תביעת פיצויים בגין פגיעה בפרטיות והפרת חובת הסודיות

לפנינו תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה כנגד זה. במסגרת התביעה עתרו התובעות לפצוי בגין אבדן הכנסה, לשון הרע ופגיעה בפרטיות וכן לקבלת צוים הצהרתיים הנוגעים למידע ומסמכים.

התובעות טוענות לפצוי סטאטוטורי בשיעור 100,000 ₪ ביחס לכל אחת מהעובדות נוכח פגיעה בפרטיות על דרך הפרת חובת סודיות, בנגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א 1981 הקובע כי פגיעה בפרטיות היא, בין היתר, העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפירסום או שימוש בתוכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב.

...

על רקע האמור, ההליך דנן נפתח ביום 15.2.18 בהגשת כתב תביעה ובקשה למתן סעדים זמנים בגין הנזקים שנגרמו לתובעות בשל הפרסום אשר אליו נלווה על פי הנטען צעד של "גניבת לקוחות", באשר לטענת התובעות, בסמוך לסיום העסקתן פעלו העובדות על מנת לפנות ללקוחות ולשכנע אותם לעזוב את התובעות ולעבור לקבל שירותי ביטוח אצל סוכנות מתחרה בשם לב אינטר ד.ר סוכנות לביטוח (2009) בע"מ (להלן: "לב אינטר"), שעמה, לטענתן, התקשרו העובדות.

סוף דבר: התביעה העיקרית - נדחית על כל מרכיביה.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעות שכנגד לליאת את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין הפרשי פיצויי פיטורים- 3,349 ₪.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעות שכנגד ל****ה את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין הפרשי פיצויי פיטורים- 858 ₪.

המשיבים הגישו תביעות שכנגד לתשלום הפרישי שכר, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין פגיעה בפרטיות וזכויות נוספות.

הכרעה - המשיבים 1 ו- 2 באשר למשיבים 1 ו- 2, מקובלת עלינו קביעת בית הדין האיזורי כי לא הוכח שחתמו על הסכם בו קיים פיצוי מוסכם בסך של 20,000 ש"ח בגין הפרת חובת הסודות.

...

עוד נקבע על ידי בית הדין האזורי: "אנו מתרשמים כי עבודת הנתבעים 1 ו-2 בגיוס עובדים לתובעת היתה כרוכה בשעות עבודה לא קבועות. הנתבעים 1 ו-2 העידו כי עבודתם הצריכה נסיעה לרשויות הגירה, לבתי מלון ולמקומות בהם שוהים עובדים זרים וניתן לגייס אותם. לאחר מכן הם תיאמו עבורם ראיונות עבודה עם לקוחות התובעת, ליוו אותם לראיונות אלו, סייעו להם למלא טפסים, הסיעו אותם לדירות בהן השתכנו. הנתבעים 1 ו-2 גם העידו כי גייסו בממוצע בין 60 ל-80 עובדים בחודש (ראו עדות הנתבע 1 בעמ' 50 ש' 8 – 15 לפרוטוקול). בנסיבות אלו שוכנענו כי הם עבדו בשעות נוספות." בית הדין חייב את החברה לשלם למשיב 1 גמול שעות נוספות בסך 95,207 ש"ח ולמשיב 2 גמול שעות נוספות בסך 34,044 ש"ח. במוקד ערעור החברה עומדים הסכומים שנפסקו בגין שעות נוספות למשיבים 1 ו- 2 וכן רכיבי תביעה שנפסקו או נדחו בשל המעשים שהחברה ייחסה למשיבים ובכלל זה קיזוז פיצוי מוסכם, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

סוף דבר – ערעור החברה בנושא גמול השעות הנוספות שנפסק לזכות המשיבים 1 ו- 2 מתקבל, וחיוב החברה בנושא זה - מבוטל.

באשר ליתר הרכיבים שנפסקו לזכות המשיבים - הערעור נדחה.

לאור התוצאה אליה הגענו, לא יעשה צו להוצאות ביחסים שבין החברה לבין המשיבים 1 ו- 2, וביחסים שבין החברה לבין המשיבים 3 ו- 4, אנו מחייבים את החברה לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח. בפסיקה זו לקחנו בחשבון את טענות החברה ביחס לסיבות להיעדרות המשיבים 2 ו- 4 מהדיון שהתקיים לפנינו.

מבלי להתייחס לעובדה שהתובעת לא תבעה פיצוי קונקריטי על הפרת זכויותיה הקבועות בחוקי היסוד, הרי שאף לו היינו מגיעים למסקנה כי עצם דרישת המידע ע"י המועצה פגעה בזכויותיה החוקתיות של התובעת, לרבות זכותה לפרטיות, אזי ספק אם ניתן היה לפסוק לתובעת פיצוי בגין כך. כאן נכנסים אנו לתחום המשפטי שנודע כ"עוולות חוקתיות", קרי הגנה על זכויות אדם באמצעות פסיקת פיצוי כספי על הפרתן.

גם כאן התובעת לא פירטה בכתב התביעה לאיזה מהחלופות הקבועות בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות היא מייחסת את הפגיעה בפרטיותה בהקשר לפרסומים בעיתונות, ורק בתצהירה הפניתה אל סעיפים 2(7)-2(9) וכן 2(11), העוסקים בהפרה של חובת סודיות, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם ופירסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם (ר' ס' 69 לתצהיר התובעת).

...

באיזון שיקולים אלה, סברנו כי אין מקום להורות על ביטול החלטת המועצה במועד בו ניתנה, אלא יש ליתן לה תוקף על אף הפגם שנפל בה. כפועל יוצא, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לתשלום השכר שנמנע ממנה בתקופת היעדרותה מן העבודה.

דין התביעה בעניין זה, להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור, התביעה נדחית במלואה.

לפנינו תביעת התובעת חברת א.מ. רכיבים (2005) בע"מ כנגד מר פנחס מולדובן וחברות בבעלותו, להשבת חלק משכר עבודה שקבל שלא כדין ובמרמה במהלך תקופת העסקתו; לפצוי בגין הפרת הוראות הסכם העסקה וחובת הנאמנות ותום לב; לפצויי בגין מניעת רווחים, פגיעה במוניטין והפרת חוזה; השבת שווי שימוש בציוד התובעת והשבת שווי מחשב נייד; וכן למתן סעד הצהרתי הקובע כי הנתבע לא זכאי לפצויי פיטורים ולסכומים שהצטברו על חשבון פיצויים בפוליסת כלל חברה לביטוח בע"מ, למרות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים וכי יש להשיב לה כספים אלו.

הסעדים להם עתרה התובעת הם: פיצוי בגין הפרת הוראות הסכם העבודה, הכוללים הפרת הוראות בדבר הגבלת עיסוק, הפרת איסור על ניגוד עניינים ותחרות, הפרת חובת הסודות, הקנין הרוחני והמוניטין של התובעת, פיצוי בגין הפרת חובות אמונים ותום לב, השבת שכר עבודה ששילמה התובעת לנתבע בתקופה בה ניהל, במקביל לעבודתו אצלה, את עסקיו הפרטיים ועוד.

לצד כתב ההגנה שהגישו הנתבעים וכתב תביעה שכנגד שהגיש מר מולדבן (בעילות של היתעמרות, פצויי בגין פגיעה בפרטיות, פצויי פיטורים ושיחרור קרן הישתלמות), הוגשו שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף.

...

מכאן ששוכנענו כי התקיים אצל התובעת חשש להתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות חדירה לתכתובות הנדונות בכל מקרה, בנסיבות העניין תוך הפעלת סעיף 32 לחוק הפרטיות.

משכך לא שוכנענו כי יש לפסול מסמכים שהוצגו על ידי התובעת בתיק וכן לא שוכנענו כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה. שעה שקיבלנו רק את רכיב הפיצוי בגין הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב ושלילת פיצויים פיטורים והשוות שווי מחשב שקשורים רק למערכת היחסים בין התובעת לנתבע לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש לחייב גם את הנתבעות 2-3 בחיובים אלו, במיוחד שעה שגם עיון בכתב התביעה מעלה כי רכיבים אלו נתבעו רק אל מול הנתבע בלבד.

התביעה שכנגד נדחית.

די באמור לשם דחיית התביעה בכל הנוגע לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

משמע, גם אם היה מקום תאורטי להגשת תביעה מטעם התובע נגד הנתבע לפצוי ללא הוכחת נזק בשל פירסום לשון הרע, הרי שמדובר היה בתביעה בגין פיצוי יחיד כאמור - בסכום שבגבולות תביעה בדיון מהיר (תקנה 78(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018) ולא למעלה מכך.

(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; (8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה; (10) פירסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקות (1) עד (7) או (9); מסופקני אם הארוע מושא דיוננו ניכנס, מראש, בגדרן של איזה מהחלופות האמורות.

...

לפיכך גם התביעה עניין זה נדחית.

הוצאות משפט משעסקינן בתביעה על סך 400,000 ₪ אשר נדחית במלואה, מן הדין לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד של הנתבע בשיעור 20% בתוספת מע"מ, כמקובל בפועל בייצוג בתיקים אזרחיים מהותיים.

התוצאה התביעה נדחית.