תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים בדרך לעבודה

זו תביעת התובע לפיצויים בגין תאונת דרכים מיום 07/05/11, אשר בה נפגע עת נסע לעבודתו בצומת שוקת.

כאמור, ביום 07/05/11 נפגע בתאונת דרכים בדרכו לעבודה.

...

לא ברור מדוע "לא ניתן היה לבדוק" את אותן בדיקות נוירולוגיות חיוניות, אך עובדה זו מצטרפת לכך שבסופו של דבר לא נמצא נזק נויורולוגי למרות שפע רב של תלונות סובייקטיביות על תסמינים הקשורים בדרך־כלל בנזק נויורולוגי.

המסקנה היא שגם אם היה בעבר ממצא רפואי כזה או אחר של ליקויים נפשיים פוסט־טראומטיים – הרי שאין להם ביטוי תפקודי, ומהימנותם של דיווחים אלה נוכח המציאות מוטלת בספק רב ואינה חוצה את רף ההוכחה הנדרש להוכחת נכות תפקודית במשפט אזרחי.

סך כל נזקו של התובע 311,254 –ש"ח. ניכוי מל"ל – מהסכומים האמורים ינוכו תגמולי המל"ל כאמור לעיל, בסך כולל של 496,259 ש"ח. תוצאות והוצאות הואיל והנזק נבלע בתשלומי המל"ל, ועל יסוד סעיף 330 - 328 לחוק הביטוח הלאומי תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 77,814 ש"ח, שהם 25% מן הנזק.

רקע עובדתי התובע, יליד 1970, מתגורר בערערה, תובע את קרנית בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שאירעה לו בדרכו לעבודה ביום 7.8.2013.

בעוד שנטל ההוכחה לקיומם של החריגים המנויים בסעיף 7 לחוק פלת"ד השוללים את הפצוי, מוטל בדרך כלל על הנתבעת (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה 4, 2011, עמ' 503), הרי הנטל להוכיח את תחולת סעיף 7א' הוא על מי שטוען לתחולתו (ע"א 6825/01 שלום נ' שריקי ( 18.12.2001) (להלן: עניין שריקי); ע"א (מחוזי חי') 14184-05-16 פלוני נ' עבד אל ג'ואד , 30.11.2016); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עמ' 249 (מהדורה רביעית, 2013) (להלן: אנגלרד)) במקרה שלפנינו, הנטל להוכיח את התקיימות יסודות סעיף 7א' לחוק מוטל על התובעים (והם אינם חולקים על נקודת מוצא זו – ראו סעיף 38 לסיכומיהם).

...

טענת הנתבעת לפיה חזרתו של התובע לעבודתו הקודמת מעידה על כך שאין כל הפסדי השתכרות לעתיד, דינה להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

כמו כן, אני דוחה את תביעת המל"ל. המל"ל יישא בהוצאות שכ"ט ב"כ קרנית בסך של 10,000 ₪ וכן בהוצאות משפט שהוצאו על ידי קרנית.

רקע כללי והשתלשלות האירועים בועדות המל"ל עסקינן בתובענה שהוגשו מכוח חוק הפיצויים בגין תאונת דרכים מיום 24/1/2017 בה נפגעה התובעת, ילידת 23/3/1985, כנהגת ברכב בדרכה לעבודה.

...

בעניין זה נפנה לע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה (4) 77, שם הצביע בית המשפט העליון על מקרה כאמור, כמקרה בו יש להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור קביעת מל"ל: "... מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה..." בית המשפט העליון חזר על ההלכה מקדמת דנא וריכז בתמצית את המקרים בהם ניתן להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, וכך קבע: "האפשרות להתיר הבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב סיפא לחוק הפיצויים פורשה בצמצום בפסיקה. הנסיבות החריגות המצדיקות היתר שכזה כוללות פגם משפטי חמור בעבודת הוועדה הרפואית; שינוי עובדתי מהותי במצבו של הנפגע; או מידע רלוונטי שלא עמד לנגד עיני הוועדה". (רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (27.03.19), (להלן: "עניין שלמה חברה לביטוח"- הדגשות אינן במקור) וראה גם רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" – המאגר הישראלי לביטוחי רכב (28.2.19).

ומן הכלל אל הפרט; לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי בנסיבות המקרה דנן, דין הבקשה להתקבל.

אשר התייחס לנפקותו של עבר רפואי רלוונטי הנפקד מרישומי ועדות המל"ל: " אין בידי להתעלם מכך כי למשיב עבר רפואי רב בתחום האורתופדיה. הוועדה לא מצאה להתייחס ולו במעט לעברו הרפואי של התובע החל משנת 2011. מדובר בעבר רפואי אשר יש לו משמעות ישירה על הפגימות שנקבעו למשיב על ידי וועדות המל"ל". סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש מקום במקרה דנן להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט.

רקע כללי עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב שתי תאונות דרכים.

לטענת התובעת, התאונה הראשונה ארעה ביום 05/11/2015 עת נסעה התובעת ברכב שהיה נהוג על ידי בעלה, הנתבע 2, בדרכה לעבודה לחנות שבבעלותה.

...

ההתרשמות מהחומר הזה ומהניסיון הרב שיש לי והבדיקה הקלינית שבדקתי שלא היה לה בסיכומו של דבר שום ממצא קליני אורתופדי חיובי לא בברך ולא בגב.

סיכום התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 21,200 ₪.

נוסף על כך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק בגינו מהסכום הנ"ל. כמו כן, על הנתבעת לשלם את האגרה ששולמה על ידי התובעת, וכן חלקה של התובעת בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, כאשר שני סכומים אלו משוערכים להיום.

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובע יליד 1972 טוען כי ביום 10.02.14 בשעה 11:50 או בסמוך לכך נפגע בתאונת דרכים עת נהג בדרכו לאתר עבודה ברמת הגולן בכביש מספר 85.

זאת לנוכח הוראת סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), הקובעת כי לא יראו את המעסיק כצד שלישי שהמל"ל רשאי לחזור אליו בתביעה" בפרשת פלוני גם אזכר בית המשפט את הילכת מנשה (ע"א 5584/01 עזבון המנוח שמואל מנשה ז"ל נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(4) 677 (2004)) שם נפסק כי במקרה שבו עובד נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה ומדובר ברכב שהמעביד שכר מחברת השכרה (כמו בעניינינו) כי אז המל"ל אינו רשאי לחזור אל המעביד ואל המבטחת שנכנסת בנעליו.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, מצאתי לקבוע כי התובע הוכיח שהנזק הנטען אכן התרחש כתוצאה מהתאונה מושא התביעה וזאת מהטעמים הבאים: ראשית אין מחלוקת כי התובע אכן נפגע באותה תאונת דרכים והמחלוקת מתמקדת בשאלה האם הפגיעה ביד שמאל נגרמה באותה תאונה.

סיכום ביניים – סכום הפיצוי שנפסק (28,250 ₪) נבלע בתגמולי המל"ל (30,179 ₪), ומשכך דין התביעה להדחות.

התוצאה: התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל, ועל כן התביעה נדחית.

עם זאת בשים לב לשיקולים שפורטו לעיל והתנהלות הצדדים התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסך 2,500 ₪.