תביעת פיצויים בגין נשיכת כלב

לטענת התובע, כלבו של הנתבע הוא שנשך אותו; התביעה הוגשה לפצוי נזקיו עקב הנשיכה.

...

אני דוחה בשתי ידיים את טענתו של התובע – שהועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, כי היה על הנתבע להביא את כלבו לדיון בבית-המשפט ולהציגו כראיה בו. התובע לא ביקש כי הכלב יובא לדיון; טענתו כי מדובר בכלב שנשך ללא כל התגרות מצדו וללא כל סימן מקדים אינה מתיישבת עם בקשה כזו ואילו הוגשה מראש – הייתה נדחית.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ), שניהם בערכי יום פסק-הדין.

בתביעה שכנגד תובעת הנתבעת פיצויים בגין נשיכת הכלבה.

...

מכל האמור אני מוצא כי לא הוכח אירוע הנשיכה והתביעה שכנגד נדחית.

לאור הפירוט שהובא לעיל מצאתי כאמור להעדיף גירסתה של התובעת כי לא היה כל אירוע של נשיכה וכי בנסיבות אלה המסקנה היא לתלונת שווא של הנתבעת ללשכת הבריאות המרכזית באופן שהתובעים נדרשו לשאת בהוצאות משפטיות מרובות כדי למנוע הכנסת כלבתם להסגר מכוח צו הסגר שניתן על בסיס תלונת השווא של הנתבעת.

התוצאה: מכל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 25,878 ₪.

בפניי תביעה לפיצויים בעקבות נשיכת כלב.

...

המסקנה המתבקשת היא, כי הנתבעים נושאים באחריות מלאה לנזק שגרמה כלבתם לתובע.

הנזק לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי ובתמונות שהציג התובע, אני סבורה כי אין מדובר בנזק חמור או משמעותי.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,500 ₪.

לפני תביעה לפצוי בגין נשיכת כלב.

...

התובע הכחש כי קילל את הגב' מגירוב וטען כי לאחר הארוע היא הגיעה לבית אמו המתגוררת בסמוך לביתה, בקשה ממנה סליחה על מה שקרה לו וגם בקשה את סליחתה של הגב' ברוך על כי הותקפה על ידי הכלב גם כן. לשמע דברים אלה טענה הגב' מגירוב כי היא לא מכירה את הגב' ברוך בכלל ואילו הגב' ברוך השיבה לה: "את כן ניגשת אלי. לא בקשת סליחה אבל שאלת למה אני עושה רעש אם לא רואים שום דבר. הפציעה שלי היתה מתחת לבגדים". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ואלה הם נימוקי: התובע אכן טען כי הכלב שתקף אותו היה כהה, תיאר אותו כ"כלב זאב" ואישר כי הוא אינו מזהה אותו בתצלום כלבו של הנתבע (נ/1).

אשר לגובה הנזק – לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע – סימן נשיכה שטחי באמה הימנית, ובהעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לתובע מלבד טענתו בדבר הכאבים, הזריקה אותה היה עליו לקבל, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הארוע והמסמך המאשר קיומה של דרישת תשלום בסך של 397 ₪ למד"א, החלטתי להעמיד את גובה הפיצוי שישולם לו על ידי הנתבע על סך של 3,000 ₪.

סוך דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

ואולם, לאחר ששמעתי מפי הנתבעת כי לה עצמה "אין שום קשר עם הכלב הזה" ונוכחתי לדעת כי הנתבע עצמו לא היה בבית באותה עת, שוכנעתי כי האפשרות שהכלב הצליח להשתחרר מן המקום שאליו הוא קשור בדרך כלל, בנסיבות שלא ניתן לדעת מה הן, סבירה יותר מן האפשרות של טעות בזיהוי מצד התובע במקרה זה. אשר לגובה הנזק - לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע - סימן נשיכה שטחי ברגלו הימנית, ובהיעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לו מלבד טענותיו בדבר הכאב, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הארוע, הטירחה וההוצאה הכספית בגין מכתב ההתראה שלא נענה על ידי הנתבעים (להבדיל משכר הטירחה ששולם לצורך הכנת התביעה – רכיב שאין פוסקין בגינו פיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות), סברתי כי סכום תביעתו מוגזם ולכן החלטתי להעמידו על סך של 4,000 ₪.

...

גם הנתבעת עמדה על כך שמדובר בטעות זיהוי, הבהירה כי מדובר בכלב שלמעשה שייך לנתבע ומטופל רק על ידו, ואמרה: "... הכלב קשור למקלט האחורי. הוא מגיע עד לחצר אבל קשה מאוד לראות אותו מהכביש. הוא בסך הכל כלב קטן... השאלה שנשאלת כמה וכמה פעמים, יש לו שרשרת, חבל שלא יכולתי להביא אותה ולהראות אותה לבית המשפט. זו שרשרת מאוד חזקה ומשהו לא מתחבר בהגיון... ליד הבית שלנו יש בית ספר חדש יחסית ושם יש כלב משוטט שממש דומה לכלב שלנו. גם במסדר זיהוי היו כלבים דומים לכלב שלנו...". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואולם, לאחר ששמעתי מפי הנתבעת כי לה עצמה "אין שום קשר עם הכלב הזה" ונוכחתי לדעת כי הנתבע עצמו לא היה בבית באותה עת, שוכנעתי כי האפשרות שהכלב הצליח להשתחרר מן המקום שאליו הוא קשור בדרך כלל, בנסיבות שלא ניתן לדעת מה הן, סבירה יותר מן האפשרות של טעות בזיהוי מצד התובע במקרה זה. אשר לגובה הנזק - לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע - סימן נשיכה שטחי ברגלו הימנית, ובהעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לו מלבד טענותיו בדבר הכאב, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות האירוע, הטרחה וההוצאה הכספית בגין מכתב ההתראה שלא נענה על ידי הנתבעים (להבדיל משכר הטרחה ששולם לצורך הכנת התביעה – רכיב שאין פוסקין בגינו פיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות), סברתי כי סכום תביעתו מוגזם ולכן החלטתי להעמידו על סך של 4,000 ₪.

סוף דבר, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.