בפני תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים.
התובע, יליד 16/1/80 (להלן: התובע), נפגע באורח קשה בתאונת דרכים ביום 17/3/09, בעת שנהג על אופנוע (להלן: התאונה).
הנתבעת, מבטחת האופנוע, הודתה בקיום כסוי הבטוחי ובחבותה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, כמתחייב מהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: חוק הפלת"ד), והמחלוקת בין הצדדים מיתמקדת במישור הנזק בלבד.
...
אין בידי לקבל את טענת התובע, כי פגיעתו של התובע בעקבות התאונה לא גרמה לו קיצור בתוחלת חייו, או כי הוא נמוך מהערכתה של ד"ר פרבר.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני רואה לדחות את תביעת התובע בראש נזק זה.
לא נעלם מעיני כי במהלך אשפוזו בעקבות התאונה ובהיותו מחוסר הכרה, הוכרז התובע פסול דין, ובית משפט לענייני משפחה בבאר שבע מינה תחילה את אחותו וגיסו כאפוטרופסים זמניים על גופו.
משנקבע כי אם יפנה התובע לקבלת ההטבות, לאחר שיעסיק מטפל זר בעל רשיון נהיגה שיתגורר עמו, או אדם אחר שיוכל לשמש עבורו "מורשה נהיגה", לא תהיה כל מניעה לאשר לו הטבה זו. בנסיבות העניין מקובלת עלי טענת הנתבעת כי יש להורות על ניכוי רעיוני של מלוא ההטבות בניידות להן הוא זכאי.
בהעדר כושר השתכרות לתובע בשוק הפתוח משנקבע כי הוא אינו כשיר לנהוג עקב נכותו, ומשנקבע כי הרכב המתאים לו בגין נכותו הינו רכב מסוג VAN, סבורני כי שיעור הקבצה לו זכאי התובע הוא על פי חלופה ד בטבלה -"אינו נוהג ואינו משתכר" – בסך של 974,453 ₪.