תביעת פיצויים בגין פריצה לעסק עקב רשלנות חברת מיגון

לאור סרובה של הנתבעת לפצותו, התובע לא הצליח לשקם את העסק וזה נשאר עומד וריק עד לקבלת תביעת פינוי מאת בעלת המבנה.

לעניין זה ראו דברי הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4), 70 (18.8.94): "ההלכה לעניין נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח עקב ניזקי רכוש היא כי על המבוטח להוכיח את היתרחשות מקרה הביטוח. בכך עובר הנטל אל כתפי המבטח. עליו להראות כי מיתקיים אחד הסייגים לפטור מהחבות החוזית המוטלת עליו מכוח הפוליסה ...". (ראו גם, ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (5.10.06)).

אש יכולה לפרוץ כתוצאה מרשלנות אדם.

התובע לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת לסתירות שעלו ובודאי לשאלה כיצד המציתים ידעו, שדוקא ביום הזה הדלת לא ננעלה ומשכך לא הביאו כלים לפרוץ את הדלת ואפילו לא האטו את ריצתם פנימה לבית העסק אלא פשוט דחפו בידם את הדלת ונכנסו פנימה.

אדגיש, כי בדו"ח המשלים מטעם מר דדון, מיום 9.9.2019, נכתב מפורשות, כי "במבנה קבועה מערכת ספרינקלרים אשר על פי העדויות והסימנים לא פעלה בעת ארוע השריפה וכתוצאה מכך התפשטה השריפה וגרמה לנזקים משמעותיים בחלל המבנה". בנוסף, בחוות דעת מומחה מערכות מיגון, מר שמואל שמילוביץ, מערכת כיבוי אש לא פעלה בעת ארוע השריפה (ראו, נספח 5 לתצהיר הנתבעת).

...

לאחר שבחנתי את כלל הראיות והתרשמתי מחוות הדעת מצאתי, כי בנסיבות העניין יש לקבל את מסקנותיה וחוות דעתה של המומחית מטעם הנתבעת, אשר לדעתי משקפים נכונה את המצב בשטח.

עמדתה של המומחית מטעם הנתבעת בעניין היעדר נתונים מספקים כדי לגזור מסקנות מנתוני העסק הספציפי מקובלת עליי.

לסיכום, מלבד טענותיו של התובע שנטענו בעלמא בגין ההוצאות שנדרשו, לא הגיש התובע כל מסמך או ראיה שיש בהם כדי להוכיח את טענותיו ולפיכך לא מצאתי לנכון לקבל טענותיו בעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התובע העמיד את סכום תביעתו בגין נזקיו הממוניים על סך 69,997 ₪ לאחר הפחתת הפצוי ששילמה לו חברת הביטוח (96,391 ₪) מסך נזקיו הנ"ל. בנוסף עתר התובע לפצוי בסך 30,000 ₪ בגין עגמת הנפש והטרחה עקב ההתנהלות הרשלנית הנטענת של הנתבעת וכן לסך של 8,190 ₪ (כולל מע"מ) עבור החזר עלות חוות הדעת של המומחה מטעמו.

[ההדגשות אינה במקור – א.ר] סעיף 34 (סיפא) קובע: "המנוי יודע כי זהוי נציג החברה לפריצה אינה וודאית וכי במקרים מסויימים בדיקת נציג החברה המתחייבת על פי הסכם זה לא תגלה פריצה למשל במקרה של פריצה מגג המבנה ו/או פריצה דרך בית עסק שכן". [ההדגשה אינה במקור – א.ר] כעולה מדו"ח האירועים למנוי (שצורף במסגרת נ/3) ושהנני מקבלת את טענת הנתבעת שיש לראות בו רשומה מוסדית לפי סעיף 36 לפקודת הראיות, הקריאה הראשונה שהתקבלה במוקד הייתה בשעה 04:34 לפנות בוקר של יום שבת ה-31/5/14.

משכך, גם אם הייתי מגיעה למסקנה שהסייר לא ביצע בדיקה חיצונית סביב הבית, בדיקה שכזאת ממילא לא הייתה מגלה את הפריצה נוכח המוקד ממנו ניכנסו הפורצים לבית ואי הותרת נזק/שבר ומשעה שאין מחלוקת כי התובע לא היה אמור לערוך סיור/בדיקה בתוך הבית עצמו.

מצב משפטי זה ותוך הפנייה אל פסקי הדין האמורים מצא ביטוי בשני פסקי דין שניתנו לאחרונה על ידי בתי משפט מחוזיים (ביושבם כערכאות ערעור); בע"א (מחוזי מרכז) 49845-02-19 ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (21/7/19), הפכה ערכאת העירעור את קביעתו של בית משפט השלום אשר לא הכיר בתחולת תניית מיגבלת הפצוי לאחר שמצא כי היתנהלות חברת המוקד עולה כדי פעולה מכוונת והתרשלות חמורה (באותו מקרה דובר בנסיבות בהן כלל לא נשלח סייר לאתר הלקוח על אף שהיתקבל במוקד אות אזעקה).

...

בע"א (מחוזי ת"א) 19318-09-18 ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ נ' עלה מגידו בע"מ [פורסם במאגרים] (11/9/19), מצא בית המשפט כי לקוח חברת המוקד מנוע מלטעון לחוסר תוקפו של תניית הגבלת האחריות מחמת היותה תנאי מקפח בחוזה אחיד, או מכל נימוק אחר, כיוון שהיה עליה לטעון זאת בכתב תשובה.

טענה זו נדונה אף לגופה ונקבע כי דינה להידחות לאור שני פסקי הדין של בית המשפט העליון, בע"א 11628/05 ובע"א 1176/17.

סוף-דבר: לאור כל האמור, התביעה נדחית.

התובע הנו הבעלים של חנות תכשיטים בקרית ים המכונה "תכשיטי צמרת". הנתבעת היא חברה העוסקת במתן שרותי מיגון והתראה, שספקה את מערכת המיגון לבית העסק של התובע בזמנים הרלבאנטיים לתביעה על פי הסכם שנכרת בין הצדדים עוד בשנת 1993.

עם כל הכבוד הראוי, לא הוברר מדוע הנתבעת היא שצריכה לשאת בתשלום בגין כך. משלא עלה בידי התובע להוכיח את הבסיס המשפטי והעובדתי הנידרש לחיוב הנתבעת בפיצויו בגין כך אני דוחה את התביעה גם ברכיב זה. עלות חוות דעת מומחה: משלא מצאתי לקבל את האמור בחוות דעת המומחה ובשים לב לדחיית התביעה כולה הרי שגם רכיב זה דינו להדחות; השבת סכום דמי המנוי שנגבו על ידי הנתבעת בתקופה שלאחר הפריצה: עיון בהסכם ההיתקשרות שבין הצדדים כפי שהוגש על ידי התובע מעלה כי היה על התובע להודיע בכתב 60 יום מראש בדבר רצונו להפסיק את ההיתקשרות.

לעניין ההוצאות - לאחר ששקלתי בדבר, הרי שחרף התוצאה שהנה דחיית תביעה בשיעור של כחצי מיליון ₪ לאחר שמיעת מלוא הראיות בהליך, ובשים לב לכך שלא מצאתי לפסוק שום פיצוי לתובע (לרבות הפצוי המאקסימאלי שלכאורה היה בידו לתבוע ככל שהייתה מוכחת התרשלות על פי ההסכם שבין הצדדים בגובה 7,200 ₪ והתשלום לנתבעת בתקופה שלאחר הפריצה) ובהיתחשב במכלול נסיבות העניין - מצאתי כי זה המקרה לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה.

...

לטענת התובע, התרשלות הנתבעת במישור הנזיקי והפרותיה את ההסכם שבין הצדדים במישור החוזי, מובילים למסקנה כי עליה לשאת במלוא הנזקים שנגרמו לו עקב הפריצה, בצירוף הוצאות ופיצוי בגין עוגמת נפש.

משלא הוכחה התרשלות הנתבעת בשים לב ליסודות הקבועים בדין, ובהעדר עתירה לפסיקת הפיצוי הקבוע בהסכם - הרי שדי בכך כדי לדחות את טענות התובע גם בעניין זה. למען הסר ספק, כל יתר טענות התובע - נדחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לעניין ההוצאות - לאחר ששקלתי בדבר, הרי שחרף התוצאה שהינה דחיית תביעה בשיעור של כחצי מיליון ₪ לאחר שמיעת מלוא הראיות בהליך, ובשים לב לכך שלא מצאתי לפסוק שום פיצוי לתובע (לרבות הפיצוי המקסימלי שלכאורה היה בידו לתבוע ככל שהייתה מוכחת התרשלות על פי ההסכם שבין הצדדים בגובה 7,200 ₪ והתשלום לנתבעת בתקופה שלאחר הפריצה) ובהתחשב במכלול נסיבות העניין - מצאתי כי זה המקרה לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה.

המסגרת הדיונית ותמצית טענות הצדדים במקור הוגשה התביעה כנגד מוקד עמישב וכנגד חברת גלבקס מערכות בע"מ (להלן – "גלבקס") גם יחד, כאשר לגבי שתיהן נטען כי התקינו את מערכת האזעקה והמיגון בבית העסק.

בהקשר זה מתעוררת השאלה האם הנתבעת לא התרשלה בכך שהחליפה את המשדר האלחוטי במשדר ה- GPRS, ואולם שאלה זו מאבדת חשיבות מעשית בעניינינו הואיל והשמאי סטטמן עצמו אישר את המיגונים בבית העסק לאחר התקנת יחידת ה- GPRS (ר' עדותו של המומחה הלפרין עמ' 93 ש' 9-1 לפר' 2.1.23) וציין בעדותו כי גם מערכת אלחוטית חשופה לשיבוש תדרים בטכנולוגיה אחרת, וכי גם אם הייתה במקום מערכת אלחוטית זה לא מבטיח שלא הייתה נחסמת והוא מניח כי הפורצים הביאו עמם גם מכשיר לחסימת מערכת אלחוטית (עמ' 92 ש' 23-11 לפר' 1.1.23).

בע"א 19318-09-18 ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ נ' עלה מגידו בע"מ (11.09.2019) (להלן – "עניין עלה מגידו") אליו הפנו התובעות, ואשר אושרר ברע"א 6797/19 עלה מגידו בע"מ נ' ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ (14.11.2019), נקבע כי הייתה התרשלות בהתקנת מערכת האזעקה ובחיבור יחידת ה – GPRS, אך בהעדרו של קשר סיבתי בין התרשלות זו לנזק נקבע כי לא ניתן לייחס את הנזק שניגרם בעקבות הפריצה לרשלנותה של ג'י פור אס בהתקנת מערכת האזעקה, ולמעשה לא הוכרעה השאלה המשפטית בדבר תחולתה של תניית הגבלת האחריות בנסיבות.

על רקע זאת, ניתן להבין את ההיגיון המסחרי והעסקי שבתניית מיגבלת האחריות: תניה זו מצד אחד מתמרצת את חברות המוקד להתנהל בצורה אחראית ומקצועית מהחשש שמא תיחשפנה לפצוי המגיע כדי מכפלת 60 חודשי מנוי, אך מצד שני לא חושפת את חברות המוקד למלוא הסיכון הכרוך בנזקי פריצה, ככל שזו נגרמת.

ואמנם, גם במקרים בהם מידת ההתרשלות של חברת המוקד הייתה קשורה לתקלה בחיבור מערכת האזעקה למוקד, וגם כשדובר בהתרשלות ברף חמור בהרבה משל הנתבעת בעניינינו, מטעמים שבמדיניות משפטית, ובהתבסס על שיקולים כגון גובה תשלום דמי המנוי לחברת המוקד, פרק הזמן במהלכו ניתנו שירותי המוקד עד לארוע הפריצה והיחס בין הסיכון שחברת המוקד נטלה על עצמה לבין הרווח שאמורה הייתה לקבל – בתי המשפט קבעו כי לא יהיה זה צודק להטיל על חברת המוקד את מלוא האחריות בגין התרשלותה אלא יש לאפשר לה להנות ממגבלות האחריות ההסכמית (השוו למשל לת"א 59827-07 יצחק נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ (03.01.2011) שם הוכח כי חברת המוקד התרשלה בכך שלא איתרה משך מספר לא מבוטל של ימים תקלה במשרד האלחוטי כך שביום הפריצה לא נשלחו קריאות חריגות למוקד ולמרות זאת בית המשפט קבע כי מיגבלת האחריות ההסכמית חלה על הנסיבות.

...

שלישית, יש לזכור כי בסופו של דבר אירעה טעות בתכנות יחידת ה – GPRS בכל הנוגע לפרק הזמן בו שידרה אותות חיים למוקד.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, וכעניין של מדיניות משפטית ראויה, אני סבורה שנכון יהיה ליהנות גם את הנתבעת בנסיבות המקרה דנן, ממגבלת האחריות ההסכמית העומדת על מכפלת דמי המנוי החודשיים ב – 60 חודשים, שהם 7,800 ₪ סה"כ. סיכום אשר על כן, דין התביעה להתקבל כגובה מגבלת האחריות ההסכמית ועל הנתבעת לשלם לתובעות סך של 7,800 ₪.

אני סבורה כי ענייננו מהווה חריג לכלל האמור, ויש מקום לחייב דווקא את התובעות בהוצאותיהן של הנתבעת.

בשל קיומו של ביטוח חסר חבה אף איילון בגין רשלנותה המקצועית של סוכנות שור בהתאם לפוליסת אחריות מקצועית שהנפיקה לשור.

לפיכך, באטריקס מבקשת לחייב את שומרה בפצוי בגין נזקיה לנוכח פוליסת הביטוח שהוצאה לה הכוללת כסוי בגין ארועי אש, פריצה, רעידות אדמה וצד שלישי.

האחת, האם השתכלל הכסוי הבטוחי בין באטריקס לבין חברת שומרה? השניה נגזרת במידה רבה מהראשונה, האם התרשלה שור בתפקידה כסוכנת ביטוח וכשלוחתה של שומרה? לאחר מענה לשאלות אלו אדרש לשאלת שיעור הנזקים הנתבעים בכל אחת מן התביעות.

במקרה הספציפי שלפנינו, הארוע הבטוחי - השריפה, לא פרצה בשל אי נקיטה באמצעי המיגון הנדרשים, שחלקם אף היו קיימים בעסק עוד קודם לכן והופעלו עם פרוץ השריפה, אלא כאמור בחוות דעת המומחה מטעם שומרה, מר סלוצקי, מהתלקחות של סוללה בבית עסקה של באטריקס.

...

בתביעת מנורה מתקבלת התביעה כנגד באטריקס וכנגד שומרה, ואילו ההודעה לצד שלישי כנגד שור ואיילון - נדחית.

לפיכך, בתביעת באטריקס (21728-02-18) הנני מחייב את שומרה לפצותה בסך של 172,454 ₪ (לאחר ניכוי השתתפות עצמית ופרמיה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בתביעת מנורה (43712-01-20) הנני מחייב את שומרה לפצות את מנורה בסך של 55,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.