תביעת פיצויים בגין קטיעת אצבעות בתאונה

תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף.

מומחה רפואי מטעם התובע קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין קטיעת קצה האצבע, וזאת עקב פגיעתו בתאונה.

...

הנתבעת טענה, כי היה ובית המשפט יקבע כי דין התביעה להתקבל במישור החבות, הרי שיש לאמוד את נזקי התובע בסך של 15,000 ₪, וזאת בגין ראש הנזק של כאב וסבל בלבד, ולפני ניכוי אשמם התורם של התובע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

כמו כן, אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

עניינו של פסק דין זה הנו בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובע בעקבות פגיעה שארעה לו בכף ידו השמאלית בעת עבודתו אצל הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת).

תוחלת שנות חייו/שנות תעסוקה של התובע; סוגיה נוספת עליה יש ליתן את הדעת טרם שאגש לבחון את הפצוי בגין ראשי הנזק השונים (ואשר להכרעה בה תהיה נפקות לעניין שיעור הפצוי של חלקם), הנה בטענת הנתבעות כי מצבו הבריאותי של התובע, ללא קשר לתאונה, ובפרט למחלת הסכרת ממנה הוא סובל, יש בהם כדי להביא לקיצור תוחלת חייו וקיצור שנות העבודה הצפויות.

כאב וסבל; על בסיס הנכות אשר נקבעה לתובע בגין הפגיעה ומגבלותיו ביכולת כף ידו השמאלית, בשים לב לגילו ולטיפולים להם נזקק לרבות הניתוחים שנאלץ לעבור (לצורך קיבוע האצבעות ולצורך הקטיעה של אחת מהן כאמור בשלב מאוחר יותר), כמו גם לכך שנכותו הרפואית של התובע גוררת מיגבלות תפקודיות של ממש – מצאתי להעמיד ראש נזק זה על סך 100,000.

...

הגם שבני המשפחה שהוזכרו לא הובאו לתמיכה בטענתו של התובע אודות היקף וטיב העזרה שניתנה לו, הנני סבורה כי בשים לב לאופי הפגיעה שוכנעתי שהעזרה לה נזקק התובע חרגה מהמקובל ביחסי משפחה רגילים.

סיכום הנזק: לאור כל האמור, נזקי התובע מסתכמים אם כן בסך של 721,281 ₪ ולאחר ניכוי אשמו התורם של התובע כפי שנקבע לעיל בשיעור 15% - יוצא כי סכום הפיצוי עומד על סך 613,088 ₪ .

כמו כן, תשלמנה הנתבעות לתובע את הוצאותיו בגין חוות הדעת בצירוף החזר האגרה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24%.

מבוא עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזק גוף, אשר נגרם לתובע לטענתו, בתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו אצל הנתבעת.

במהלך השמוש בדיסק נחתך התובע לטענתו בידו השמאלית ונגרמה לו קטיעה של אצבע 2 ביד שמאל (להלן: "התאונה").

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי וכן לעבודה כי במסגרת התביעה הוגשה חוות דעת רפואית מצד הנתבעת, והיא אף השתתפה בתשלום מחצית שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, החלטתי לחייב את התובע בתשלום הוצאות לנתבעת בסך של 7,900 ₪.

בנוסף הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לסיכום שאלת הנסיבות, אני קובע כי התובע עמד בנטל להוכיח כי התאונה ארעה בנסיבות שתוארו על ידו בכתב התביעה המתוקן, ולכן אני קובע כי אצבע מס' 5 של התובע נקטעה על ידי שיני המלגזה בעת שנהג המלגזה הוריד אותן על מנת שהתובע יוציא קרטון מהמדף.

...

סוף דבר התביעה נגד חברת הביטוח מתקבלת.

התביעה כנגד קרנית נדחית.

ברע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו (21.10.2009) (להלן: "הלכת ג'ינו"), בית המשפט העליון דן בסוגיית ההוצאות בין בעלי דין שאינם יריבים וקבע כי : "בעבר נפסק כי כאשר תביעתו של תובע מתקבלת ביחס לנתבע אחד ונדחית ביחס לנתבע אחר, ניתן לחייב את התובע בהוצאותיו של הנתבע אשר התביעה נגדו נדחתה (הנתבע שזכה), ולחייב את הנתבע השני, אשר התביעה נגדו התקבלה (הנתבע שהפסיד), בתשלום הוצאות גבוהות יותר לתובע, על-מנת לשפות אותו על ההוצאות שבהן חויב לטובת הנתבע שזכה. עוד נקבע כי בית המשפט יוכל לעשות קפנדריה ולחייב את הנתבע שהפסיד לשלם לנתבע שזכה במישרין את ההוצאות המגיעות לזה האחרון מן התובע, זאת על-מנת לפשט את תהליך הגבייה... אולם דרך זו, שנועדה כאמור רק לפשט את ההליכים, אין בה כדי להשפיע על הזכויות המהותיות של הצדדים. יריבו של הנתבע שהפסיד הוא עדיין התובע – גם לעניין ההוצאות ששילם לנתבע שזכה". בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שחברת הביטוח עמדה על טענתה בנוגע להיעדר כיסוי ביטוחי, אך למעשה לא הגישה תיק מוצגים, לא ניסתה להוכיח את טענתה ובשל כך גררה את קרנית להליך סרק, אני אמנם מחייב את התובע בהוצאות נתבעת מס' 1 (קרנית) בסך כולל של 15,000 ₪, אך בהתאמה מחייב את הנתבעת מס' 2 (חברת הביטוח) לשלם לתובע סך של 15,000 ש"ח. בפועל ועל מנת לפשט את תהליך הגבייה, על הנתבעת מס' 2 להעביר לנתבעת מס' 1 סך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווסף לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה.

ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5%: 10% בגין קטיעת 2 או 1.5 גלילים באצבע 2, לפי סעיף 43(2)(ג) של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("תקנות המל"ל"), ובנוסף 5% בגין מצב נפשי, הפרעת חרדה, לפי סעיף 34(א)(2) מותאם.

...

הדבר מוצא ביטוי גם בטופס בל250 שמילאה הנתבעת, חתום ע"י הסמנכ"ל אלכס, בו נרשם: "שרשרת של המכונת פלסמה נתפסה בכפפות וחתך את האצבע". ניתן היה, לכל היותר, לחלוק על חלקים בעדותו של התובע המתייחסים לסוגיות כמו תקינות השולחן, העדר הדרכה, שיטת העבודה, וכיו"ב. שנית, די בכך שהנתבעים לא מצאו לנכון להביא עדויות כלשהן, או להניח בפני בית המשפט ראיות כלשהן, כדי להביא למסקנה המתבקשת.

הנתבעת טענה כי מעבר ל- 3 חודשי אי כושר בהם הכיר המל"ל לגבי תשלום דמי פגיעה, התובע אינו זכאי לפיצוי ברכיב זה. לאחר שבחנתי את התיעוד שהונח בפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבור כי יש מקום להכיר בתקופה של 9 חודשים, מהתאונה ועד ליום 30.9.18, כתקופת אי כושר מלא בה לא יכול היה התובע לעבוד ולהשתכר.

סבורני כי בנוגע לתקופה זו יש מקום להכיר בפגיעה בשיעור של 25% מכושר השתכרותו.

אובדן כושר השתכרות לעתיד לאחר שנתתי דעתי לנתוניו של התובע, לנכות ממנה הוא סובל בעקבות התאונה, לעבודה בה השתלב, לגילו, ולכלל השיקולים הצריכים לעניין, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסכום גלובלי של 200,000 ₪.

סוף דבר סכום הנזק המצטבר עומד אפוא על סך של 471,920 ₪.

הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסכום כולל של 342,200 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום הנ"ל, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.