תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים בין אופניים לרכב

לפני תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות דיבר זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה (1975) (להלן: "חוק הפלת"ד).

התובע- הולך רגל או נהג רכב מנועי? הנתבעים טוענים כי דין התביעה להדחות שכן התובע נפגע עת רכב על גבי אופניים חשמליים שהם בבחינת "רכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד ועל כן לא חלה עליהם חובת פיצוי.

בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, (החלטה מיום 11.1.15, פורסם בנבו) מיפרט כבוד השופט י. עמית מהם השיקולים אותם יש לקחת בחשבון בעת קביעת הנכות התפקודית: "...ברי כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההישתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה (וראו אליעזר ריבלין תאונת הדרכים חולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 636-633 (מהדורה רביעית, 2012). המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת, לעיתים באופן בלתי אמצעי, ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תיפקודו ועל הישתכרותו וכושר הישתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המיקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המיקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התיפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" [ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו)בפיסקה 8 (25.7.2010)].

...

התובע- הולך רגל או נהג רכב מנועי? הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות שכן התובע נפגע עת רכב על גבי אופניים חשמליים שהם בבחינת "רכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד ועל כן לא חלה עליהם חובת פיצוי.

לנוכח כל האמור ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין תקופת אי הכושר ממועד התאונה ועד למועד מתן פסק הדין על סך של 35,000 ₪.

לאור כל האמור ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה לעבר לעתיד ע"ס של 116,000 ₪ .

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע סך של 853,000 ₪ וזאת לאחר הפחתת כל הניכויים, הכל כמפורט בסעיף 49 לעיל.

לפניי תביעה לפיצויים בגין "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

המחלוקות המרכזיות התובעת, ילידת 24.1.79, נפגעה ביום 16.7.14 בתאונה שאירעה במפגש בין רוכבת אופניים לבין רכב.

טענה זו סומכים הנתבעים על שנקבע ב-ת"א (שלום כ"ס) 43305-07-16 פלוני נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח, שבוטל בעירעור, לאחר שהפיצוי שולם; וכן - לאחרונה בפסק דין שנתן בית משפט המחוזי בחיפה בענין ת.א. 10767-06-17 (המחוזי בחיפה) פלוני נ' הכשרת הישוב ואח' (פורסם; 27.9.19), שקבע, במקרה בו נפגע רוכב אופניים חשמליים מרכב אחר ונפטר כתוצאה מהתאונה, ועיזבונו של המנוח ותלוייו תבעו על פי חוק הפלת"ד, כי יש לסווג אופניים חשמליים כ-"רכב מנועי". התובעת מיתנגדת לטענת הנתבעים, כאשר היא מפנה למספר פסקי דין שניתנו בבתי משפט השלום, לפיהם אין לסווג אופניים חשמליים שמעורבים בתאונת דרכים כ-"רכב מנועי" [ת"א (השלום בת"א) 23489-01-13 ש.צ. נ. ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 24.10.15); ת"א (השלום בת"א) 52142-03-16 א.מ. נ. ט.נ. (פורסם; 10.11.18); ת"א (השלום בת"א) 2914-12-14 ניסו חן נ. עירית תל אביב – יפו (פורסם; 16.8.17)].

...

לחילופי-חילופין, טוענים הנתבעים כי בשל העובדה שהתובעת היתה רכובה על אופניים חשמליים, הרי שלפי הדין כפי שהתגבש לאחרונה בפסק דין (חלקי) שנתן בית משפט המחוזי בחיפה בענין ת"א 10767-06-14 (המחוזי בחיפה) אסולין ואח' נ. דרויש ואח' (פורסם; 27.9.19) (להלן: "ענין אסולין"), דין התביעה להידחות.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל, כאשר סכום הפיצוי הכולל שאני קובע לתובע בגין תאונה זו, לאחר ניכויים, הינו 242,356 ₪.

סוף דבר התביעה הנדונה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 242,356 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 36,862 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון.

כפי שיוסבר להלן, קביעה כי אופניים חשמליים אינם נחשבים לרכב מנועי כהגדרתו בחוק, תביא לתוצאה לפיה בתאונת דרכים בין רכב מנועי לאופניים חשמליים, דינו של רוכב אופניים חשמליים יהא כדין הולך רגל, והוא יהיה זכאי לפיצויים לפי החוק ממבטח הרכב.

אם אופניים חשמליים הם רכב מנועי הרי שתאונות דרכים שבהן מעורבים אופניים חשמליים והולכי רגל יהיו מכוסות לפי חוק הפיצויים, ובהיעדר ביטוח יוכלו נפגעים שהם הולכי רגל לתבוע את קרנית.

הפרשנות התכליתית חוק הפיצויים מעמיד במרכזו את משטר האחריות המוחלטת שיסודו בסעיף 2(ג) לחוק הקובע כי: "האחריות היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים". משטר האחריות המוחלטת יחול אך ורק אם הארוע הנזיקי הוא בחזקת "תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, היינו: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה...", כאשר לפי סעיף 2(א) לחוק: "המשתמש ברכב מנועי (להלן – הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". תכליתו העיקרית של החוק היא אם כן לאפשר לנפגע לקבל פיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים, וזאת על בסיס חבות מוחלטת של המזיק ללא הוכחת אשם (אנגלרד, עמ' 7, 97; ריבלין, עמ' 5-3).

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.

לפניי תביעה לפיצויים בגין "תאונת דרכים" כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפלת"ד").

בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי היה "במועד הרלוואנטי לתביעה זו רוכב אופניים אשר נפגע מרכב אשר עצר בפתאומיות לפניו"; והוא מיפרט בסעיף 4 לכתב התביעה: "ביום 27.11.2015 נפגע התובע בתאונת דרכים עם רכב צד ג' אשר נסע לפניו ברחוב [נ] ב[שם העיר], בלם בפתאומיות, וגרם לתובע לאבד שליטה על האופניים, ליפול ולאבד את הכרתו". אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי קיימת סתירה של גרסאות בין הנטען בסעיפים שצוטטו לעיל.

אזכיר כי לפי תקנות סדר הדין שחלות על התביעה הנדונה, החל ממועד קבלת כתב התביעה, היתה הנתבעת זכאית "בכל עת" לידרוש מהתובע מתן פרטים נוספים; כך גם כשהגיע לידיה תיק המישטרה שבו הודעת התובע במישטרה מיום 1.3.2016 [שהוגשה מטעם הנתבעת כ-נ/1 בתוך המוצגים מטעמה] ממנה עולה בבירור כי בשרשרת הנסיבות שהובילה לתאונה אין טענה של מפגש פיזי בין האופניים או התובע לרכב.

...

בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי היה "במועד הרלוונטי לתביעה זו רוכב אופניים אשר נפגע מרכב אשר עצר בפתאומיות לפניו"; והוא מפרט בסעיף 4 לכתב התביעה: "ביום 27.11.2015 נפגע התובע בתאונת דרכים עם רכב צד ג' אשר נסע לפניו ברחוב [נ] ב[שם העיר], בלם בפתאומיות, וגרם לתובע לאבד שליטה על האופניים, ליפול ולאבד את הכרתו". אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי קיימת סתירה של גרסאות בין הנטען בסעיפים שצוטטו לעיל.

התובע טוען כי בגין הפגיעה במרפק ידו הימנית נגרם לו כאב וסבל וכי נפגע תפקודו; זאת לאחר שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא לייחס לה גרימת נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור 2.5% (ועוד 1% בגין הצלקת הניתוחית), והיזקקות "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". אקדים ואציין כי בסופו של יום, על פי מכלול הראיות והעדויות שלפניי, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את הנסיבות של התאונה כפי שהן עולות מהנטען בכתב התביעה, כי מדובר ב'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק, וכי פעל 'בשקידה סבירה' לאיתור נהג הרכב.

המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא כי התובע נזקק "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". התובע בתצהירו הצהיר בין היתר: "... הפגיעות האלו משפיעות על תפקודי בבית ובקרב משפחתי. אני מתקשה בביצוע עבודות משק הבית, עריכת קניות, שטיפת כלים, כביסות וכו'... לאחר התאונה הייתי מאושפז לצורך ניתוח, ולאחר מכן הייתי מרותק למיטה במשך מס' שבועות. בכל אותו זמן הייתי צריך עזרה מרובה בכל התפקודים – לבוש, רחצה, עבודות משק הבית, הכנת אוכל והגשתו, אפילו לקחת בעצמי כוס מים היה אתגר. לצורך הטיפול בי נאלצו הורי להפסיד יומי עבודה רבים" [סעיפים 17, 20 ו-21 לתצהירו].

סך הפיצויים כעולה מהמפורט בפסק דין זה, מצאתי לקבל את התביעה, כשהסכום לפיצוי לתובע הוא סך כולל של 60,000 ₪, כפי שעולה מסיכומם של הפיצויים בראשי הנזק, כדלקמן: אובדן כושר השתכרות לעתיד - 35,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 12,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 3,000 ₪ כאב וסבל – 10,000 ₪ סה"כ: 60,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 60,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 9,126 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה התובעת בנדון, בליווית ריבית והצמדה ממועד תשלום האגרה.

השאלות המרכזיות ששנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הנן, אם כן: האם בעניינינו 'תאונת דרכים' כמשמע בחוק? האם היה מעורב בתאונה רכב צד ג'? האם, כנטען בכתב התביעה, נפגע התובע עת רכב על אופניו החשמליים כאשר רכב צד ג' "גרם לתובע לסטות ממסלול נסיעתו וכתוצאה מכך הוא היתנגש במדרכה"? אם כן - האם בנסיבות חבה הנתבעת בנזקי התובע על פי החוק [למול הטענה החילופית של "הבהלה הסובייקטיבית" – מטעם הנתבעת]? אם כן - האם אירוע התאונה אכן היה תאונת "פגע וברח", כטענת התובע [שאלת קיומה של "השקידה הסבירה"]? וככל שתיקבע חבות קרנית – מהי הנכות הרפואית והתפקודית שיש לייחס לתובע, בנסיבות? מהו בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפסד שכר בגין התאונה, האם הוכח הפסד שכר לעבר, והאם הוכחה גריעת שכר בעתיד, ומה שיעורה? מהו שיעור הפצוי המגיע על פי הדין לתובע בגין נזקיו בתאונה? אקדים ואומר כי, כפי שיפורט בפסק דין זה, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על פי הדין להוכחת תביעתו.

יותר הגיוני שהתבלבלו בין האופניים לאופנוע, הייתה כאן מעורבות של רכב.

...

כאמור, לא מצאתי לקבל את התביעה הנדונה, ודינה – להידחות.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעת בגין הוצאותיה בניהול תביעה זו, לרבות - שכר טרחת עורך דין, סך כולל של 8,000 ₪.