תביעת פיצויים בגין תאונת אופנוע נגד חברת ביטוח

]השופט י' עמית: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא וכב' השופטות ב' טאובר וע' חן-ברק) מיום 29.3.2020, בגדריו היתקבל בחלקו עירעורו של המשיב ונדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ' ג'דעון) מיום 6.10.2019, שבו נתקבלה תביעת המבקשת לפיצויים בגין ארוע תקיפה שהתרחש בסמוך לאחר תאונת דרכים.

המבקשת, אלמנתו של המנוח, הגישה תביעה לבית המשפט השלום נגד המשיב ונגד חברת הביטוח שביטחה את האופנוע, היא המשיבה 2 (להלן: הפול).

בפרט, יש קושי לקבוע אם די היה בארוע התאונה לבדו כדי להביא למצב הדחק שהוביל לאוטם שריר הלב של המנוח ולמותו; או שמא צרופם של שני האירועים – ארוע התאונה וארוע התקיפה – הוא שהוביל לתוצאה טרגית זו. על רקע זה, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לראות את מכלול הארוע ככזה שניגרם על ידי שני מעוולים שגרמו במשותף לנזק אחד; ובהנתן שלא ניתן לקבוע את מידת אחריותו של כל אחד מן המעוולים, יש לקבוע כי אלה נושאים באחריות בחלקים שוים, דהיינו: חברת הביטוח תשא ב-50% מהפצוי לפי חוק הפיצויים, והמשיב ישא ב-50% מהפצוי לפי פקודת הנזיקין.

...

]השופט י' עמית: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא וכב' השופטות ב' טאובר וע' חן-ברק) מיום 29.3.2020, בגדרו התקבל בחלקו ערעורו של המשיב ונדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ' ג'דעון) מיום 6.10.2019, שבו נתקבלה תביעת המבקשת לפיצויים בגין אירוע תקיפה שהתרחש בסמוך לאחר תאונת דרכים.

כשלעצמי, אני סבורה כי המבקשת אכן תזכה בפיצוי העולה על סך נזקיה, שכן לדידי, הנזק אליו מתייחס הכלל הידוע לפיו – ניזוק אינו זכאי לקבל פיצוי העולה על סך נזקו – הוא אך ורק אותו נזק בר פיצוי על-פי דין, ולא הנזק העובדתי אשר נגרם לניזוק הלכה למעשה.

נוכח כל האמור, אני סבורה כי במסגרת תביעת המבקשת נגד הפול, יש לראות את הנזק שנגרם לה רק כאותו נזק המוכר על-פי הוראות חוק הפיצויים – על גבולותיו.

ת השופט ד' מינץ: מסכים אני לתוצאה אליה הגיעה חברי השופט י' עמית, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שאין לנכות את הסכום ששולם בהסכם הפשרה שנכרת בין המבקשת לבין משיבה 2 (להלן: הפול) מן הפיצוי שנפסק שעל משיב 1 (להלן: המשיב) לשלם למבקשת.

זוהי תביעה לפצוי בגין תאונה שהתרחשה לתובעת עת נסעה בקטנוע שבבעלותה.

בכתב התביעה המתוקן שהוגש במסגרת ההיתדיינות הראשונה, בין התובעת ובין הגברת דינה פולוף בוני והמבטחת שלה (הפניקס חברה לביטוח בע"מ) (ת"ק (תביעות קטנות, ת"א) 24246-08-13 אייש נ' פולופ בוני; להלן – התיק הראשון) נטען, כי הגברת פולופ בוני נהגה במכונית מספר 63-912-72 ופגעה בקטנוע הנהוג על ידי התובעת.

בחינת פירוט מרכיבי התביעה שבכתב התביעה (סעיף 22 לכתב התביעה) מעלה כי התובעת תבעה: בגין נזק ישיר לאופנוע, על פי חוות דעת השמאי סך של 4,311 ₪; בגין הארגז סך של 398 ₪; בגין "מוח לדיבורית" סך של 650 ₪; בגין שכ"ט שמאי סך של 468 ₪; בגין הוצאות ואגרת בית המשפט סך של 500 ₪ (הכוונה עבור ההתנהלות בתיק הראשון); בגין פינוי באמבולנס סך של 659 ₪; בגין צלום דיסק סך של 64 ₪; בגין נזק עתידי של הפסד הנחת העידר תביעות סך של 1,620 ₪ (540 ₪ לחודש); בגין ההישתתפות העצמית שבהפעלת הפוליסה שך של 850 ₪; בגין "החסכון" שנוצר לנתבעת כתוצאה מהגשת התובענה שבתיק הראשון סך של 1,000 ₪, ובסך הכל – 10,520 ₪.

כאמור, בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעת התובעת כנגד המזיק (והמבטחת שלו) והעמידה ע"ס 4,500 ₪.

(ג) קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך. (ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא ב8כוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת מישפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם.

...

בסיכומיה הוסיפה הנתבעת עוד שני נימוקים על-פיהם יש לדחות את תביעת התובעת: כי התביעה הראשונה הקימה לתובעת מניעות בצורת מעשה בית דין (לעניין זה טענה התובעת כי מדובר על הרחבת חזית אסורה, באשר טענה זו לא נטענה בכתבי הטענות, והיה ראוי לעשות כן); וכי פעילותה של התובעת פגעה בזכותה של הנתבעת לתחלוף כנגד המזיקה.

יצוין ויודגש – כי עיון פשוט בפוליסה היה מביא למסקנה, כי אין מקום לתביעה זו, שכן היא נעדרת כל בסיס משפטי, ואולם שעה שבחרה התובעת להגיש תביעתה, ובהמשך לעמוד על פסק הדין – זוהי התוצאה.

התביעה נדחית.

כאמור, התובעת תשלם לנתבעת את הוצאותיה בסכום של 800 ₪, ובשכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪.

הנתבעת הייתה בזמנים הרלבאנטיים לתביעה זו מבטחת האופנוע.

כאב וסבל אזכיר, כי על פי הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ].

וראו דברי כב' השופט עמית, בהתייחסו לאשר נקבע בעיניין זטולובסקי: "כאשר לא נקבעו שעורי הנכויות במסגרת תביעת הניזוק – שיעור הנכות הכוללת ושיעור הנכות כתוצאה מהתאונה לצורך תביעת השבוב של המל"ל, ייקבעו על פי קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל" (רע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים [פורסם בנבו] (19.9.2017)).

...

סוף דבר אשר על כן אני פוסק כי: התביעה מתקבלת, בסכומים שנקצבו.

הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 127,530 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין כדין, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון.

הרקע וטענות הצדדים: התביעה היא לפצוי בגין נזק שניגרם לרכב התובעים מתאונת דרכים.

התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבעת 1 (להלן –"אורלי"), בהיותה בעלת האופנוע, וכנגד חברת הביטוח שעל פי הנטען ביטחה את האופנוע.

התביעה היא איפוא, כאמור, כנגד שני נתבעים: אורלי בעלת האופנוע, ואוראל, שנהג בו בזמן התאונה.

...

אני דוחה טענה זו, ולו משום שבהמשך לא רק שבא כוחו של אוראל הודה בקיומו של תיק משטרה, הוא אפילו ביקש לעיין בו ואף לזמן את בוחן המשטרה לעדות! בהקשר זה, אציין כי בסופו של דבר ויתר בא כוחו של אוראל על עדותו של בוחן המשטרה, וגם על עדות שמאי התובעים, משום שטען: "ללקוח שלי אין כסף לזמן אותם" (פרו' מיום 5.1.22 בעמ' 27 ש' 15).

זאת, משום שבכ' אוראל ויתר בסופו של דבר על עדות הבוחן! בא כוחו של אוראל מקדיש חלק ניכר מסיכומיו לטיעונים, שמטרתם הפרכת גרסתה של אורלי בשאלה אם ניתנה לאוראל רשות לרכב על האופנוע.

התוצאה היא לכן, שאני דוחה את התביעה כנגד אורלי, ומקבלת את התביעה כנגד אוראל.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב -יפו ת"ק 9868-10-23 שקד נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' לפני כבוד השופט נצר סמארה תובע אריאל (יואל) שקד, ת"ז 029340130 נתבעים 1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ, ח"פ 520042177 2. דוד בוק זינגל, ת"ז 013700323 פסק דין

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים הנטענת ארעה ביום 07.06.2022 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ורכוב בידו (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג מכונית פרטית, שבעת התאונה היה מבוטח בידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' ונהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

כמו כן, לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו לאופנוע נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב, ועתה הוא תובע פיצוי בגין ניזקי האופנוע, את שכ"ט השמאי שנשא בו ואת הפסדיו.

...

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: הנטל להוכיח את התביעה מוטל של שכמו של התובע, בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן באופן ישיר ובלתי אמצעי, אני סבור כי עלה בידי התובע להביא תשתית ראייתית מספקת כדי להוכיח את עצם התרחשות התאונה בין שני כלי הרכב.

בנסיבות העניין, כאשר שוכנעתי כי הפרטית פגעה באופנוע בעודו עומד לפני הכניסה לצומת וכתוצאה מכך הפילה אותו לכביש, הרי שאך ברור הוא כי כתוצאה מפגיעה שבין כלי הרכב וכתוצאה מנפילתו של האופנוע לכביש, ייגרמו לאופנוע הנזקים כפי שהוערכו על ידי שמאי רכב וכפי שתועדו בתמונות.