לטענת התובעות, רק בדיעבד נודע להם שהתשלום בגין עבודת מושבי וההמחאות שימסרו אמורות להיות לפקודת הנתבעת, ולא לפקודת מושבי ואף התברר כי לנתבעת אישור לעסוק בהסרת שיער בלייזר.
ביה"מ קבע שם:
"בעניינינו לא רק שלא הוכח כשלון תמורה קצוב, אלא יש ספק רב אם בכלל קיים כשלון תמורה כלשהו מצדו של דר' מושבי. בהקשר זה יש לציין שההלכה הנוהגת היא שבמקרים שכאלה על עושה השטר להתכבד ולפרוע את השטר וככל שיש לו טענות נוספות, עליו לבססן במסגרת תביעה חוזית וטענתו לא תיתקבל בשלב הדיון השיטרי".
כלומר, על אף הספק שהובע בכשלון תמורה כלשהו מצדו של מושבי, ההכרעה באותו פסק דין הייתה לאור העובדה שלא הוצגה הגנה העומדת בפני תביעה שטרית (כישלון תמורה קצוב!) ואין בכך, כדי להוות השתק לתביעה חוזית ונזיקית זו.
טענות התובעות, הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי לא הוכחו.
מאחר שהמומחה קבע כאמור כי לכשלון שתלים יכולים להיות מספר גורמים אפשריים, וכי לא מצא כי קיימת היתנהלות לא תקינה מצד מושבי (וזאת לאחר שעיין בכל המסמכים שעמדו ברשותו ושפורטו בחוות דעתו), לא מצאתי כי בית המשפט, אשר אינו גורם מקצועי בתחום ההשתלות, יכול להגיע למסקנה שונה ולקבוע כי המדובר בחוות דעת שגויה, וכי רק על בסיס אחוזי ההצלחה, ניתן לקבוע כי מושבי התרשל בבצוע ההשתלות.
ראה בעיניין זה חוות דעת מומחה הנתבעים – " ככל שהניתוח ארוך יותר והרקמות, עצם וחניכיים חשופות זמן רב יותר לאויר, אזי סיכון הזיהום עולה ומשכך סיכוי קליטת השתל יורד ... דוגמא זו לכשעצמה מעידה כי קיימות סיבות לכישלון שתלים שאינן קשורות במיומנות הרופא, ולכן אצל המתרפאה ניכשלו ארבעה שתלים עקב התקלה במערכת השאיבה" (סעיף 5 לחוות הדעת).
מכל מקום, וכאמור, משלא הוכח כי הנתבעים הם שהפרו את הסכמת הצדדים, או כאילו הפסקת ההיתקשרות נבעה מרשלנותם, לא זכאיות התובעות לפצוי בגין נזק זה.
אבדן הכנסה לעתיד – רוא"ח קבע בחוות דעתו שעקב כישלון הטיפולים, והפגיעה בשם הטוב של התובעות, נימנעה מהן , האפשרות להכנס לתחום השתלים וכל הנילווה לכך וכתוצאה מכך נגרם הפסד עתידי עקב אי הוספת פעילות זו לעסק.
...
ואף בפועל המשיך וביצע את הטיפולים במרפאתו (לאור חוסר האפשרות לבצעו במרפאת התובעות כתוצאה מהסכסוך בגין הפרת התובעות את ההסכם בבטלן את השיקים), אני דוחה את טענת התובעות להפרת התחייבויותיו ביחס למטופלת זו.
פנחסי יצחק – כפי שפורט לעיל, לא הוכח שכשלון קליטת השתלים אצלו נבעה מרשלנות מושבי.
כפי שצוין לעיל, שוכנעתי כי דווקא בשל הפרת ההסכם ע"י התובעות– ביטול השיקים והתשלומים לנתבעת, לא נמשכה ההתקשרות.
בהתאם, חוות הדעת שהגישו התובעות התבססה על הנחות, או טענות מפי שפיגלר, ולא על עובדות שהוכחו בביה"מ.
לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.
