התביעה שלפני עניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1947, ביום 30.9.13, עת שהתה עם בעלה בצימר הנתבעת.
לטענת הנתבעת כבר באותו יום הגיע מנהל הנתבעת אל המקום כשהתובעת צלצלה ודיווחה על הנפילה, והתובעת לא קשרה את הנפילה לרטיבות או למרצפות או לרשלנות כזו או אחרת, של הנתבעת.
אולם, על אף שהדבר יכול היה לסייע לגירסת התובעת, מצאתי כי גם בהיעדר חוות דעת בטיחות, יש לקבל טענותיה לעניין אחריות הנתבעים כפי שאמור לעיל ולהלן, וכן יש להוסיף לעניין זה שהוכח לפניי כי הרצפות היו חלקות, הן מאחר שנתתי אמון מלא בגירסתה, לפיה החליקה במעבר בין משטח העץ לבין המרצפות; הן מאחר שאין מחלוקת שעצם המעבר בין משטח העץ לריצוף הוא זה שגרם את הסיכון, כשגם הנתבעת היתה ערה לסכנת ההחלקה ולכן יצרה משטח עץ ולא משטח מרוצף בכל החצר; הן מאחר שניכר גם בתמונות שהמגבות לא היו בסמוך לג'קוזי, אלא על המשטח המרוצף; והן מאחר שהמידע ביחס לסוג המרצפות מצוי בידי הנתבעת ועל פי מנהל הנתבעת ניתן היה להביא איזה מרצפות נרכשו, ללא צורך בחוות דעת בטיחות, אך על אף שהמידע מצוי בחזקתו, בהנהלת חשבונות אצלו, לא הביאו.
מנהל הנתבעת אישר את הדבר וטען כי שלטי אזהרה נתלו אך ורק במדריגות אך לא בסמוך לג'קוזי.
היה על התובעת להביא עדים להוכיח הסיוע שניתן לה.
לאחר ששקלתי את כל האמור, לרבות את הטיפולים הרפואיים שניתנו לתובעת, העובדה שגובסה, נותחה בידה הדומינאנטית, ולנוכח תקופת אי הכושר שנקבעה על ידי מומחה ביהמ"ש, אני מוצאת להעמיד את הפצוי בראש נזק זה על סך של 4,000 ₪ (לעבר- הסכום כולל הפרישי ריבית והצמדה).
...
על אף האמור, אני סבורה כי קיים לתובעת אשם תורם לקרות הארוע.
לאחר ששקלתי את כלל הנתונים שהובאו לפני אני קובעת כי יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 45,000 ₪.
סוף דבר
מצאתי לקבוע כי הנתבעות חייבות בפיצוי התובעת בגין פגיעתה מיום 30/9/13, הנתבעות ישלמו לתובעת לאחר ניכוי אשם תורם סך של 33,800 ₪.