לטענת התובעים בבית שרכשו מהנתבעת התגלו ליקויים שעלות תקונם נאמדת בסך של 140,00 ש"ח. לטענתם, לאחר שבקשותיהם מהנתבעת לתקן את הליקויים לא נענו, ביום 18.1.22 הגישו את תביעתם זו.
את תביעתם העמידו על סך של 210,000 ש"ח, על פי הפרוט הבא: סך של 140,000 ש"ח עבור תיקון הליקויים; סך של 30,000 ש"ח עבור מימון "עלויות בגין שהייה בבית מלון במהלך תקופת התיקון, לרבות עלויות איחסון, פירוק והרכבת ריהוט והובלה לפרק זמן של כחודש" (סעיף 5 לכתב התביעה); וסך של 40,000 ש"ח בגין "עגמת נפש, אי הנוחות, הטירחה המיוחדת, הצורך לפנות לעורכי דין ומומחים הפסד ימי עבודה, ניקיון, מניעת הנאה מהבית שרכשו ועוד" (סעיף 14 לכתב התביעה).
לטענתה היא העניקה לתובעים שירות ברמה הגבוה ביותר ויש לתמוה כיצד זה הגישו לפתע תביעה על סך של 210,000 ש"ח, שעה שהם הבהירו בפרוטוקול המסירה שאין בבית ליקויים.
ביום 25.5.22 צרפה הנתבעת חוות דעת מומחה מטעמה בה הבהיר המומחה כי חלק ניכר מהליקויים הנטענים תוקנו על ידי הנתבעת, ולעניין עלות תיקון הליקויים שלא תוקנו קבע הוא כך: "אומדן עלות ביצוע התיקונים – 17,850 ₪. עלות זו אינה כוללת מע"מ. במידה והתובעים יבצעו את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים תעלה העלות ב- 30% מעלות האומדן. במידה והנתבעת תבצע את התיקונים העלות יכולה להיות כ- 50% מעלות האומדן".
לטענת הנתבעת, התובעים אינם זכאים לפצוי כלשהוא בגין ראשי הנזק הנוספים (מעבר לתיקון הליקויים) והתיקונים הנדרשים הם של "ליקויים איזוטריים" שאינם יוצרים מיטרד לתובעים.
נהפוך הוא – המומחה הבהיר כי העלות שנקבעה בחוות הדעת היא העלות ל"קבלן מזדמן" וכי יתכן והתובעים ימצאו קבלן שיבצע את התיקון במחיר שונה – בין אם גבוה יותר ובין אם נמוך יותר, תוך שציין כי הפער הכולל יכול להגיע עד לכדי 35% (יתכן והמחיר יהיה יקר יותר ויתכן ויהיה זול יותר).
...
בסעיף 6.58 לחוות הדעת כתב המומחה: "בבדיקה מצאתי ודעתי: נמסר כי תוקן. אך בגשם האחרון שוב נראו כתמי רטיבות. נדרש מעקב בימי הגשם הקרובים. במידה ותתחדש הרטיבות יהיה צורך בהסרת האיטום שהותקן לאחרונה ולבצע מחדש את האיטום – הערכתי לעלות עבודה זו הינה 1,500 ₪ לא לסיכום!".
גם כאן המומחה לא קבע שיש לבצע את התיקון, אלא שיתכן ובעתיד יהיה צורך לבצעו וגם כאן לא כלל המומחה את עלות התיקון בתוך עלות התיקון הכוללת.
עם זאת המומחה קבע, כי העבודות יימשכו כחודש וכי תיגרם לתובעים "אי נוחות".
לאור האמור, ובשים לב לעלות התיקון ולאופיים של הליקויים, מצאתי לפסוק לטובת התובעים פיצוי בגין עגמת נפש ובגין נזקים לא ממוניים שנטענו, בסך כולל של 5,000 ש"ח.
אשר להוצאות, לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ובשים לב לכך שאכן נמצאו ליקויים שיש לתקנם – מחד; ולאור הפער בין סכום התביעה לסכום אותו פסקתי בפסק דין זה - מאידך, ובשים לב להסכמת הצדדים לייעל את ההליך ולחסוך הוצאות ומשאבים מיותרים בקיום ישיבת הוכחות והגשת תצהירים, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 7,045 ש"ח (סכום זה כולל את מחצית שכרו של המומחה מטעם בית המשפט אשר שולמה על ידי התובעים) ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל ובהתאם לקביעותיו של מומחה בית המשפט, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 47,822 ש"ח.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.1.23 ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 7,045 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
