תביעת פיצויים בגין נפילה מחוץ לחנות על הראש

עסקינן בתביעה לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם, על פי הנטען, לתובעת, מפיקת אירועים, ביום 18.7.2008 במהלך פריקת ציוד ממשאית.

על פי כתב התביעה "ביום 18.7.08... הגיעה התובעת יחד עם מעבידה, הנתבע 3 (דביר)... אל מושב אדנים... כשעתיים לאחר מכן הגיעה משאית מטעם הנתבעת 5 (גולן הדר) ... ובה הציוד לארוע. נהג המשאית החנה את המשאית... וקרא לעובדים לעלות למשאית ולסייע לו בפריקת הציוד... על פי הנחיות מפורשות של מעבידה, הנתבע 3 (דביר), לסייע בפריקת תכולת המשאית, עלתה התובעת למשאית לסייע בפריקת הציוד, כאשר הנתבע 3 (דביר) עמד מחוץ למשאית, צופה בנעשה"."בעת שהתובעת הייתה בתוך המשאית, הזיז הנהג את המקרר", שתמך בפלטות שולחן ש"לא היו קשורות ו/או מחוברות", ואלה הוטחו "על ראשה וגבה", וכתוצאה מכך היא "נפלה ואיבדה את הכרתה" (להלן: "התאונה").

...

לא שוכנעתי כי דברים אלה נמסרו לה על ידי התובעת 'בזמן אמת', קרי; מששבה בתום אותו אירוע לביתה ואף לא בסמוך לכך, זאת משלא ניתן כל הסבר, ממילא כזה המניח את הדעת, לפער שבין אותה גרסה, היא 'הגרסה המאוחרת', לבין אותן גרסאות שנמסרו על ידי התובעת טרם הגשת התביעה שלפניי.

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, אציין כי גם אם אקבל את גרסתה של התובעת בחקירתה במל"ל (מרץ 2011) לפיה הפלטות נפלו כתוצאה מהזזת המקרר על ידי נהג המשאית, כך שהאחרון התרשל בטעינת הציוד (לא קשר את הפלטות) ואף בפריקתו (הזיז את המקרר שתמך בפלטות מבלי לדאוג להן לעיגון), הרי משלא הוכח שהתובעת נדרשה על ידי דביר לעלות למשאית וליטול חלק בפעולת הפריקה ואף לא נמנתה דרך קבע על 'צוות הפורקים', אין עוד מקום לטענה וממילא לקביעה לפיה הפרו הנתבעים או מי מהם את חובתם כמעסיקיה להדריכה בפעולת הפריקה (שאינה מטיבה אינטגרלית לעבודתה כמפיקת אירועים), כמו גם את חובתם לספק לה סביבת עבודה בטוחה, חובות מעביד עליהם דומה כי אין צורך להכביר מילים.

לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלפניי אלא להורות על דחיית התביעה וכך אני מורה.

על פי המתואר בכתב התביעה: "ברגע צאתו של התובע את דלת הרכב, ועוד בטרם הצליח לייצב את גופו מחוץ לרכב, הוא החליק במקום על מים שניקוו בחניה מתחת ובסמוך לדלת המכונית" (סעיף 4 לכתב ההגנה).

נזק לא ממוני בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976    עומד הפצוי בגין ראש נזק זה על 19,067 ₪.

...

כאמור לעיל, חרף טענות התובע, לא שוכנעתי בכך שהתאונה הביאה לירידה חדה בהכנסות החברות שבבעלותו.

------------- סה"כ פיצוי 254,067 ₪ סוף דבר התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת.

התביעה נגד הנתבעות 2-4 נדחית.

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כאשר החליק מרצפה רטובה ומחליקה בשטח הנתבעת.

הוא נפל, הראש שלו היה כלפי החנות והרגליים שלו כלפי חוץ, לכוון החנייה.

...

הנתבעות טענו כי התובע לא צירף כל ראיה כי נגרמו לו הוצאות ובהתאם דין בקשתו לפיצוי בגין רכיב זה להידחות.

בהתחשב במהות הפגיעה וגובה הנכות שנותרה לתובע וגילו, ובהתאם לפסיקה במקרים דומים אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני על סך של 40,000 ₪.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 35,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 120,000 ₪ הפסד פנסיה 19,375 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 2,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 1,500 ₪ כאב וסבל 40,000 ₪ סה"כ 217,875 ₪ לאחר הניכוי בגין האשם התורם הפיצוי יועמד על סך 152,513 ₪ (מעוגל).

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1972, בתאונה מתאריך 20.7.2016.

בתאריך 23.7.16 נבדקה במרפאות החוץ של בית חולים נצרת, במסמך רפואי מאותו יום ציין הרופא שהתובעת סובלת גם מכאבים בגב התחתון המקרינים לגפיים התחתונות; עוד צוינו מימצאי בדיקת MRI של עמוד שדרה מתני והוחלט על ניתוח לעמוד שדרה מתני.

והרי מכל מקום גם אם נניח שהיא נפלה בעקבות הרכב שהפריע לכניסה כפי שהיא טוענת, היא לא הוכיחה שהרכב שייך למי מעובדי הנתבעת, או כי הנתבעת הייתה אחראית על החניון ובעלת השליטה על המתרחש בו. להיפך, הוכח לפני גם מפי עדי התובעת עצמה, כי באותו ביניין קיימים משרדים נוספים, החניון היה משותף לכולם, בחניון הוצב שומר מטעם בעל הבניין, אשר הוא היה אחראי על המתחרש בו. מכאן, שהן בבחינת נסיבות הארוע, סיבת הנפילה, והן במישור החבות, דין התביעה להדחות שכן אין בנמצא נתונים המלמדים על כל מעשה או מחדל של הנתבעת עליו תחוב.

במהלך עדותה לפני העידה התובעת אשר לנסיבות הארוע כלהלן: "הלכתי למשרד התעסוקה. נתנו לי מיסמך כדי להכנס לסדנה. נכנסתי כדי להחתים את המסמך. לאחר שהחתמתי את המסמך, ומכיוון שלא ידעתי איפה הסדנה, שאלתי את סברין מנאדרה איפה מתקיימת הסדנה. סברין יצאה כדי להראות לי איפה מתקיימת הסדנה. היא הראתה לי והתחלתי ללכת לכיוון הסדנה ובדרך נפלתי. המשכתי אחר כך וכשהגעתי לדלת שבו מיתנהלת הסדנה סיפרתי לשומר, והוא אמר שהזמן שלי עבר ולא אוכל להכנס לסדנה. חזרתי למנהלת נבילה. לפני כן, היה שם מישהו עם כיפה על הראש שראה שאני לא מרגישה טוב ונתן לי מים. ישבתי קצת ואחר כך נכנסתי לנבילה ואמרתי לה שנפלתי. נבילה אמרה לי שהיא לא יודעת מה לעשות איתי ושאני יכולה ללכת לקופת החולים. יצאתי ממשרד נבילה, פגשתי את וג'יה ששאל אותי מה קרה. אני בכיתי אז ולא עניתי, כי כשנפלתי המכנס שלי נקרע וירד דם והייתי במצב לא נעים. יצאתי החוצה ומישהי עזרה לי להזמין מונית. פניתי לקופת החולים ושם הפנו אותי לבית החולים האנגלי..." (עמ' 6, ש' 10-23) אשר לסיבה שבעטיה התובעת נפלה, היא העידה: "הרכב היה כל כך צמוד למדרגות. עברתי ולא ידעתי מה קרה ונפלתי. כשיצאתי מהדלת של לישכת התעסוקה היה מעבר חופשי בין הרכבים ובין הבניין והצלחתי ללכת רגיל. כשהגעתי למקום שבו קיימות מדרגות, היה שם רכב שחנה צמוד מאוד למדרגות והפריע למעבר שלי ושם נפלתי." (עמ' 7, ש' 10-13).

...

במישור החבות טענה התובעת כי היא לא ידעה ואין באפשרותה לדעת מה הן הנסיבות הממשיות שגרמו לתאונה, הנזק נגרם על ידי פעולה או נכס בשליטת הנתבעת, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות סבירים, ועל כן הנטל מוטל עליה להוכיח שלא הייתה כל רשלנות במעשיה שגרמו לאירוע התאונה.

ומכאן לא שוכנעתי שהנתבעת התרשלה בנסיבות האירוע.

יוער שאשר לטענה של היפוך נטל הראיה, דין טענה זו להידחות, בנסיבות שבהן התובעת ידעה לתאר את נסיבות האירוע; ומכאן שלא מתקיים התנאי שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 1888-06-20 בן הראש נ' ספייס בניה וייזמות בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט אורי גולדקורן התובע מאור בן הרוש, ת"ז 061278347 ע"י ב"כ עו"ד דן גור הנתבעת ספייס בניה וייזמות בע"מ, ח"פ 51-435529 ע"י ב"כ עו"ד בועז סובול פסק דין

הנתבעת הבהירה כי נפלה טעות סופר לגבי שטח המחסן שחסר לכאורה בגודל של 5.2 מ"ר. עם זאת נטען כי לפי שווי מחיר למ"ר על-פי מיכרז במסגרתו נרכשה הדירה גובה הפצוי שמגיע הוא 17,576 ₪.

אשר לחניה נטען כי גודלה תקני וכי קיים הפרש זניח של 20 ס"מ במידות החוץ של חניה אחת מתוך שתיים.

המצאותם של ליקויים במועד בו ביקר בנכס המומחה שמונה מטעם בית המשפט משליכה, ולו בדיעבד, על זכותם של התובע לתבוע פיצוי בגין אותם ליקויים.

בהעדר חוות דעת נגדית, אני מקבל את חוות דעת מומחה התובע וקובע כי בגין ליקוי בחניות יש לפצות את התובע בסך 69,920 ₪.

...

אני קובע כי בגין ליקוי זה יש לפצות את התובע בסך 90 ₪.

בהיעדר חוות דעת נגדית, אני מקבל את חוות דעת מומחה התובע וקובע כי בגין ליקוי בחניות יש לפצות את התובע בסך 69,920 ₪.

כמו-כן, לא הוצגו ראיות לעניין עוגמת נפש ואין לפצות את התובע בגין רכיב זה. התוצאה אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) 93,856 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד חוו"ד רום, 24.10.2021, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה, 1.6.2020, ועד לתשלום המלא בפועל; (3) מחצית שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט אשר שולמה על-ידי התובע בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל; (4) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.