תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים: נזקי קרסול מרוסקים

בתאונה הראשונה נגרם נזק לקרסול רגל שמאל, ובשנייה הנגרם שבר מרוסק בשורש כף־יד ימין.

טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי על בית־המשפט לדחות את התביעה, שכן לא הוכח כי התאונה הראשונה היא בגדר 'תאונת דרכים' על־פי הגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

ייאמר בקצרה ומפני כבוד הצדדים וב"כ כי בית־המשפט הגיע למסקנות המשפטיות הבאות: האירועים המתוארים בגירסת התובעת – האם מבססים עילה בפלת"ד גירסתה של התובעת עצמה בדבר קרות הארוע כפי שעלתה במסמכים ובעדות מתיישבת יותר עם ארוע של ארוע של "פריקת מטען מהרכב", שאיננו בגדר תאונת דרכים, מאשר עם ארוע של "ירידה מהרכב". כל זאת בהנתן העובדות שנמסרו במסמכים ובעדות, שהדגישו פריקת תיק, ובהנתן העובדה שהתובעת עצמה מודה כי בעת שנפלה היו שתי רגליה על המדרכה, כלומר היא הוציאה את רגלה השמאלית (זו שנפגעה), עמדה עליה, הוציאה את רגלה הימנית, שתי הרגליים היו על המדרכה, ואז סובבה את קרסולה תוך שהיא פריקת מזודה מהרכב שכבר חנה וכבר הודמם.

נזקים עוקבים שבאו בעקבות הנזק שבגינו בא החוק לפצות בגין הנזק הראשוני, יישארו בגדר העילה ויקנו זכות תביעה במסגרת חוק הפיצויים רק אם לא יוגדרו כנזק רחוק (רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ (30.12.2010); ע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מו(2) 107 (1992)).

...

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך בדיון בשאלות העובדתיות והמשפטיות שעוררו הצדדים בעניין הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע הראשון לאירוע השני ובעניין נזקי התובעת.

תוצאות והוצאות התביעה נדחית.

נוכח שיקולים אלה מצא בית־המשפט לנכון לחשב את הוצאות שיוטלו על התובעת על־פי דרך החישוב הבאה: הסכום הנתבע בסיכומי התשובה, לאחר ניכוי מל"ל (793,277 ש"ח) חושב כאילו נתבע סכום זה בתביעה כספית, ושכר הטרחה בגינו נקבע על־פי מחצית הנוסחה הקבועה בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, וללא מע"מ. סך הכל תשלם התובעת לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 19,098 ש"ח סכום זה ישולם עד יום 01/02/21 ולאחר מועד זה יישא הפרשי ריבית והצמדה עד ליום תשלומו בפועל.

מבוא בפני תביעת התובעת, ילידת 14/5/1975, לפצוי בגין נזקים שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 20/7/05.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 20/7/05, נפגעה התובעת בזמן שעלתה לאוטובוס בדרכה לביתה ובהיותה על המדריגות החל האוטובוס לנסוע והתובעת נפלה ונגרמו לה שני שברים מרוסקים בקרסול שמאל.

...

אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבעת .

בנסיבותיה של התובעת סבורני כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר לתקופה שמחודש 06/10 ועד למועד הינתן פסק הדין, על פי נכותה התפקודית בשיעור 15% , על פי שכרה הממוצע הנומינלי עובר לתאונה, 4,472 ₪ , עדכני למועד הינתן פסק הדין , סך- 5,467 ש"ח , מכאן הפסד שכר חודשי ,820 ש"ח במכפלת מס' החודשים מחודש 06/10 ועד מועד פסק הדין , 37 חודשים, סך- 30,340 ש"ח .

סוף דבר אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני 45,213 ₪ הפסדי שכר לעבר – תקופה ראשונה 19,043₪ תקופה שנייה 12,360 ₪ תקופה שלישית 66,954 ₪ הפסד שכר לתקופה -6/10 ועד פסד הדין 32,374 ₪ הפסד שכר לעתיד 181,330₪ פנסיה ופיצויי פיטורין 15,000 ₪ עזרה לעבר 10,000 ₪ עזרה לעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 2,000 ₪ ניידות 50,000 ₪ ___________________________________________ סה"כ 439,274 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל בהתאם לחוו"ד אקטואר מטעם הנתבעת נכון ליום 30.04.12 ( חוו"ד מיום 21.05.12) עומדים תגמולי המל"ל בסך- 271,159 ₪ כולל תוספת ריבית לתשלומי עבר עד ליום 30.04.12 .

לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

בתצהירו מתאר התובע את תאונת דרכים כ"קשה", ובחקירתו לפניי מצא לפרט: "בתאונה עצמה אני נשארתי ער 2 חברים שלי שישבו מקדימה התעלפו שניהם ניפתח להם הכריות אויר הנהג עצמו לא ישן אני לא הייתי הנהג ישבתי ברכב מאחורה הנהג עצמו לא אשם ניכנסו בנו מאחורה במהירות שיא. זה היה 2 אנשים שעשו מרוצים בניהם הנהג הפוגע בנו הוא היה בלי רישיון בלי ביטוח בלי טסט בלי כלום. הוא המשיך לנהוג דרס והרג ... אני נשארתי ער עד האמבולנס הגיע זה כמו שנתיים. לשבת כולך בתוך האוטו מרוסק. הרגליים אחת פה ואחת פה דם נשפך ממך, השפרצות של דם מכל הכיוונים כולי שבור צלעות אגן שבור רגליים חבלה בראש" [עמ' 25 לפרו'; ראה תמצית עובדות אלו באנמנזה שמסר התובע למומחה בתחום הפסיכיאטריה] (להלן: "התאונה").

בגין ההגבלה בתנועות קרסול שמאל, נכות צמיתה בשיעור 10%, לפי הוראת סעיף 48 (3) (א') לתקנות המל"ל. בגין הפגיעה בשריר טיביאליס אנטריור משמאל וההפרעה התחושתית בגב כף רגל שמאל, נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי הוראת סעיף 51 (7) (א') לקובץ תקנות המל"ל. כעולה מהנכויות לעיל, הנכות הרפואית המשוקללת הצמיתה אותה ייחס המומחה בתחום האורתופדיה כזאת שנגרמה בגין התאונה - הנה בשיעור של 23%.

כאב וסבל אזכיר, כי על פי הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.6.1981)].

...

התובע מביע בסיכומיו תמיהה על קביעתו זו של המומחה, שנחזית לו שרירותית, למול תיאור הטיפול בתובע בחוות דעת המומחה: "במהלך השיקום בבי"ח [שם ביה"ח] התגלה דמם תת קשתי שטופל שמרנית בסטרואידים", וכן תעד תלונות של התובע "היו עדיין קשיים בהליכה ועליית מדרגות", וגם מציין כי הובעו "תלונות על רדימות בידיים, כאבי ראש לסירוגין בתדירות משתנה ובצורת לחץ במצח". מאידך, הנתבעת מפנה בסיכומיה לכך שהמומחה, שבדק את התובע, מצא לציין בחוות הדעת: "בדיקתו הנוירולוגית על כל מרכיביה הינה תקניה לחלוטין". אפנה לכך, שגם אם כטענת התובע, בחוות דעת המומחה "מתוארת בדיקה ויזואלית מעיקרה", הרי שהמומחה מבהיר בתשובה לשאלות הבהרה שהציג לו התובע כי "אין הוריה לבדיקות עזר נוספות, כאשר הבדיקה הנוירולוגית תקינה לחלוטין". ובכל הקשור לטראומה שעבר בתאונה, מבהיר המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה כי "עצם המצאות דמם תת-קשתי שטופל שמרנית ללא תסמינים וסימני חסר נוירולוגיים אינו מזכה בנכות". על רקע האמור, אבהיר כי, משבחר התובע לא לזמן את המומחה למתן עדות לפניי בחקירה על ממצאיו ומסקנותיו בחוות דעתו – לאחר, שכאמור, ממצאיה וקביעותיה הובהרו לתובע בתשובות המומחה לשאלות כתובות מטעם התובע, אינני מוצא כי יש לייחס לתובע כל נכות נוירולוגית בנדון.

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי ממכלול הראיות עולה שעבודתו של התובע כנהג מונית, אינה מושפעת כהוא זה מהנכויות שנקבעו לו. הנתבעת מפנה כי גרסתו לענין ירידת כושרו לעבוד מסתמכת על "עדות בעל דין יחידה", וכי לא מצא להביא עד רלוונטי כלשהו (מעסיק או חבר), שיעיד על אופי עבודתו עובר לתאונה ומאז התאונה, וכיצד נכותו הרפואית מגבילה, אם בכלל, בעבודתו.

מכל האמור לעיל עולה כי לאחר ניכויים, סך הפיצויים שהתובע זכאי לקבל לידיו בגין נזקיו בתאונת הדרכים הוא 521,568 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 521,568 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 79,330 ₪, וכן - החזר האגרה ששילם התובע בנדון (705 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 22.12.16).

לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לאחר כשבועיים, בעקבות שבר מרוסק שאובחן בשליש התחתון של עצמות השוק ברגלה השמאלית עברה התובעת ניתוח בארה"ב. לטענת התובעת, נגרם לה בתאונה נזק גוף הפוגע ביכולת תיפקודה, מה שהוביל ומוביל, בין היתר, להפסדי שכר בגין עבודתה (בארה"ב, כאמור), ומציגה מסמכים שמהם עולה לכאורה ירידה משמעותית בשכר.

המומחה מצא כי לתובעת נגרם בגין התאונה "שבר של עצמות השוק הדיסטליות משמאל", וכי "לאחר שיחזור ניתוחי השבר היתחבר תוך יצירת קלוס". עוד נצפו על ידי המומחה שתי "צלקות ניתוחיות תקינות: - צלקת אורכית לטראלית באורך של 14 ס"מ. – צלקת אורכית מדיאלית באורך 4 ס"מ". המומחה מצא כי לפי בדיקות העזר "השבר היתחבר בעמדה משביעת רצון תוך יצירת קלוס" וכי "אין חסר נורולוגי בשתי הרגליים". בבדיקתה ע"י המומחה נימצאו "צליעה אנטלגית קלה, דילדול שרירים, נפיחות הקרסול, הגבלת תנועות ורגישות ממוקמת". "בשל מכלול הממצאים הקליניים והרנטגניים" ייחס המומחה בחוות הדעת לתובעת נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% לפי הוראת סעיף 35 (1) ב' תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן:"תקנות המל"ל").

אזכיר, כי על פי הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.6.1981)].

...

בנסיבות תביעה זו, אני קובע לתובעת על דרך האומדן פיצוי גלובלי בסך 50,000 ₪ - בגין הוצאות רפואיות ונסיעות וניידות לעבר ולעתיד, נכון למועד מתן פסק הדין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעת סכום כולל של 292,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובעת החזר שכר טרחת עורך דין בסך 44,413 ₪, וכן – החזר הוצאות משפט בסך 12,000 ₪, והחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון (בצירף ריבית והצמדה מיום תלשום האגרה).

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שלטענת התובעת נגרמו לה בתאונת דרכים שחל עליה חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ג – 1974 (להלן: "החוק").

המומחה בתחום האורתופדיה קבע בחוות דעתו מיום 24.02.2020 כי לתובעת נגרם שבר מרוסק בקרסול ימין, שטופל ניתוחית בסמוך לתאונה ולאחר מכן בניתוח נוסף כחצי שנה לפני מתן חוות הדעת.

התובעת צרפה את הדוח הרפואי של מד"א, שפינה אותה מזירת התאונה ובמסגרת דוח זה, תחת הכותרת "אנמנזה", נרשם "נמצאה יושבת בתוך הרכב ליד מושב הנהג בהכרה מלאה. מתלוננת על כאבים בקרסול. ללא חבלות חיצוניות הנראות לעין. נראה נפיחות ושינוי צורה...". בנוסף, ביום 19.11.2020 הוגשה לתיק בהוראתי, הודעת מד"א שממנה עולה כי אמבולנס הגיע לארוע במקרה, ללא קריאה, ובדוח הארוע, צוין כי מדובר בתאונת דרכים, אשר נגרמה בחבלה קלה.

...

שוכנעתי די הצורך כי בתקופת הנכות הזמנית הייתה התובעת נדרשת לעזרה משמעותית, בפרט בסמוך לניתוחים שעברה וכן בתקופות הנכות הנוספות, וכפי שמשתקף מן התצהירים שהוגשו ומקביעות המומחים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את הפיצוי כדלקמן: הפסד שכר לעבר 40,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 275,285 ₪ פנסיה 39,410 ₪ עזרת צד ג' 25,000 ₪ כאב וסבל 41,663 ₪ הוצאות 3,000 ₪ סך הכל 424,358 ₪ בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את שיעור האגרה ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%.