תביעת פיצויים בגין נפילה של מעלית

הנתבעות נימנעו מלזמן עדים לשם תמיכה בגרסתן באשר לתחזוקת המעלית והשמוש בה. בכל מקרה - גם אם התביעה תבלע בתגמולי המל"ל, הרי שבהתאם לדין ולהלכות הנוהגות ומשעה שהנתבעות אינן המעבידות של התובע, יהא המל"ל זכאי ל - 75% מסך כל פיצוי שיפסק לטובת התובע.

נסיבות התאונה: כאמור, לגירסת התובע במהלך ניסיון להכנס למעלית המשמשת להעלאת משאות ותפאורה בבניין מדיטק, הוא נפל לפיר המעלית [ראו סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן; סעיף 3 לת/1 וכן את עדותו מיום 21.12.16 בעמ' 10-11] הנתבעות וצד ג' טוענים מנגד, כי מדובר בעדות יחידה וכי טענות התובע באשר לאופן היתרחשות התאונה הנטענת לא הוכחו.

ודוק, יצחקי עצמו העיד [עמ' 31 שורות 2-6] כי עקב הנפילה של התובע הורה על הגברת התאורה במעלית.

...

עיקר טענות המל"ל: גם המל"ל, כמו התובע, סובר כי דין התביעה להתקבל הן מנימוקי התובע, והן ובין השאר, מהנימוקים הבאים: הנתבעות אחראיות לתאונת לנוכח היותן הבעלים ו/או המחזיקים של הבניין, ומשכך הן אחראיות על תקינותה ובטיחותה של המעלית.

עיקר טענות הנתבעות: הנתבעות סבורות כי דין התביעה נגדן להידחות, בין השאר, מהטעמים הבאים: א. התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח את גרסתו באשר לנסיבות בהן התרחשה לטענתו התאונה.

ב. הנתבעות תשלמנה לתובע סך של 6,024 ₪.

ג. ההודעה לצד ג' נדחית.

הנתבעות תשלמנה לצד ג' שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

התביעה בפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, ביום 14.1.13 במהלך ביקורה בקניון בכרמיאל, המנוהל ע"י הנתבעת, עת החליקה בגרם המדריגות הממוקמות מאחורי המעלית, וזאת עקב מים ונוזלים שהיו על הריצפה.

...

לאור האמור לעיל, אני קובע כי לא הוכחו נסיבות האירוע הנטענות, וממילא לא הוכח כי פגיעת התובעת הינה כתוצאה מהתרשלות הנתבעת כנטען.

סיכום אשר על כן אני מחליט לדחות את התביעה.

נוכח נימוקי הדחייה אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

ה.2 – האם הוכחה נפילת חלונות במכתבי ההתראה ששלחה התובעת לל.א.ן בטרם הגשת התביעה (מכתב מיום 18.1.2015 ומיום 12.5.2015, נספחים 1 ו-3 לתצהיר מר תאופיק לחאם, נ/6), בכתב התביעה, כמו גם בתצהירו של מר אלי שרמייסטר, מנכ"ל התובעת, לא מוזכר ארוע של נפילת חלונות.

" אין אלא לתמוה על היתנהלות זו של התובעת, בשים לב לכך שבמסגרת תביעתה עתרה לחיוב ל.א.ן בתשלום פיצויים בגין חלונות שנפלו, לטענתה.

בהקשר זה מקובלת עלי עדותו של המפקח, מר צחי ורמוס, כי העבודה על קירות המסך נעצרה בשל צורך בתיאום נקודתי ביחס לקיר המסך של פיר המעלית "ובעיקר חיבור בין קיר המסך לבין גג האלומיניום ..." (עמ' 51, ש' 24-27).

...

משכך, אני דוחה את הטענה כי שיטת הביצוע של חלונות המסך הייתה לקויה.

משכך, אני מקבלת את עדותו של מר תאופיק לחאם לגבי אירועי אותה פגישה.

ו - סוף דבר מכל אחד מהטעמים שנמנו לעיל ומכולם כאחד, דין התביעה להידחות – וכך אני קובעת.

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו כנטען לתובעת בארוע מיום 29.7.10 (להלן: "הארוע"), בו נתקעה במעלית לדבריה במהלך עבודתה אצל נתבעת מס' 1 כ- 50 דקות.

אין ללמוד מעצם התקעות המעלית על התרשלות הנתבעת בהכרח, ואין ללמוד מנסיבות הארוע כפי שארעו, במידה והייתי מקבלת את גרסת התובעת, על רשלנותה של הנתבעת, הרי מעלית יכולה להיתקע ממספר סיבות שאינן תלויות בנתבעת, כמו למשל הפסקת חשמל ממושכת או ארעית, כפי שהעיד לנדאו בעדותו בפניי, אשר לא הופרכה או נסתרה, או מלכלוך במסילה של המעלית, כפי שהעיד לנדאו, או בחבלה כלשהיא בדלתות המעלית.

התקעות המעלית אם כך, אין בה כדי ללמד על כך שנפל פגם במעלית אשר לא טופל או לא תוקן על ידי הנתבעת.

...

גם בהנחה שהייתי מקבלת את גרסתה של התובעת כפי שנטענה בכתב התביעה, גם אז הייתי מגיעה למסקנה שדין התביעה להידחות בהעדר הוכחת אחריות מצידה של נתבעת מס' 1.

לאור המסקנה אליה הגעתי בתביעה העיקרית, מתייתר הצורך בדיון במחלוקת בין הנתבעות לצד ג' במסגרת ההודעה לצד שלישי.

המסקנה מכל האמור לעיל היא, שאני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ ומע"מ. בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון את מצבה הבריאותי של התובעת והטיפולים האונקולוגיים אותם היא עוברת לאחרונה.

לאחר שהתביעה העיקרית הסתיימה, אני דוחה את ההודעה לצד ג', ומחייבת את הנתבעות לשלם לצד ג' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ ומע"מ. ניתן היום, י"ט שבט תשע"ז, 15 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

עוד נקבע כי לא נפלו פגמים בהליך השימוע ולכן תביעת המערער לפצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחתה.

עם זאת נעיר, כי לא היה מקום לבסס את הפצוי בגין נזק לא ממוני על עגמת הנפש שנגרמה למעסיקים וכי קביעת בית הדין האיזורי, בהסתמך על פסקי דין של בתי דין איזוריים, לפיה פסיקה בגין עגמת נפש נכונה "דוקא בנסיבות שבהם קיימת אי בהירות, כמו במקרה שלפנינו, בדבר סכומי הכסף המדויקים שנגנבו, אף שלא היתה מחלוקת שגניבה היתה גם היתה", אינה מובנת מאליה והיא מוקשת כאשר המעסיק הוא חברה אשר "כעקרון, אין היא סובלת מעוגמת נפש" (ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישרטליפט י.מ.ש אילן ניהול והשקעות בעמ', פ"ד מו(3) 350, 359 (1992)).

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.