על כן, אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
הפסקת עבודתו של התובע ברשות המיסים
בכתב התביעה נטען כי בעקבות מצבו הרפואי והמגבלות מהן סבל בשל התאונה נאלץ לפרוש מעבודתו כעובד ותיק של למעלה מ-26 שנה ברשות המיסים.
בנסיבות העניין, בהן הנכות התפקודית אינה עולה על 10%, והגריעה הפוטנציאלית מכושר ההישתכרות נמוכים לעין שיעור משעור הנכות הרפואית, אין מקום לקבוע לתובע פיצוי הישתכרות על בסיס תחשיב אקטוארי הנגזר משעור הנכות אלא לקבוע פיצוי בסכום גלובאלי גם אם לא נגרע שכרו של התובע כמו במקרה זה לאחר התאונה, שכן איש לא תוקע כף לידנו, כי בעתיד, במומו, עלולה הנכות להפריע ולהקשות עליו בתיפקוד בעבודתו כעצמאי.
"הפיצויים בשל עזרה במשק הבית, ייפסקו כאשר הוכח כי אמנם גרמה הפגיעה, ועתידה לגרום בעתיד הוצאות, שלא היו נגרמות לנפגע אילמלא הפגיעה. עצם הפגיעה ותוצאותיה, אין בהן, כשלעצמן, כדי לזכות את הנפגע בפצוי בגין עזרה במשק הבית ועליו להוכיח שהנכות שבה לקה גרמה לו ועתידה לגרום לו בעתיד, הוצאות בשל צורך זה." (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה שניה, עמ' 581).
...
לאור המפורט לעיל, באתי למסקנה כי הנכות התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה ומצאתי להעמידה על 10%, כאשר נראה שנכות זו נעדרת השלכה על כושר השתכרותו של התובע בתחום עיסוקו, כעורך דין.
סוף דבר:
סכום הפיצוי המגיע לתובע הינו כדלקמן:
הפסד שכר בעבר – 48,000 ₪.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 34,421 ₪ ולתובע 2 סך של 103,262 ₪, הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, והיה ולא שולמו תוך מועד זה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
