תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה כמטפלת סיעודית

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, בתאונת דרכים מתאריך 31.1.2020.

ראשי הנזק התובעת ילידת 27.9.1966, עובר לתאונה עבדה כמטפלת סיעודית בזקנים.

...

לסיכום – המומחה הותיר רושם אמין ומקצועי, חוות דעתו מנומקת כדבעי ונסמכת על תיעוד רפואי רלוונטי ובדיקה קלינית שערך לתובעת.

ראשית ייאמר, שאין בידי לקבל טענת התובעת שנגרם לה אי כושר מלא בעקבות האירוע למשך 19 חודשים.

לסיכום: הפסד השתכרות 12,000 ₪ כאב וסבל 12,000 ₪ עזרת הזולת והוצאות 5,000 ₪ סה"כ 29,000 ₪ אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 29,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,400 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

עובר לתאונה עבדה התובעת כמטפלת סיעודית והשתכרה כ – 5,000 ₪ ברוטו לחודש, בעקבות הפגיעה נעדרה מהעבודה במשך שבוע ולטענתה נאלצה להעדר לצורך קבלת טיפולים רפואיים בהמשך.

בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800, בעמ' 809 שם נפסק ש: "תורת הנזק ותורת הפצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נידרש דיוק מתמטי, ואינה נידרשת ודאות מוחלטת. כל שנידרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את ניזקו ואת הפצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... , כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין". בעניינינו התביעה צרפה לתיק מסמכים המעידים על הישתכרותה וכן תעוד רפואי מקופת החולים באשר לבדיקות שעברה אך לא בהכרח ביחס לפגיעה בגין התאונה.

...

משכך אני סבור כי יש לקבל את גרסת התביעה בקשר לנסיבות נפילתה של התובעת כפי שפורטו בתצהיר עדותה, ואינני מקבל את טענת הנתבעות להיות התאונה תאונת דרכים, וזאת גם לאור מיקום הבורות בצמוד למדרכה ולא ברציפי החניה ובהתייחס להסברים שאדון בהם להלן.

משכך הנני דוחה את דרישת הפיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות התובעת טוענת לנזק בסך כולל : 30,000 ₪.

לאור כל האמור, אני סבור כי בהתחשב בנסיבות התאונה אין להטיל על התובעת אשם תורם כלל.

סוף דבר משקיבלתי את גרסת התובעת כי חבלתה אירעה כתוצאה מנפילתה לתוך בור ביוב שלא היה מכוסה או מגודר כנדרש, ומששקלתי את העדויות והראיות בתיק בכובד ראש, והכרעתי שאין מדובר ב"תאונת דרכים" הריני מעמיד את נזקי התובעת בהתאם לסכומים שלהלן: הפסד השתכרות עבר ועתיד כולל זכויות פנסיוניות בסך: 18,000 ₪ עבור ראש נזק כאב וסבל סך: 20,000 ₪ סה"כ: 38,000 ₪ חלוקת האחריות בין הנתבעות (החיובים לחוד) תהיה כדלקמן: 10,000 ₪ ישולמו ע"י נתבעת 1 - עיריית חולון.

התובעת טוענת שלאחר התאונה הראשונה לא יכולה הייתה לשוב לעבודה כמטפלת סיעודית וטרם החלימה מתאונה זו (בעת שהייתה באי כושר) ארעה התאונה השנייה.

הוצאות רפואיות: התאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן התובעת זכאית להחזר הוצאות מהמל"ל. בנסיבות אלה ובשים לב שלא נגרמה לתובעת נכות יציבה בעקבות התאונה, איני רואה לפסוק פיצוי בראש נזק זה. נכויים: התובעת קיבלה דמי פגיעה בשיעור 2,804 (כערכם היום) אותם יש לנכות מהפצוי.

כמפורט לעיל, התובעת סבלה מבעיות רפואיות רבות וממגבלות שאינן קשורות בתאונה (לרבות התקף לב שארע לאחר התאונה השנייה וללא קשר אליה) כך שלא ניתן לקבוע כי התובעת הפסיקה לעבוד בעקבות התאונות מושא התובענה.

...

שוכנעתי שיש לפצות את התובעת בגין התקופה בה הייתה באי כושר מלא וחלקי, כדלקמן: מיום התאונה ועד ליום 20/10/2015 התובעת הייתה באי כושר מלא וקיבלה דמי פגיעה מהמל"ל ועל כן יש לחשב בתקופה זו הפסד שכר מלא- 4,059 ₪, בצירוף ריבית מאמצע תקופה - 4,211 ₪.

לאחר שעיינתי בתיעוד שהונח לפניי ושקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי מתון לעבר ולעתיד, מעבר לעזרה שמקבלת התובעת מהמל"ל. בעניין אדגיש, כי מקובלת עליי עמדת הנתבעת ולפיה העזרה שמקבלת התובעת מהמל"ל אינה קשורה במצב הרפואי שנגרם לתובעת במהלך התאונות.

סוף דבר- הנתבעת תשלם לתובעת בגין שתי התאונות סך בשיעור 58,894 ₪, בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בעמוד שדרה מותני, לטענתה, במהלך עבודתה כמטפלת בקשישים בנתבעת 1 - בית אבות שבבעלות עמל תבור בע"מ (להלן: "נתבעת 1").

בכתב התביעה תוארו הנסיבות שלהלן, אשר לשיטת התובעת גרמו לנזק בגב תחתון: התובעת החלה לעבוד במרץ 2014 אצל נתבעת 1, כמטפלת סיעודית בבית הסיעודי בקבוץ מזרע-יזרעאל, עם אוכלוסייה מבוגרת שזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות, רחצה, הלבשה, האכלה, הורדה מהמיטה, וכו'.

עוד הוסיפו הנתבעות, כי באף מיסמך מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה, לא צוין שהתובעת נפגעה בתאונת עבודה מתאריך 26.10.2016.

...

עיינתי בטענות התובעת בסיכומיה כנגד חוות הדעת (סעיפים 18-21 לסיכומים), לא מצאתי, כי נמצאו נימוקים, ובוודאי לא נימוקים כבדי משקל, אשר מצדיקים סטייה ממסקנות המומחה, ואני מקבלת אותן במלואן.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (כולל).

השופטת ש. יעקובוביץ: עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט משה תדמור-ברנשטיין) ת.א. 53773-07-17 מיום 3.4.2022, בגדריו התקבלה תביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהגישה הגב' ס.מ, ילידת שנת 1954 (להלן- המשיבה), כנגד המערערות - הראשונה מעסיקתה (להלן - המעביד) והשנייה מבטחת המעביד בפוליסת חבות מעבידים (להלן- המבטחת) - לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לה, על פי הנטען, בתאונת עבודה שאירעה ביום 16.11.2014 "בזמן הרמת מטופלת כבדת משקל". על יסוד הקביעה לפיה המערערת 1, היא המעביד, "התרשלה" כלפי המשיבה והפרה כלפיה "חובה חקוקה בכל הקשור לקיום הוראות התקנות בעיניין מתן – הדרכה, אזהרה מסיכונים ופקוח" ובשל כך "גרמה" לה "נזק גוף, או- לא מנעה אותו", חייב בית משפט קמא את המערערות, יחד ולחוד, בתשלום פיצוי למשיבה, אשר הועמד על סך של 246,366 ₪ "לאחר הפחתה בגין אשם תורם [20%] ולאחר נכויים [תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו למשיבה]" וכן בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. העירעור מופנה כלפי קביעת החבות-האחריות, כמו גם כלפי גובה הפצוי שנפסק.

ההליך לפני בית משפט קמא בחודש יולי 2017 הגישה המשיבה כנגד המערערות תביעת נזיקין לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לה, על פי הנטען, "ביום 16.11.14, בשעה 7:30 לערך, במסגרת עבודתה ...כמטפלת סיעודית ב"מרכז ורה סלומונס" – דיור מוגן לקשישים בכפר סבא .

...

בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור תוך חיוב המערערות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור נדחה.

המערערות תשלמנה למשיבה בגין הליך הערעור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.