לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
בתצהירו מתאר התובע את תאונת דרכים כ"קשה", ובחקירתו לפניי מצא לפרט: "בתאונה עצמה אני נשארתי ער 2 חברים שלי שישבו מקדימה התעלפו שניהם ניפתח להם הכריות אויר הנהג עצמו לא ישן אני לא הייתי הנהג ישבתי ברכב מאחורה הנהג עצמו לא אשם ניכנסו בנו מאחורה במהירות שיא. זה היה 2 אנשים שעשו מרוצים בניהם הנהג הפוגע בנו הוא היה בלי רישיון בלי ביטוח בלי טסט בלי כלום. הוא המשיך לנהוג דרס והרג ... אני נשארתי ער עד האמבולנס הגיע זה כמו שנתיים. לשבת כולך בתוך האוטו מרוסק. הרגליים אחת פה ואחת פה דם נשפך ממך, השפרצות של דם מכל הכיוונים כולי שבור צלעות אגן שבור רגליים חבלה בראש" [עמ' 25 לפרו'; ראה תמצית עובדות אלו באנמנזה שמסר התובע למומחה בתחום הפסיכיאטריה] (להלן: "התאונה").
בגין ההגבלה בתנועות קרסול שמאל, נכות צמיתה בשיעור 10%, לפי הוראת סעיף 48 (3) (א') לתקנות המל"ל.
בגין הפגיעה בשריר טיביאליס אנטריור משמאל וההפרעה התחושתית בגב כף רגל שמאל, נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי הוראת סעיף 51 (7) (א') לקובץ תקנות המל"ל.
כעולה מהנכויות לעיל, הנכות הרפואית המשוקללת הצמיתה אותה ייחס המומחה בתחום האורתופדיה כזאת שנגרמה בגין התאונה - הנה בשיעור של 23%.
כאב וסבל
אזכיר, כי על פי הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.6.1981)].
...
התובע מביע בסיכומיו תמיהה על קביעתו זו של המומחה, שנחזית לו שרירותית, למול תיאור הטיפול בתובע בחוות דעת המומחה: "במהלך השיקום בבי"ח [שם ביה"ח] התגלה דמם תת קשתי שטופל שמרנית בסטרואידים", וכן תעד תלונות של התובע "היו עדיין קשיים בהליכה ועליית מדרגות", וגם מציין כי הובעו "תלונות על רדימות בידיים, כאבי ראש לסירוגין בתדירות משתנה ובצורת לחץ במצח".
מאידך, הנתבעת מפנה בסיכומיה לכך שהמומחה, שבדק את התובע, מצא לציין בחוות הדעת: "בדיקתו הנוירולוגית על כל מרכיביה הינה תקניה לחלוטין".
אפנה לכך, שגם אם כטענת התובע, בחוות דעת המומחה "מתוארת בדיקה ויזואלית מעיקרה", הרי שהמומחה מבהיר בתשובה לשאלות הבהרה שהציג לו התובע כי "אין הוריה לבדיקות עזר נוספות, כאשר הבדיקה הנוירולוגית תקינה לחלוטין". ובכל הקשור לטראומה שעבר בתאונה, מבהיר המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה כי "עצם המצאות דמם תת-קשתי שטופל שמרנית ללא תסמינים וסימני חסר נוירולוגיים אינו מזכה בנכות".
על רקע האמור, אבהיר כי, משבחר התובע לא לזמן את המומחה למתן עדות לפניי בחקירה על ממצאיו ומסקנותיו בחוות דעתו – לאחר, שכאמור, ממצאיה וקביעותיה הובהרו לתובע בתשובות המומחה לשאלות כתובות מטעם התובע, אינני מוצא כי יש לייחס לתובע כל נכות נוירולוגית בנדון.
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי ממכלול הראיות עולה שעבודתו של התובע כנהג מונית, אינה מושפעת כהוא זה מהנכויות שנקבעו לו. הנתבעת מפנה כי גרסתו לענין ירידת כושרו לעבוד מסתמכת על "עדות בעל דין יחידה", וכי לא מצא להביא עד רלוונטי כלשהו (מעסיק או חבר), שיעיד על אופי עבודתו עובר לתאונה ומאז התאונה, וכיצד נכותו הרפואית מגבילה, אם בכלל, בעבודתו.
מכל האמור לעיל עולה כי לאחר ניכויים, סך הפיצויים שהתובע זכאי לקבל לידיו בגין נזקיו בתאונת הדרכים הוא 521,568 ₪.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן:
התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 521,568 ₪.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 79,330 ₪, וכן - החזר האגרה ששילם התובע בנדון (705 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 22.12.16).