תביעת פיצויים בגין פגיעה בברך בתאונת דרכים

תביעה זו, שהנה תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב התאונה, הוגשה נגד חברת "איאד שקיראת בניה ופיתוח בע"מ", הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שהנה הקבלן המבצע והמעבידה של התובע בזמנים הרלוואנטיים לתאונה, נגד חברת "יעקב אליהו חברה לבניין בע"מ", הנתבעת 2, הקבלן הראשי ומזמינת העבודות, ונגד חברת מנורה, הנתבעת 3, המבטחת של שתי הנתבעות [footnoteRef:1].

בתצהיר העדות ראשית של איאד מוחמד, שהיה המצהיר היחיד מטעם הנתבעות (עד שנמשך תצהירו) נכתב לענייו הנסיבות "אני לא הייתי באתר העבודה כשקרתה התאונה. הגעתי לאתר תוך מספר דקות לאחר שטלפנו אלי וסיפרו לי שהתובע נפגע. כשהגעתי לאתר שאלתי את התובע ויתר הפועלים שיעבדו במקום מה קרה, והוסבר לי שהתובע בנה פיגום כלשהוא מעץ ובמהלך העבודה הוא פשוט קפץ לרצפה ונפגע בברך". גרסה זו של העד תחמה לכאורה את חזית המחלוקת.

] הוצאות רפואיות לעבד ולעתיד התובע טען כי בעקבות התאונה הוא נאלץ, וייאלץ גם בעתיד, להוציא כספים מכיסו לצורכי טפול רפואי ועתר לפצוי בסכום של 30,000 ₪ בגין ראש נזק זה. בנוסף, הוא טען כי בעקבות הפגיעה התקשה להתנייד בנוחיות ובחופשיות ממקום לאחר, לא יכל לנהוג בעצמו ונאלץ להתנייד באמצעות תחבורה ממונעת בין ציבורית ובין פרטית, ובקש פיצוי נוסף של 20,000 ₪ בגין נסיעות וניידות.

(ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (06.01.15) וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (04.08.05)).

...

לאחר עיון במכלול התיעוד הרפואי שהוגש ובמסמכי הביטוח לאומי, כולל הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות שבדקו את התובע והאישורים של הרופא התעסקותי, אני סבורה כי קיימת הצדקה לפסוק לו הפסד שכר מלא לתקופה של 12 חודשים, שכן גם לאחר תום התקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%, הוא שהה בתקופת אי כושר בה הוכר כנכה נזקק ע"י המוסד לביטוחי לאומי, כאשר בתקופה זו המשיך להיות במעקב רפואי ולסבול מהגבלות, הומלצה לו חופשת מחלה ע"י רופאיו [footnoteRef:21] ובפועל גם לא עבד.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה ועל חיוב הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 126,875 ₪ [footnoteRef:25].

] בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט בסכום של 4,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (אגרת ההליך ועלות חוות דעת מטעם התובע) ושכ"ט עו"ד בסכום של 29,688 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 33115-03-18 פלונית נ' טחאן ואח' בפני כבוד השופט אמיר דהאן תובעים פלונית נתבעים 1. סאמי טחאן 2. הכשרה היישוב חברה לביטוח 3. קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים מקבל מהדי חאדר בדראן החלטה

רקע התובעת הגישה תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בעבר.

הנתבעת ציטטה את לשון המומחה: "אין לייחס כל ממצא המתייחס לברך ימין. שכן הממצאים נובעים מעברה ו/או מתאונת נפילה מיום 12-03-18. ראה התעוד אחר התאונה שצורף לכתב התביעה – בו אין טענה לפגיעה בברך אלא לאחר שנתיים". הנתבעת התייחסה גם לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה בהן הוא מתייחס לתעוד כאבי ברכיים ב- 2005 וב-2008, לתאונת נפילה שהתרחשה ב-2018 בה ניחבלה התובעת בברך ימין, לתשובה נוספת שלו בה אמר "אכן כן מדובר בתהליך נווני פרוגסיבי ממנו סובלת שנים רבות" ולתשובותיו הנוספות בעיניין.

...

לסיכום ההתייחסות לבדיקה חוזרת טוענת הנתבעת כי המומחה קבע כי לא קיים כל קשר סיבתי בין כל התיעוד העדכני שהוגש ובין התאונה וכי המומחה טוען לאי מהימנות התובעת ביחס לצליעה.

בעניין הבקשה למינוי מומחים נוספים טענה נתבעת 2 כי יש לדחות את הבקשה על הסף.

מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר עיון בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, ובהתחשב בכלל החומר שבפני, אני סבור כי לא נדרשת בדיקה נוספת של המומחה וכי אין למנות מומחים נוספים.

לא נמצא כי התובעת עומדת במבחני החריגות אשר קבעה הפסיקה לבקשה מסוג זה. סיכום הבקשה נדחית.

בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 הנכות הצמיתה שנקבעה לתובע על ידי הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת לצורך ניהול הליך זה, תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לתובע נקבעה על פי סעיף 6ב לחוק, נכות רפואית צמיתה בשיעור 20%, בגין הפגיעה בברך שמאל, אשר על פי החלטת ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אינה מגבילה את טווח יישור הברך, ואף נעדרת השפעה על יציבות קדמית, אחורית ו/או צדדית של הברך.

כאב וסבל בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשעור הנכות הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור 20% ו-15 ימי אישפוז בבית חולים, זכאי התובע לפצוי בראש נזק זה לסכום של 39,683 ₪.

...

לאור המפורט לעיל, באתי למסקנה כי הנכות התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה ומצאתי להעמידה על 10%, כאשר נראה שנכות זו נעדרת השלכה על כושר השתכרותו של התובע בתחום עיסוקו, כעורך דין.

סוף דבר: סכום הפיצוי המגיע לתובע הינו כדלקמן: הפסד שכר בעבר – 48,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 34,421 ₪ ולתובע 2 סך של 103,262 ₪, הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, והיה ולא שולמו תוך מועד זה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפלת"ד).

בעקבות הפגיעה בברך נגרמה לתובע צליעה, ובמשך שנה נעזר בהליכתו בשני קביים, ולאחר מכן עבר להשתמש בקב אחד ביד שמאל.

גם כאשר לנפגע לא נותרה נכות צמיתה, תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק של ממון), התשל"ו-1976, מאפשרות פסיקת פיצויים בשיעור של עד 10% מהסכום המקסימלי במקרים המתאימים.

...

לאחר ששמעתי את גרסת התובע בדבר נסיבות התאונה, לא מצאתי כי יש בה כדי לכרסם במסקנת המומחה בחוות דעתו, שלפיה מיקום הקרע בכתף מתיישב עם תהליך ניווני כתוצאה של שימוש מתמשך בקב ביד שמאל במשך שנים, ולא כתוצאה מהתאונה.

סוף דבר; התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך של 12,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט (האגרה ששולמה) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ) מסכום הפיצויים.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים התובע, יליד 1984, הגיש תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 8.11.20 (להלן: "התאונה").

הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה, וכן בשאלת סיווגה כ"תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

בהתאם לנטען בכתב התביעה המתוקן שהוגש (להלן: "כתב התביעה"), ביום 8.11.20, במהלך עבודתו החליק התובע ממדרגה של משאית, וכתוצאה מכך נפגע בברך ובקרסול רגל ימין.

...

לסיכום, לאחר שבחנתי ושקלתי את מלוא הראיות והעדויות שנשמעו והוגשו באתי לידי מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו לפי מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי להוכיח כי התאונה אירעה כמתואר על ידו בכתב התביעה וכי אירעה במעורבות המשאית מושא התביעה.

סוף דבר משהגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו לאירוע התאונה, לא ניתן לקבוע כי התאונה היא "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים, וממילא לא ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בגינה.

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.