאות (לשימוש בפסיקת הוצאות ככלי לניווט מושכל של תובענות ייצוגיות ראו גם אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006" הפרקליט מט 131, 164 (תשס"ז – תשס"ח)).