תביעת פיצויים בגין פגיעה בעבודה - קרע בגיד ביד

התובעת הפניתה במסגרת תביעתה וראיותיה לטופס ב.ל. 250, "בקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה" אשר הוגשה למוסד לביטוח לאומי, ונחתמה יום 6.6.19, בתאור התאונה צויין: "לדבריה יצאה ממטופלת לכיוון ביתה , רצתה לחצות את הכביש, נתקלה בבור המעבר חציה, נפחה והתגלגלה מהירידה של הרחוב ולא יכלה לקום על רגליה. הזמינו אמבולנס. לדבירה רגל ימין שבורה ורגל שמאלית קריעת גידים". בתצהיר הנסיבות אשר הוגש על ידי התובעת ביום 12.4.2021 טענה התובעת כי "ביום 3.6.19 עבדתי בבית מטופלת ברחוב יד לבנים 54. סיימתי לעבוד בערך בשעה 14:30 ויצאתי מבית המטופלת לכיוון תחנת האוטובוס כדי לנסוע הביתה. היציאה מהבית היא לרחוב רזיאל 75 ומשם המשכתי רציתי לחצות ימינה במעבר חציה אבל לפני שהספקתי לרדת נתקלתי במפגע במדרכה, ממש בתפר של המדרכה והכביש היה מעין בור, שקע, נתקלתי בזה ונפלתי בעוצמה לכביש" (סעיפים 2-3 לתצהיר הנסיבות).

בהיתחשב בסכום הפצוי בגין הפסדי שכר אשר הועמד על 58,000 ₪ , הפצוי בגין רכיב זה לפי חישוב 12.5% יועמד על 7,250 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: התובעת טענה כי בעקבות התאונה והשברים בברך ובקרסול, המלווים בהגבלה בתנועה, היא נזקקה לסיוע ועזרה מרובה מצד בני משפחתה והסובבים אותה לצורך הפעולות היום יומיות לרבות פעולות פשוטות של רחצה ולבוש, וכמובן עבודות משק הבית.

...

בהתחשב במהות הפגיעה וגובה הנכות שנותרה לתובעת, ובהתחשב בעובדה כי לתובעת גם נותרה צלקת בגינה נקבעה נכות רפואית בשיעור 5%, ובהתאם לפסיקה בנסיבות דומות אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני על סך של 80,000 ₪.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 48,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 10,000 ₪ הפסד פנסיה 7,250 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 25,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ 175,250 ₪ לאחר הניכוי בגין האשם התורם בשיעור 25% הפיצוי יועמד על סך 131,440 ₪ (מעוגל).

הנתבעת תשלם לתובע סך של 78,500 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 18,500 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובעת (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.

לפני תביעה לפצוי בגין תאונת עבודה שארעה לתובע במהלך עבודתו עם דיסק חשמלי לחיתוך עץ. העובדות בקצרה : התובע יליד 1957 פועל ביניין במקצועו, נפגע בתאונת עבודה מיום 9.9.2014 במהלך עבודתו אצל נתבעת מס' 1.

הוא סובב אותו ופתאום עבד ונגע באצבע והוא שיחרר את הידיים ואז הדיסק נפל על הרצפה והתחיל להסתובב ופגע ברגל.

בחוות דעתו מיום 17.9.17 ציין פרופ' נורמן כי קיימת צלקת בקרסול לאורך 18 ס"מ וברוחב 2 ס"מ. המומחה מציין כי התרשם כי קיימת ירידה בכח היישור שהסיבה שלה היא הידבקויות הגיד תחת הצלקת, ולא בעקבות הקרע או הפרעה עצבית.

...

על כן, הטענה נדחית.

על כן, ובשים לב שמדובר בנזק מיוחד אני דוחה את הפיצוי בראש נזק זה. סה"כ נזקי התובע: הפסד שכר בעבר 41,000 ₪ הפסד שכר בעתיד 20,450 ₪ הפסדי פנסיה 7,680 ₪ כאב וסבל 40,000 ₪ עזרה מהזולת 12,000 ₪ סה"כ 121,130 ₪ בניכוי אשם תורם 10% הנזק עומד על 109,017 ₪.

לסיכום: אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 70,017 ₪.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1992, בתאונת עבודה.

בחדר המיון חולצו אצבעות 3 ו-4 של היד מסליל המטחנה והוא הועבר לחדר הניתוח, שם אובחנו וטופלו שברים באצבעות וקרעים בגידים ובעצבים.

אין למעשה מחלוקת כי התובע נפגע במהלך עבודתו, עת הכניס את ידו לתוך מכונת טחינת בשר.

...

יש לזכור כי בסופו של דבר התובע הוא עובד כפיים והנכות האורתופדית ממנה הוא סובל תוסיף ללוות אותו גם בעתיד, בשנות העבודות הרבות שלפניו, וזאת גם אם הוא מצא, נכון להיום, עבודה בתחום שאינו דורש ממנו כשירות פיזית מלאה.

לפיכך, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בהתאם לשיעור הנכויות הזמניות שנקבעו לו במל"ל (בסה"כ 47,000 ₪ במעוגל), וליתרת התקופה בה לא היה מועסק (מ-1.8.16 ועד סוף שנת 2018) לפי הנכות הצמיתה שנקבעה לו בשיעור של 14.5% (בסה"כ 16,000 ₪ במעוגל).

בנוסף לכך, תשלם הנתבעת לתובע את הוצאותיו (אגרת בית המשפט ועלות חוו"ד המומחה) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ. ניתן היום, ט"ז אב תש"פ, 06 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, במהלך יום עבודה.

התובעת הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגעת תאונת עבודה ועל פי קביעת ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, נותרה לתובעת נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 5% בגין הקרע בגיד כתף שמאל.

ביום 12/09/17 התקבלה הודעה על החלטת הוועדה הרפואית שקבעה לתובעת דרגת נכות יציבה בשיעור של 5% החל מיום 02/12/16 (עמ' 27-32 לתצהיר התובעת); ביום 10/01/18 התקבלה הודעת המל"ל (נספח ד' לתצהיר התובעת): "הננו מאשרים כי הכרנו בפגיעה מתאריך 25/10/2016 כתאונת עבודה. הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה: כאבים בשורש כף יד שמאל וחבלה בכתף שמאל עם קרע בסופאספינטוס..."; ועדה רפואית לעררים דחתה ביום 11/02/18 ערעור על קביעת דרגת הנכות וציינה בסעיף 10 לדו"ח הוועדה כי הנגע בשורש כף היד אינו נובע מהחבלה כתוצאה מהתאונה.

...

אני מקבל טענת הנתבעת כי היה על התובעת להוכיח הטענה לכשל בטיחותי באמצעות חוות דעת מומחה אך במקום זה, התובעת העידה בדיון (עמ' 8 ש' 27) כי אין לצפות ממנה לשלם כסף למומחה שיקבע לעניין בטיחות הדלת, והסתפקה בהצגת טענותיה בלבד.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה המדינה אינה נושאת באחריות נזיקית לתאונה, מתייתר הדיון בטענת הנתבעת להשית על התובעת אשם תורם ובשאלת הנזק וסעד הפיצוי הנתבע.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפני תביעה לפיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1962, בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 28.1.2013.

התובע המשיך בירור במסגרת קופת חולים ואובחן כסובל מקרע של גיד הביספס הדיסטאלי מימין, גיד סופרספינטוס עם קרעים קטנים מימין ושינויים נווניים משמאל.

לתביעתו צירף התובע חוות דעת של ד"ר ג'אזי חביב-אללה, מומחה בכירורגיה אורתופדית, שעל פיה, נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 31.5% כלהלן: · פגיעה בשרירי הביספס מימין - 20% בהתאם לסעיף 42(2)(א)(2) לתקנות המוסד לביטוח לאומי; · פגיעה בעמוד שדרה מתני - 10%, לפי סעיף 37(7)(ב)9 בחלקו; · פגיעה שורשית ברגל ימין - 5%, לפי סעיף 32(1)(א)(1) בחלקו.

בהמשך, נישאל התובע מדוע לא העלה עניין "המכונה החדשה" בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו, והוא לא נתן תשובה עניינית כלשהיא, העיד התובע בהקשר זה כלהלן: למה נושא המכונה לא עלה בכתב התביעה, תצהיר הנסיבות, תחשיב נזק או כל מיסמך? אני החלקתי מהמים ששטפו והמכונה הזאת היא שנתפסה לי הרגל בתוך התעלה ושני עמודי הנירוסטה נתפסו וגרמו לקרע של היד שלי.

...

במישור החבות טען התובע, כי אינו יודע ולא היה יכול לדעת מה הן הנסיבות אשר גרמו לתאונה, וכי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות או מי מטעמן, לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה, וחל על המקרה הכלל של הדבר מדבר בעדו, והנטל מוטל על שכמי הנתבעות להוכיח שלא הייתה התרשלות עליה יחובו.

הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק), וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 3 הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

הנני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת 1 ומחייבת אותה לשלם לתובע סך של 770,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 8,662 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק), וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.