לטענת התובע, הרי שהנתבעת, שהינה רשות מקומית, החלה בשנים 2003-2004, בביצוע עבודות חפירות ועפר לאורך הגבול הדרומי בחלקה 35 בגוש 18586 מאדמות טמרה, לצורך הקמת קיר בטון מגן למניעת סכנת חיים, אם כי היא לא השלימה את ביצוע העבודות הנ"ל ולא התחילה בבניית הקיר, ועקב כך גרמה היא לנזקים בחלקה הנ"ל של המקרקעין, לרבות נזקים בחצר האספלט, במשטחי הבטון, בקירות ונזק לעמוד תאורה, וכן גרמה לעקירת עצים השייכים לתובע, והחלה בניית קיר הבטון הנ"ל, כקיר מגן, וזאת ללא היתר בניה כדין, ללא הסכמת התובע, ללא הפקעת המקרקעין עליהם נבנה הקיר הנ"ל, ושלא במיקום הקבוע לכך בתכנית המתאר, ועקב כך נותר חלק מחלקת התובע מעבר לקיר הנ"ל, בצד השכנים.
התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 21,000 ₪ להשלמת חלק הקיר בקצה המערבי כאמור, סך של 3,600 ₪ פיצוי בגין עקירת עצים, סך של 1,500 ₪ פיצוי בגין עקירת עץ זית, סך של 7,125 ₪ בגין הריסת קיר דרומית לבית התובע, סך של 1,000 ₪ בגין הריסת עמוד תאורה, סך של 3,000 ₪ בגין נזק בחצר הבטון בחלק התובע, סך של 1,500 ₪ בגין פגיעה בעמוד מבנה דרומי, סך של 2,000 ₪ בגין נזק לדלת חשמלית לחניון רכב, סך של 20,400 ₪ שהופרד מחלקת התובע ע"י הקמת הקיר בשטח כ 68 מ"ר, וסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובסה"כ 71,125 ₪.
הנתבעת לא סתרה את הערכת השמאי מטעם התובע לגבי ערכם של יתר העצים שנעקרו בחלקת התובע, ואני מאמץ את קביעת השמאי הנ"ל, לעניין זה, בסך של 3,600 ש"ח.
אני דוחה את התביעה לעניין גרימת נזק לדלת חשמלית של החניון של התובע, משלא תמך התובע את טענתו זו בראיה כלשהיא להוכיח קיומה של דלת חשמלית במקום, ובמידה ואכן קיימת כזאת, כי היא ניזוקה, ובמידה וניזוקה, כי היה זה כתוצאה מעבודות הקמת הקיר על ידי הנתבעת.
...
אני דוחה את התביעה לעניין זה. ראשית, התובע לא הוכיח כי את הקיר הנ"ל הוא בנה לפי היתר, והשמאי מטעמו אישר כי הוא נבנה, ולו בחלקו, בתוואי הכביש, ומשכך, יש לקבוע כי הריסתו ע"י הנתבעת היתה נידרשת לביצוע בניית הקיר החדש, ולצורך סלילת הכביש, לפי תוכנית המתאר המאושרת.
התובע לא חלק על טענת הנתבעת, לפיה, קיר זה הוקם ללא היתר, ומשכך, חובתו היא להסירו מנימוק זה. שנית, לא שוכנעתי כי אותו קיר בנוי סלעים לא היה בנוי בתוואי הקיר שהקימה הנתבעת, שהרי, אין חולק כי הנתבעת הקימה את הקיר בשטח המפריד בין חלקת התובע לבין המקרקעין בסמוך, במקום בו היתה לפני כן גדר סלעים, שהפרידה בין החלקה למקרקעין.
מכל מקום, מכיוון והתובע אינו רשאי להקים בעצמו חלק זה בקיר, משלא ניתן לקבל היתר בניה לכך, אין הוא זכאי לפצוי מאת הנתבעת, בגין עלות הקמת בניית קטע קיר זה. על כן, תביעתו לעניין זה נדחית, מה עוד, והתובע לא עתר לסעד עשה, אלא שתביעתו הינה לסעד כספי.
סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 15,100 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכום כולל של 3,000 ₪ ומע"מ כדין, הכל תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה.
