תביעת פיצויים בגין עיכוב טיסת אל על מכוח חוק שירותי תעופה

האם חב מפעיל הטיסה כלפי הנוסע בפצוי כספי מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן – חוק שירותי תעופה)? או שמא מדובר ב"נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו" של מפעיל הטיסה כאמור בסעיף 6(ה)(1) לחוק, הפוטרות אותו מתשלום הפצוי? אלו השאלות העיקריות העומדות להכרעה בתביעה זו. התובעים רכשו מהנתבעת 2, השטיח המעופף בע"מ (להלן – השטיח המעופף), חבילת נופש ברודוס, יוון.

בכתב התביעה עותרים התובעים לקבלת הפצוי הסטאטוטורי על-פי חוק שירותי תעופה (בסך 1,290 ש"ח לכל תובע), החזר הוצאות בגין רכישות שביצעו לאחר שהיה עליהם לשהות זמן נוסף ברודוס ללא הכבודה (בסך 5,500 ש"ח לכל תובע), ופצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם וחוסר הוודאות שבו היו שרויים (בסך 3,000 ש"ח לכל תובע).

אשר לסעדים הנתבעים בתביעה, ארקיע טוענת כי אין היא חייבת בפצוי הסטאטוטורי על-פי חוק שירותי תעופה, שכן העיכוב בטיסה נבע מגורם שאינו בשליטתה כאמור בסעיף 6(ה)(1) לחוק.

ראו, עניין זהבי, בפסקה 18: "כל עוד לא הוכיח מפעיל הטיסה כי מדובר בסוג תקלה שאותה לא ניתן היה למנוע גם 'אם היה עושה כל שביכולתו' הרי האחריות נותרת על כתפי המוביל. כך לדוגמא, אם התקלה נבעה מכך שלא נעשה טפול שיגרתי במועד, או שבדיקה בנמל הבית (מקום בו יש מטוסים חלופיים) לא גילתה תקלה (שהייתה קיימת) אשר שהתגלתה בנמל הזר, הרי האחריות היא בודאי על חברת התעופה" [ההדגשות הושמטו, א.ו.]; ת"ק (ת"א) 32988-10-12 גסקו נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ (22.3.2013): "לדעתי על פי הפירוש המילולי של החוק, תקלה טכנית אינה 'נסיבה מיוחדת שלא הייתה בשליטת הנתבעת'. נסיבה מיוחדת שאינה בשליטת הנתבעת יכולה להיות תנאי מזג אוויר קצוניים, ארוע מילחמה, בעיה אספקת דלק וכו'. מדובר ברשימה שאינה סגורה .לטעמי תקלה טכנית הנה בשליטה של הנתבעת, אם על ידי קניית מטוסים חדשים יותר, או העמדת מטוס חלופי... הפרשנות הנכונה של החוק לטעמי היא כי תקלה טכנית חמורה ככל שתהיה ובלתי נמנעת ככל שתהיה אינה מהוה נסיבה מיוחדת"; ת"ק (ראשל"צ) 33035-05-13 מזרחי נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פיסקה 13 (10.10.2013) שם חויב מפעיל טיסה בתשלום הפצוי הסטאטוטורי בקשר לעיכוב בנחיתה שנבע ממזג אויר קצוני, ונקבע: "הנתבעת יכולה להציב בכל טיסה לאירופה (או כל מקום אחר שייתכן ויהיה לכך צורך), המתקיימת בחודשי החורף, צוות שמיומן להנחית את המטוס גם במזג אויר כדוגמת זה שהיה במועד המתוכנן לנחיתת הטיסה הראשונה בפראג... ייתכן שהיערכות כזו מחייבת עלויות כספיות גבוהות מהרגיל..."; ת"ק (ת"א) 25426-02-13‏ שור נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ (8.9.2013): "העובדה שהנתבעת עומדת בסטאנדארטים המחמירים ביותר אינה הופכת את התקלה הטכנית לנסיבה מיוחדת"; ת"ק (י-ם) 18166-11-14 ורניק נ' חברת אייר פראנס, פיסקה 18 (14.7.2015): "...היה על הנתבעת לדאוג למטוס חלופי שיצא מוקדם ככל האפשר על מנת למנוע את העיכוב הממושך בהגעה לטוקיו. הנתבעת לא הוכיחה כי עשתה כל שביכולתה למנוע את אותו עיכוב, וכי לא היה באפשרותה להוציא מטוס נוסף שיבצע את אותה טיסת המשך מפאריס לטוקיו במועד מוקדם"; ת"ק (י-ם) 32765-06-16‏ ‏ ברגר נ' קרואטיה איירליינס, פיסקאות 11-9 (30.8.2016), שם חויב מפעיל טיסה בפצוי נוסעים במקרה שבו נפגע מטוס ממכת ברק, ונקבע שהיה על מפעיל הטיסה, בין היתר, לדאוג מראש לקיומם של מטוסים חלופיים ולאמצעי הגנה מפני היתרחשות שכזו; ת"ק (ת"א) 62934-03-17 שריר נ' אלאיטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע"מ (19.6.2017): "הפסיקה קבעה לא אחת כי נסיבות מיוחדות לא יוכרו בנקל". עינינו הרואות, בכל הנוגע לשורה של נסיבות שמנעו את המראת המטוס יישמו בתי המשפט קו מחמיר למדי לשם מתן הפטור מפיצוי הנוסעים.

...

סוף דבר טרם סיום, הקורא חד-העין יכול היה להבחין כי בסקירת התביעות שהובאו לפתחם של בתי המשפט בישראל לגבי טיסה IZ74 מרודוס לישראל ביום 30.9.2016, אחת מהן היא תביעה שנדונה בפניי (עניין אלוני).

בסופה של מחשבה ושקילה, שוכנעתי כי דין התביעה לקבלת הפיצוי הכספי לפי סעיף 6 לחוק שירותי תעופה להתקבל.

אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שארקיע תשלם לכל אחד מן התובעים פיצוי בסך 1,290 ש"ח. על סכום זה יתווספו הוצאות משפט בסכום כולל לשני התובעים יחדיו בסך 750 ש"ח. כלומר, בסך-הכל תשלם ארקיע לתובעים סכום של 3,330 ש"ח. התביעה נגד השטיח המעופף נדחית ללא צו להוצאות, לאור העובדה שגם מכתבי ההגנה שהוגשו עלה חוסר בהירות לגבי מעמדה של זו. סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק-הדין.

בנסיבות האמורות הגישו התובעים תביעתם מכוח חוק שירותי תעופה וזאת לפצוי בשל ביטול הטיסה בהתאם למרחק הטיסה ולפיצויים לדוגמה מכוח סע' 11(ה) לחוק שירותי תעופה וכן לפצוי בגין עוגמת נפש, סה"כ 32,500 ₪.

המחלוקת היא אם הנתבעת חבה בפצוי התובעים בשל העיכוב בטיסת הפנים שהוביל להחמצת טיסת ההמשך לישראל כ'טיסה שבוטלה' מכוח חוק שירותי תעופה.

עיון בכרטיסי הטיסה האלקטרוניים שהונפקו לתובעים, המציינים את מסלול טיסתם (סומנו ת/1) מעלה כאמור כי בטיסת ת"א-ניו יורק ובטיסת החזור לוס אנג'לס-ת"א, סימול הטיסה הוא LY (קוד חברת התעופה 'אל על') ואילו בטיסת הפנים ניו יורק-לאס ווגאס ובטיסת הפנים בחזור לא ווגאס-לוס אנג'לס, סימול הטיסה הוא VX (קרי קוד חברת התעופה 'וירג'ין אמריקה').

...

אין בידי לקבל הטענה.

מעבר לכך אין בידי לקבל המסקנות העקרונית בפסק הדין כי מעמדה של חברת תעופה כ"מפעיל טיסה" נובע מעצם הזמנת הכרטיסים דרכה, באשר אין בכך משום הבחנה בין החובות החוזיות לחובות המוטלות על מי שאחראי לשיבוש תוכניות הטיסה של הנוסע כאמור בחוק שירותי תעופה.

אבהיר המסקנה.

כללי: תביעה כספית מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב- 2012, במסגרתה מבקשים התובעים פיצויים בגין עיכוב בהמראת טיסת הנתבעת, שהייתה אמורה לצאת ממוסקבה לישראל ביום 13/6/16 ולא יצאה במועדה, אלא בחלוף 17 שעות, עקב תקלה טכנית.

השאלה העומדת בפניי, היא האם התקלה אשר הובילה לביטול הטיסה, כפי שפורטה בתצהיר ובעדות מר מוטי אילני עולה כדי הפטור: "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו". החוק אינו מגדיר מהן "נסיבות מיוחדות". בתי-המשפט נזקקו לפרשנות צמד המילים הללו: בת"ק 15264-04-15 יצחק רוזנברג נגד אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (כב' השופטת אושרית הובר-הימן), עוכבה טיסה למשך 13 שעות בשל תקלה טכנית במטוס, הנוסעים נאלצו להמתין בנמל התעופה, הנתבעת אפשרה להם לקבל מזון ומשקה על חשבונה, אך הם לא יכלו לממש זאת, בשל היותם שומרי כשרות, ועשו כן רק לאחר שפונו ללינה במלון שם סופקה ארוחת בוקר למחרת היום.

...

אני פוסק שהנתבעת תשלם לכל אחד מן התובעים 2,050 ₪, כלומר סה"כ 73,800 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לכלל התובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 18,000 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעים 91,800 ₪.

בחודש יולי 2017 הגישו גב' דליה קרני ומר עמנואל קרני (להלן: "התובעים") כנגד אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: "המשיבה"), תביעה לתשלום פיצויים והחזר הוצאות, מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"), ומכוח החוק האירופי הרלוואנטי, לרבות פיצויים לדוגמא בגין אי מתן הטבות לפי חוק שירותי תעופה.

בית משפט קמא ציין, כי פרשנות חוק שירותי תעופה אינה יכולה להוביל למסקנה לפיה ניתן לפנות לדינים אחרים לקבלת פיצוי בגין עיכוב בטיסה, ומכאן, דחה בית משפט קמא בקשת התובעים לפסוק להם פצויי מכוח החוק האירופי.

...

יפים לעניין זה, דברים שנקבעו ברת"ק 27128-0-10 מרים ברנשטיין נ' הדקה ה-90 בע"מ (24/11/10): "מוטלת על סוכנות הנסיעות החובה להבטיח כי הלקוח יקבל את השירות שרכש ועל ספק השירות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבור הלקוח ולהיות אחראי גם כלפיו בנוגע לדחיות בלתי סבירות במועדי הטיסה (לעניין החובות המוטלות על סוכן נסיעות וכן על הספק ר' ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו]; בר"ע 767/08 הדקה ה-90 בע"מ נ' באירמוב, [פורסם בנבו]). חובות אלה, המוטלות על הספק, חלות גם על מארגן הטיסה, המוגדר בתקנות התעופה כמי שרכש את קיבולת המטוס לשם מכירתה לאחרים, ומהווה, למעשה, ספק הטיסה (כפי שצוין לעיל, גם סוכנות הנסיעות ראתה במארגן ספק האחראי על ארגון וביצוע חבילת הנופש)." משבחרה המבקשת למסור את מספר הטלפון הקווי של משרדה, ולא מסרה בנוסף את מספרי הטלפון הישירים של התובעים, ומשהוכח כי המשיבה שלחה למבקשת לכל הפחות הודעה במסגרת מערכת אמדאוס אודות העיכוב בטיסה, סבורני, כי לא נפל פגם בקביעת בית משפט קמא כי המבקשת אחראית ביחד עם המשיבה בחלוקה שווה ביניהן לנזק שנגרם לתובעים עקב העיכוב הטיסה.

בהקשר זה, ומשנמנעה המבקשת מלהעלות בפני בית משפט קמא את הטענה כי מספר הטלפון שמסרה היה מאויש 24/7, וזו נטענה לראשונה במסגרת הערעור, באופן שלא אפשר לבית משפט קמא ללבנה, מקובלת עלי טענת המשיבה כי טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה שאין מקום לקבלה בשלב זה של ההליך.

סוף דבר סיכומו של דבר, סבורני כי דין הערעור ברובו להידחות, למעט בכל הנוגע לתיקון סכום השיפוי שנקבע כי המבקשת תשלם למשיבה, ובאופן שזה יעמוד על סכום של 3,735 ₪ במקום 4,035 ₪ שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא.

בשל עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק התובלה האוירית, התש"ם-1980 (להלן: "חוק תובלה אוירית") ובסעיף 29 לאמנת מונטראול (להלן: "האמנה"), המבקשים אינם רשאים לתבוע מכוח עילות שאינן קבועות בחוק שירותי תעופה ובאמנה, ואינם רשאים לתבוע פיצוי בגין נזקים נלווים נטענים, שאינם נזכרים בחוק שירותי תעופה, מה גם שהפיצוי הקבוע בחוק שירותי תעופה נועד לפצות עבור כל הנזקים שנגרמו מביטול הטיסה, לרבות נזקים נלווים (למשל, אובדן ימי עבודה).

דיון והכרעה קיום שאלה מהותית שיש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת חברי הקבוצה כידוע, התנאי המרכזי בבחינת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, הוא זה הקבוע בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, דהיינו האם "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". התובענה מעוררת מספר שאלות משפטיות הנוגעות להטבות הנ"ל ונתונות במחלוקת בין הצדדים, כדלקמן: האם חל עיקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק תובלה אוירית ובסעיף 29 לאמנה, כך שהמבקשים רשאים לתבוע רק בעילות ועבור נזקים הנכללים בחוק שירותי תעופה, בחוק תובלה אוירית ובאמנה? האם ניתן לתבוע במסגרת תובענה ייצוגית פיצוי לפי התוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה במסגרת תובענה ייצוגית? האם ביטול טיסה שנובע ממחלוקות שבין המשיבה לבין עובדיה ושאינו עולה לגדר שביתה מוגנת פוטר את המשיבה מהענקת ההטבה הקבועה בסעיפים 6(א)(3) ו-7(ב) לחוק שירותי תעופה? האם נוסע שלא התייצב לטיסה זכאי להטבות? האם במקרה שארע ארוע מזכה חייבת המשיבה ליידע את הצרכנים בזמן אמת בדבר זכויותיהם, או שדי בקישור שצורף לקבלה ששלחה בעת הזמנת הטיסה? האם המשיבה מחויבת להעניק שירותי סיוע לכל מי שהתקיימה לגביו עילה מזכה, אף אם לא הוציא בפועל כספים עבור שירותי סיוע? לצד המחלוקת בשאלות משפטיות אלה, קיימת גם מחלוקת בשאלות העובדתיות שלהלן: האם המשיבה מילאה את חובות היידוע והגילוי המוטלות עליה מכוח סעיף 14(ב) לחוק שירותי תעופה? האם המשיבה מאפשרת לנוסעים לבחור בין השבת התמורה לבין כרטיס טיסה חלופי, בהתאם לסעיפים 6(א)(2) ו-7(ב) לחוק שירותי תעופה או שהיא זו שמבצעת עבורם את הבחירה? האם המשיבה סיפקה שירותי סיוע בפועל או לחלופין החזירה לנוסעים הוצאות שהוציאו בפועל עבור שירותי סיוע? להלן נדון בשאלות הנ"ל. עיקרון ייחוד העילה ומשמעותו עמדת המדינה (שהתקבלה במסגרת ההחלטה בבקשה 27) לאחר הגשת סיכומי המבקשים, הגישה המשיבה בקשה שהתקבלה (בהסכמה) לצרוף עמדת המדינה שניתנה בהליך אחר, ת"צ (מחוזי ת"א) 66890-11-16 סקורניק נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (6.11.19) (להלן: "עניין סקורניק"), לעניין שאלת קיום ייחוד העילה ומשמעותו.

הסעדים הנתבעים: פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לחברי הקבוצה כתוצאה מהפרת חובת היידוע בעטיה נימנעה מהמבקשים האפשרות לממש את זכויותיהם על פי דין, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה; סעד הצהרתי לפיו חייבת המשיבה ליידע ולגלות לצרכנים באופן יזום את כלל פירוט זכויותיהם לפי חוק שירותי תעופה במקרה של עיכוב או ביטול טיסה באמצעות מסירת מיסמך מפורט וברור באופן פיזי ובכל דרך אפשרית אחרת לרבות דוא"ל ומסרונים (סעיף 126.2 לבקשת האישור); נזקים כתוצאה מאי הענקת שירותי סיוע בעטיים נאלצו חברי הקבוצה לשלם בעצמם עבור שירותי סיוע וכן נגרמה להם עוגמת נפש בשל הצורך למצוא פיתרונות למצב שנקלעו אליו בשל עיכוב הטיסה (עד 8 שעות כאמור); סעד הצהרתי לפיו בכל מקרה של עיכוב טיסה מעל שעתיים (עד 8 שעות) המשיבה חייבת להעניק שירותי סיוע על פי חוק שירותי תעופה אף לנוסע שלא התייצב בשדה התעופה (סעיף 126.1 לבקשת האישור, בשינויים המותאמים להחלטה דנן).

...

סיכום אני מאשר באופן חלקי את בקשת האישור כמפורט להלן: חברי הקבוצה: קבוצה א': "כלל לקוחות המשיבה אשר טיסתם בוטלה או המריאה באיחור של שעתיים לפחות, ב-4 השנים שטרם הגשת בקשה זו ועד למועד אישורה, ועקב כך היו זכאים להטבות כלשהן בהתאם לחוק שירותי תעופה, והמשיבה לא מסרה להם מסמך המפרט את זכויותיהם להטבות בסמוך למועד היווצרות העילה המזכה" (הערה: הגבלת התקופה דלעיל נובעת מתקופת התיישנות של 4 שנים הקבועה בסעיף 19 לחוק שירותי תעופה).

נוכח העדר עילת תביעה אישית למבקשים לגבי הפרת חובת מתן שירותי הסיוע (עילה מס' 2 לעיל), אני מורה על החלפתם לגבי עילה זו בלבד במבקש/ים אחר/ים, שיהיו למעשה התובע/ים בתביעה הייצוגית.

נוכח תוצאות ההכרעה בבקשת האישור, תשלם המשיבה לב"כ המייצגים שכר טרחה בסך 7,500 ₪ בגין טיפולם בבקשת האישור.