תביעת פיצויים בגין פגיעה בכתף בעבודה כמלגזן

נכות זו כללה 5% נכות בצואר, 5% בכתף ימין, 5% בכתף שמאל, 5% בגין שבר בחוליה D5 ו- 5% בגין פגיעה נוירולוגית.

כך נקבע באותו עניין בע' 16: "... עם זאת, לטעמי, החל מהמועד בו ניכנס לתוקפו התיקון לתקנות ההוון, די בכך ששונה שיעור הריבית לצורך הוון קיצבאות המל"ל, על מנת לקבוע כי בתביעות של נפגעי תאונות עבודה, בהן על בית המשפט לנכות מסכום הנזק את קיצבאות המל"ל העתידות להשתלם לנפגע, יש לערוך גם את חישוב ניזקו של הנפגע על בסיס הריבית שנקבעה התקנות ההוון, העומדת כיום על 2% - זאת אף אם לא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הוכחת שיעור התשואה המקובלת כיום בשוק על השקעות. ....

הפסדי שכר תחשיבי הצדדים התובע תבע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר על כל התקופה בה לטענתו לא עבד מאז התאונה, היינו עד יום 31.08.13.

התובע הסביר שלא רצה לעבוד כמלגזן בטרה מאחר ששם רצו שעבוד בחדר קרור והגב שלו נתפס כשהוא עובד בקור (ע' 68 ש' 5-6).

...

אני סבורה כי התובע לא הביא במסגרת ראיותיו אסמכתאות להוצאות משמעותיות רפואיות או אחרות ועל כן ניתן לפסוק ברכיב נזק זה פיצוי גלובלי נמוך (לעבר ולעתיד) אותו אעמיד על סכום של 6,000 ₪.

היות שהמעסיק פטור, התביעה נגד מאיה נדחית.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי התובע יקבל פיצוי בסכום של 47,500 ₪ והמל"ל בסכום של 142,500 ₪ לפי החלוקה שפורטה לעיל.

בסיכומיהם הפנו שני הצדדים לתחשיבי הנזק שהגישו כבסיס לעמדתם בתיק זה. התובע טען כי בעבודתו כמלגזן, המיגבלה בצואר המשליכה על יד שמאל, עקב תאונת הדרכים, פוגעת בתפקודו היומיומי ועל כן בכושר הישתכרותו.

התובע תבע פיצוי גלובלי בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בסכום של 13,000 ₪ והעמיד את סכום הפצוי בגין נזק לא ממוני על 20,364 ₪ בחישוב לפי 10% נכות.

בנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי בכל הנוגע לפצוי בגין הפסד שכר לעתיד, אין מקום לחישוב אקטוארי אלא יש לקבוע סכום גלובלי הלוקח בחשבון את ההשפעה השולית של הפגיעה בעמוד השידרה הצוארי של התובע בתאונת הדרכים על כושר הישתכרותו.

אולם כפי שעלה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, תנועת הכתפיים של התובע נמצאה בגדר הנורמה והוא לא מצא לנכון לקבוע לתובע כל נכות בגין פגיעה בכתף.

...

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת לתובע פיצוי בסכומים שיפורטו להלן: 26.1 הפסד שכר לעבר - 5,000 ₪ 26.2 הפסד שכר לעתיד - 40,000 ₪ 26.3 הפסד פנסיה - 5,400 ₪ 26.4 הוצאות שונות לרבות עזרת הזולת - 4,600 ₪ 26.5 כאב וסבל - 15,000 ₪ 26.6 סה"כ 70,000 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם אם כן לתובע פיצוי בסכום של 70,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בגובה אגרת המשפט ששילם התובע כשהיא משוערכת ממועד ששולמה על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת ושכר טרחת עו"ד בסכום של 10,650 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים האמורים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

לפניי תביעת פיצוי בגין תאונת עבודה שארעה לתובע במהלך עבודתו כנהג משאית.

בעיניין זה של דו"ח מד"א(נ/) חשוב לציין כי נרשם "הגענו לבחור כבן 26 אשר נפל מגובה של 2 מטר על הגב". במסמך מבית החולים אומנם הוסף פרט נוסף כי נפל ממשאית, אך עדיין נרשם כי נפל מגובה 2 מטר :"היום במהלך עבודתו נפל ממשאית בגובה 2 מטר לערך אחורה ונחבל בגבו , כתף ימין ואמה שמאל". גם התובע אישר בחקירה הנגדית כי גובה המשטח של שמשאית הוא 2 מטר: "דש. מה הגובה של המשטח של המשאית

זאת ועוד, אותה גרסה לגבי סרובו של המלגזן לפרוק אלא אם יישר את המשטח העקום כלל לא עלתה בתצהיר אף שבתצהיר הובאה גירסה מופרטת לפרטי פרטים בנוגע לארוע התאונה.

למרות שהתובע הגיש כראיה צילומים של אותם משטחי קרטונים ת/1 התובע לא הגיש תמונות של המשאית, על מנת לראות את הסף הנטען של קצה המלגזה וגם כדי להתרשם כיצד זה שרצפת העגלה של המשאית עליה עמד וממנה נפל התובע נישאת עד לגובה 2 מטר?? התובע נישאל מדוע לא צילם את הסף של המשאית שעל פי הנטען הוא ניתקל בו והשיב: "אף אחד לא אמר לי, אם היו אומרים לי הייתי מצלם". בחוות הדעת של המומחה מטעם התובע, דר' עאוני יוסף, צויין לגבי נסיבות התאונה כך: "מר (----) נפגע בתאונת עבודה בעת פריקת סחורה כאשר ניסה ליישר משטח עקום כדי שלא יפול בעת הרמתו עם המלגזה כאשר המלגזה היתה מחוברת למשטח ואז נפל מעל העגלה לכיוון המלגזה , ונחבל באמה שמאל" התובע נישאל לגבי הגרסה שמסר לדר' עאוני, ומדוע לא סיפר לו על החוט שנקרע: "ש. המסמך הבא לגבי התאונה זה כתב התביעה, ומסמך 4 זה התצהיר. בכתב התביעה כמובן מופיע שהסרט נקרע וגם בתצהיר, בדוח מד"א ובסיכום המחלה לא כתוב, כתוב רק שנפלת מגובה 2 מטר. בין ארבעת המסמכים האלה יש עוד מיסמך. יש חוות דעת של המומחה שלך, ד"ר יוסף, אני מניח שדיברתם בערבית.

...

לסיכום, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את נסיבות התאונה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך כולל של 5,500 ₪.

תביעת התובע: התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעים, וטען שעל כולם לפצותו בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו, מהסיבות כדלקמן: 1) הנתבעת 1 אחראית לקרות התאונה עקב התרשלותה והפרת חובות חקוקות בכך שלא מנעה את פתיחת המכסה של פתח הירידה למרתף בעת כניסת התובע למסעדה, לא גידרה את הפתח, לא הזהירה התובע שהפתח פתוח ויש סכנת נפילה, לא אפשרה דרכי גישה בטוחות במסעדה, ולא התקינה דרך גישה חלופית למרתף; 2) הנתבעים 2 ו-3 לא פיקחו על האחזקה והתחזוקה השוטפת של המסעדה ועל תנאי הבטיחות במסעדה כראוי, לא הורו על סגירת פתח הירידה למרתף או נעילתו, אפשרו פתיחת הפתח במועד ביקור התובע במסעדה, לא הורו על גידור הפיר, לא הזהירו התובע מהסכנה ולא דאגו לדרכי גישה בטוחות; 3) הנתבעת 4, כמעסיקתו, לא בדקה את תנאי העבודה של התובע במסעדה ואת תנאי הבטיחות והסכנות בה ולא ביצעה סקר בטיחות במסעדה אליה נשלח.

תביעת המוסד לביטוח לאומי (לעניין האחריות בלבד): כאמור לעיל, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושילם לתובע ועתיד לשלם לתובע תגמולים בגין הפגיעה בעבודה.

הגנת הנתבע 2: טוען הנתבע 2 כי דין התביעה כנגדו להדחות מהסיבות כדלקמן: 1) אין לו כל אחריות אישית לקרות התאונה, שכן לא נכח כלל במסעדה בעת התאונה; 2) על הנתבעת 4 היה להדריך את התובע בבטיחות בעבודה; 3) הנתבע 3 היה ה"רוח החיה" בכל הקשור להפעלת המסעדה, והוא זה שפתח את פתח המרתף עובר לתאונה; 4) יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור 100%, בכך שהחזיק בידו הימנית שלושה ארגזים בגובה של כחצי מטר למול עיניו ובידו השנייה החזיק גלידות סורבה וכששדה ראייתו חסום, ניכנס התובע למסעדה שלא מכניסת השרות של הספקים, אלא דרך הכניסה הראשית שהייתה סגורה, תוך שהוא דוחף את הדלת עם כתפו בשמאלית; 5) נסיבות התאונה אינן ברורות והתובע העלה גרסאות שונות ושקריות, כך טען בתחילה שנפל מיד עם כניסתו למסעדה ואילו בחקירתו טען שעשה צעד וחצי ברגל ימין ואז נפל.

הוא עבד כנהג חלוקה בנתבעת 4 משך 8 שנים ולפני כן עבד כמלגזן בחברת קוקה קולה.

...

עקב השלב בו היה הדיון בתביעת התובעת, החלטתי לדחות את בקשת המל"ל, וקבעתי שעל המל"ל להגיש תביעה בתיק נפרד, אך המל"ל יוכל להצטרף להליך שמיעת הראיות בתביעת התובע, על מנת לחסוך זמן בבירור שאלת האחריות בתביעת המל"ל. ואכן המל"ל הגיש את התביעה כנגד הנתבעים 1 עד 3, והצטרף להליך ההוכחות בתביעת התובע ככל שהדבר קשור לשאלת האחריות.

הגנת הנתבע 2: טוען הנתבע 2 כי דין התביעה כנגדו להידחות מהסיבות כדלקמן: 1) אין לו כל אחריות אישית לקרות התאונה, שכן לא נכח כלל במסעדה בעת התאונה; 2) על הנתבעת 4 היה להדריך את התובע בבטיחות בעבודה; 3) הנתבע 3 היה ה"רוח החיה" בכל הקשור להפעלת המסעדה, והוא זה שפתח את פתח המרתף עובר לתאונה; 4) יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור 100%, בכך שהחזיק בידו הימנית שלושה ארגזים בגובה של כחצי מטר למול עיניו ובידו השנייה החזיק גלידות סורבה וכששדה ראייתו חסום, נכנס התובע למסעדה שלא מכניסת השירות של הספקים, אלא דרך הכניסה הראשית שהייתה סגורה, תוך שהוא דוחף את הדלת עם כתפו בשמאלית; 5) נסיבות התאונה אינן ברורות והתובע העלה גרסאות שונות ושקריות, כך טען בתחילה שנפל מיד עם כניסתו למסעדה ואילו בחקירתו טען שעשה צעד וחצי ברגל ימין ואז נפל.

הגנת הנתבעים 1 ו-3: לטענת הנתבעים 1 ו-3 יש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות כדלקמן: 1) האחריות לקרות התאונה מוטלת בראש ובראשונה על התובע אשר התרשל מדעת כלפי עצמו והסתכן מרצון; 2) כניסת התובע למסעדה הייתה דבר מפתיע, לא צפוי ולא ניתן לחיזוי על ידי הנתבעים שכן התובע הגיע באופן לא מתואם מראש ולא מכניסת השירות של המסעדה, כניסה דרכה היו נכנסים הספקים; 3) בטרם פתח את הפיר וירד למחסן שבמרתף נעל את דלת הכניסה, אך מי מהעובדים ששהו למעלה וודאי פתח הנעילה.

סה"כ פיצויים: לאור כל האמור לעיל, סכום הפיצויים שנקבעו לתובע הינם: - הפסד השתכרות 578,001 ₪ - הפסד הפרשות לפנסיה 28,900 ₪ - כאב וסבל 120,000 ₪ - עזרת הזולת 20,000 ₪ -------------------------- סה"כ 746,901 ₪ - קיזוז גמלאות 683,282 ₪ --------------------------- יתרה לתשלום 63,619 ₪ סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: 1) על הנתבעים 1 עד 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: (1) את הסך 63,619 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; (2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; (3) שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום הנקוב בסעיף 1(ב) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

2) התביעה כנגד הנתבעות 4 ו-5 נדחית.

3) התובע ישלם לנתבעות 4 ו-5, ביחד ולחוד, כדלקמן: (1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; (2) שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, על פי הנטען, לתובע, וובצ'וק גריגורי (להלן: "התובע"), יליד 1970,כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום 25/5/99, (להלן: "התאונה").

הליקוי בגבו של התובע, התגלה רק לאחר התאונה והטענה כי בשל ליקוי זה, התובע לא היה כשיר לעבודה כמחסנאי או לעבודה הדורשת הרמת משאות, לא הוכחה ולמצער, הנה בגדר "חכמה שלאחר מעשה". זאת ועוד, לא הוכח כי יש חובה חוקית, צורך או נוהג כלשהו, להעמיד מועמד לעבודה כמחסנאי או כמלגזן שהינן עבודות פשוטות שאינן מחייבות כושר גופני מיוחד, לבדיקה רפואית, על ידי רופא תעסוקה, טרם קבלתו לעבודה.

איני סבורה כי הרמת קופסאות קרטון, במשקל של 10 עד 15 ק"ג, למדף בגובה של מטר וחצי, הנה פעולה פשוטה שאינה מחייבת הדרכה כלשהיא שכן לא מדובר במשקל זניח והרמתו למדף בגובה של מטר וחצי, שהינו גובה הכתפיים של אדם ממוצע, מקשה ומגדילה את הסיכון, ואף סעדי, מומחה הבטיחות מטעם פלקו, הסכים בחקירתו הנגדית כי השיטה הנכונה להרמת משאות, תקפה לכל משקל וגם משקל של 10 ו-15 ק"ג, עדיף להרים תוך כיפוף הבירכיים ושמירה על גב ישר.

אשר להפסדי הישתכרות בעבר ובעתיד, בהיתחשב בנכות שנקבעה, בשיעור של 10%, מתוך נכות כוללת של 15% וכן באפשרות כי התובע היה סובל מכאבי גב או מבעיות גב, גם אילמלא התאונה ובשל הליקוי המולד בגבו ובהיתחשב בכך שהתובע, השתלב בעבודה כנהג הסעות והודה כי הפסיק עבודה זו, עקב גניבת המיניבוס ולא עקב מגבלותיו תולדת התאונה כנטען בתצהירו, (עמ' 16 לפרוטוקול) ובכך ששכרו מעבודה ב"אשדוד בונדד", עלה לעיתים, על שכרו עובר לתאונה וגם עובר לתאונה, לא עבד באופן רצוף, (מאוגוסט 1998 ועד תחילת עבודתו אצל הנתבעות במאי 1999-לא עבד, כך שלא ניתן לייחס את תקופות האבטלה, לאחר הפגיעה, לתאונה בלבד), ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בגין הפסדי הישתכרות, בעבר ובעתיד, בסך של 100,000 ₪.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעות כי התובע, לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח כי נפגע בתאונת עבודה.

עצם העובדה שאין מדובר במשקל החורג מגבולות הסביר והמותר להרמה, אין בה כדי לפטור את המעביד מהחובה לקיים הדרכה שכן השיטה הבטוחה להרמת משאות, מתייחסת, מעצם טבעה, למשאות, במשקל המותר להרמה וכדוגמה, בפרק "רכוז נתונים להרמה ידנית לשם מניעת פגיעות בעמוד השדרה" מתוך כללי בטיחות בעבודה שהוצאו על ידי מכון התקנים וצורפו כנספח לחוות דעתו של סעדי, פורטו תנאים אשר בהתקיימם, "כ-99% מכל הגברים הצעירים והבריאים שאינם מאומנים בפעולות הרמה, מסוגלים להרים כ-20 ק"ג", ומכאן, נמצאנו למדים כי בכדי למנוע פגיעות בעמוד השדרה, יש לנקוט בשיטת עבודה בטוחה, גם בהרמת משאות במשקל המותר להרמה.

אין בידי לקבל את טענת התובע כי יש לקבוע שהנכות כולה, נובעת מהתאונה וזאת מכוח עיקרון "הגולגולת הדקה" שכן בענייננו, אובחן ונקבע שהתובע סבל מליקוי קודם שאינו קשור לתאונה ומדובר בנכויות הניתנות לאבחנה והפרדה כפי שנעשה על ידי ד"ר רובינשטיין, בחוות דעתו.

סוף דבר 23.