תביעת פיצויים בגין נזקי שריפה עקב אי מינוי מומחה מטעם בית המשפט

ברקע הדברים תביעה שהגישה התובעת לפצוי בגין שריפת שאירעה במיניבוס שרכשה מבוטחת שלה, אותה פיצתה, מן הנתבעת במהלך תקופת האחריות ואשר לטענתה התרחשה בשל ליקוי במיניבוס שהיה פגום ועל כן על הנתבעת לפצותה על פי דיני השבוב.

לאחר שהוגשו חוות דעת סותרות מטעם הצדדים הוסכם על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת סיבת קרות השריפה, והלה קבע בחוות דעתו מיום 24.12.20 כי – "אין ממצא פורנזי היכול להצביע על גורם האש" ובהמשך דבריו הצביע על פגמים בטיפולים השוטפים במיניבוס אשר יכול שתרמו להתרחשות השריפה – מסקנה אליה הגיע עקב חוסר בתעוד הטיפולים שהועבר אליו.

המבקשת טוענת כי מתקיימים כל התנאים הדרושים על מנת להתיר לה את הגשת המסמכים, שכן מדובר בראיות חיוניות לחקר האמת, הנזק למבקשת עקב אי הגשת הראיות יהיה כבד מאוד ומנגד הנזק שיגרם למשיבה עקב הגשתן הראיות אינו כבד ביותר ואינו עלול להפר את האיזון בין הצדדים לאחר שכבר הוגשו כל החומרים מטעמה למומחה ואי הגשת הראיות במועד היה בתום לב ובשל קשיים שלא היו תלויים במבקשת.

המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה בהיותה הרחבת חזית לאחר שבכתב התביעה לא נטענו טענות ביחס לטיפולים ברכב, כי לבקשה לא צורף תצהיר וכי המסמכים לא ישנו את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט.

לא זו אף זו, גם הטענות הלקוניות – והתמוהות, כאמור לעיל – בדבר הקשיים באיתור המסמכים ובדבר עזיבת הנהג את עבודתו אצל המבקשת לא נתמכה בתצהיר כדין, כאשר פסיקת בית המשפט קובעת (כאן מתוך ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (11.4.2013) פסקה 12 לחוות דעת כב' הנשיא (כתוארו אז) גרוניס) – "הטעם לצרוף התצהיר אינו טכני בלבד, אלא הוא בעל משמעות ראייתית חשובה. חשיבותו של התצהיר בכך שהוא-הוא יוצר את התשתית העובדתית עליה נשענות בקשות בכתב בהליכים אזרחיים ... בלא תצהירים לתמיכה בבקשה, אין בידי בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ..." הנזק הדיוני שייגרם למשיבה אל מול הנזק אשר עלול להגרם למבקשת אם תידחה הבקשה אמנם אין מדובר בהרחבת חזית, כפי שצויין לעיל, אולם נושא הטיפול במוסך אינו בליבת המחלוקת בין הצדדים אלא נדבך ראייתי נוסף שציין המומחה מטעם בית המשפט כבסיס למסקנותיו לצד ההנמקה העיקרית.

...

לאחר שהוגשו חוות דעת סותרות מטעם הצדדים הוסכם על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת סיבת קרות השריפה, והלה קבע בחוות דעתו מיום 24.12.20 כי – "אין ממצא פורנזי היכול להצביע על גורם האש" ובהמשך דבריו הצביע על פגמים בטיפולים השוטפים במיניבוס אשר יכול שתרמו להתרחשות השריפה – מסקנה אליה הגיע עקב חוסר בתיעוד הטיפולים שהועבר אליו.

המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה בהיותה הרחבת חזית לאחר שבכתב התביעה לא נטענו טענות ביחס לטיפולים ברכב, כי לבקשה לא צורף תצהיר וכי המסמכים לא ישנו את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט.

דיון כבר בפתח הדברים אציין כי אין כל ממש בטענה בדבר הרחבת החזית, שכן נושא הטיפולים במוסך אינו עילת תביעה חדשה אלא ממצא של המומחה שבעטיו נוטה דעתו יותר להסרת אחריות לנזק מן המשיבה והראיות שמבקשת המבקשת להמציא לידיו אמורות להבהיר נושא זה. ברם, על אף האמור לעיל דומני כי דין הבקשה להדחות, ואנמק.

סיכום סוף דבר, בשים לב למכלול האמור לעיל הבקשה נדחית.

הנתבעת היתגוננה כשעיקר טענותיה הן – העידר קשר סיבתי בין העבודות שביצעה לבין קרות השריפה, הן לאור מימצאי המומחה מטעמה, הן בהיות שרפות אוטובוסים כגון דא תופעה שכיחה והן בשל העובדה שהאוטובוס טופל בשגרה על ידי אחרים זולת הטיפול החד פעמי הנ"ל אשר בוצע ללא רבב; הכחשת היפוך נטל הראיה; הכחשת הנזק בשל אי הקטנתו בשל העובדה שלא היה מקום להכריז על האוטובוס אובדן להלכה כאשר מדובר בתשלום בהיתנדבות ובשים לב לשינוי בדיעבד בשווי השרידים (יוער כי מדובר בכתב הגנה עתיר סעיפים סטנדרטיים, אך אלה עקרי הטענות בהן היתמקדה המחלוקת בשלב ההוכחות והסיכומים).

לפיכך, מיניתי את חוקר השריפות מר רן שלף והשמאי מר עמי מימון כמומחים מטעם בית המשפט – כל אחד בתחומו, אלא שהאוטובוס כבר לא היה ברשות המבוטחת או התובעת ועל כן בחנו הללו את חוות הדעת מטעם הצדדים וראיותיהם והפנו אליהם שאלות ועל סמך האמור חיוו דעתם.

חוקר השריפות מטעם בית המשפט אימץ את מסקנת מומחה התובעת וקבע כי הסבירות מורה שמקור השריפה ברשלנות הנתבעת ואילו השמאי מטעם בית המשפט קבע כי עלות תיקון הנזק מצויה בטווח שבין 180,000-160,000 ₪, כי נזק הקנה מידה זה מסווג כאובדן להלכה, כי שווי האוטובוס במצבו לאחר התאונה נע בין 35-32% מערכו המלא וכי הערכת הנזק הסופית (ערך האוטובוס לפני קרות הנזק בנכוי ערכו במצבו לאחר השריפה) עומדת על 218,295 ₪.

לצורך העניין שלפנינו יש להוסיף, שגם יכולתם להסתמך על דברי המומחים שלהם מצטמצמת" נוסיף ונצעד לאחור לאורך ציר הזמן ונזכיר כי בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.1988) נקבע כך – "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד ... אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". נוכח קביעות אלה וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מר רן שלף, אבחן האם יש בחוות דעתו קביעה שדי בה כדי לבסס את התביעה, ובמידה שהתשובה חיובית – האם הניחה הנתבעת לפני בית המשפט הנמקה נכבדת דיה לסטות ממנה.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי יש להתייחס בהסתייגות אל חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מאחר שלא בדק את האוטובוס במישרין אלא התבסס רק על חוות דעת מומחי הצדדים והתמונות שהובאו בהן, ואף כי מומחה התובעת אשר מסקנתו אומצה על ידו לא ביצע חלק מן הבדיקות שגם המומחה מטעם בית המשפט סבר כי נכון היה לבצע.

סיכום התובעת הוכיחה את אחריות הנתבעת לפרוץ השריפה ועל כן את חבותה לפצותה בנזק שניגרם לה מכח זכות התיחלוף.

...

זאת ועוד, כזכור לכל גם בית המשפט מכריע במקרים רבים בין חוות דעת מבלי לבדוק בעצמו את נושאן, ובנידון דידן הסתייעתי במומחיותו המקצועית שאינה שנויה במחלוקת של מר שלף לצורך בחינת ההיבט המקצועי שיסייע בידי להכריע בין חוות הדעת אשר הצדדים הותירו כראיות בהליך זה. הנתבעת בקשה להדגיש את העובדה שהמומחה לא קבע ממצא חד משמעי, אלא שעל כך אין חולק, אך בה בעת אין בכך כדי לשנות מן העובדה שבסופו של דבר קבע קביעה ברורה המתבססת על אותו מאזן הסתברות "בסבירות מאוד מאוד גבוהה", כאשר מדובר בסבירות הסתברותית ראשית ביחס לזיקה הכללית שבין התיקון במוסך הנתבעת לבין פרוץ הדליקה אך גם ביחס למקור הקונקרטי של פרוץ השריפה – נזילת שמן.

את זה אני מקבל מהמבטח.

התובעת לא הוכיחה כי סכום התביעה הוא סכום סביר ביחס לנזק וכי בתשלום תגמולי ביטוח בסכום זה למבוטחתה עמדה בחובת הקטנת הנזק ועל כן יש לקבל את תביעתה רק בחלקה.

המורם מכלל האמור לעיל הוא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 168,418 ₪, את שכר המומחים מטעמה בסך 3,571 ₪ ואת אגרת בית המשפט בסך 6,983 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 18.3.18.

בית משפט השלום בעפולה תא"מ 16021-08-19 פישל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט ויסאם חיר תובע אליהו פישל נתבעת הראל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בעקבות נזקים שנגרמו עקב שריפה.

במסגרת בירור חבותה מינתה הנתבעת חוקר שרפות ושמאי מומחה מטעמה.

דיון והכרעה המחלוקת בין הצדדים הנה בשאלה האם עמד התובע בתנאי המיגון שנדרשו על ידי הנתבעת בהתאם לסקר סיכונים שנערך טרם עריכת פוליסת הביטוח וכנגזרת מכך בשאלת חובתה של הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו עקב ארוע השריפה באתר הקרוונים.

בנוסף, מהעדויות עלה, כי הגלגלונים שרואים בת/1 משמשים את התובע ו"עובדיו" בעבודתם על הקרוונים, בדיקת אינסטלאציה וכו', ולא לצורך כיבוי שרפות, כפי הייעוד הנידרש.

שיעור הנזק לאחר ארוע השריפה, התובע הגיש תביעתו לשמאי מטעם הנתבעת בזמן אמת, קרוב לארוע, בה דרש תשלום תגמולי ביטוח עבור 2 מבנים בהליך שפוץ שנשרפו כליל, מבנה שניזוק באופן חלקי, מכולה ימית וציוד ומלאי על פי רשימה שניתנה על ידו.

...

אין בידי לקבל את טענת התובע.

לאור האמור, בהנחה שהייתי מגיע למסקנה, כי דין התביעה להתקבל, הייתי מאמץ את קביעותיו ומסקנותיו של השמאי מטעם הנתבעת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

תביעה על סך 110,975 ש"ח, לפצוי בגין ניזקי שריפה שנגרמה לרכב.

בהסכמת הצדדים, בדיון שנערך ביום 28.11.21, מיניתי את חוקר השריפות, מר מוטי פרייברג, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה מטעם בית המשפט"), על מנת שיחווה דעתו לגבי סיבת השריפה ברכב (החלטה מיום 16.1.22) וזאת מבלי לגרוע מחוות הדעת שצירפו הצדדים.

עוד טען חוקר השריפות, כי "לא ידועים מקרים קודמים של פריצת שרפות עקב תידלוק שגוי". מסקנתו הייתה, כי "סיבת השריפה היא כשל חשמלי בחיווט המצבר ככל הנראה עקב מגע רופף". מומחה בית המשפט הבהיר מדוע אין לקבל חוות דעת זו (עמודים 8-3) עמדתי על נימוקים אלו לעיל, הן לעניין צבעה של "גולת הקצר". הן לעניין העידר אינדיקאציה לקצר ולכבל קטוע והן לעניין האפשרות שאדי דלק יגרמו לשריפה במגעם עם משטח חם. חוקר השריפות מטעם התובעת הוסיף בחוות דעתו המשלימה, כי העובדה שחוקר השריפות מטעם הנתבעת מסכים לכך שנזקי השריפה כבדים "מגובה 0" מלמדת שהוא מאשר כי השריפה החזקה ארעה בכביש ומכאן "שמקורה בנוזל דליק שנזל על הריצפה ולא כשל חשמלי", כי סימני החיווט הקטוע שהמומחה מתייחס אליהם הם על מוליכי זרם בעלי חתך נמוך ואין ספק שנגרמו כתוצאה מפגיעת להבה וכי בעת פגיעת הלהבה היו המוליכים "תחת מתח 'חי'" ומכאן שלא הייתה בעיה במצבר, עוד היתייחס חוקר השריפות מטעם התובעת לכך שחוקר השריפות מטעם הנתבעת טעה בהתייחסותו לקוטב השלילי של המצבר, שהיה למעשה הקוטב החיובי ולכך שלא הוצג כל ממצא המעיד על חיבורים רופפים, לכך שלא נדלקה נורת חיווי של המצבר, ולכך שסימני השריפה, על פי תיאוריה זו, היו צריכים להיות חזקים יותר ומשמעותיים יותר באיזור המצבר ובכבלי הזרם הראשיים – דבר שלא קרה.

שמתי ליבי לכך שמומחי הצדדים לא נחקרו (בהסכמת הצדדים) ועל כן לא הסתמכתי על התהיות שהעלה חוקר השריפות מטעם התובעת בבואי להכריע בתיק.

...

ביום 30.3.22 הגיש המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעתו ומסקנתו הייתה: "לאור הממצאים וניתוח הממצאים שלעיל, אני קובע בסבירות גבוהה שכתוצאה ממילוי בנזין בתחנת דור אלון בבית דגן על ידי מתדלק של חברת דור אלון, בכמות מחושבת של 56% מסה"כ הדלק במיכל שהכיל סולר, נגרם כשל. הכשל נובע מתכונות הבנזין כפי שהוסבר לעיל . בשל זה גרם לדליפת הבנזין על משטח חם בתא המנוע של הרכב מדגם פולקסווגן קאדי בעל מ.ר. 13319102 ולשריפה תוך סיכון חיי הנהגת". לבקשת הנתבעת המומחה מטעם בית המשפט אף זומן להיחקר על חוות דעתו ולאחר שנחקר ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בעל פה, ללא הגשת תצהירים וללא חקירת המומחים הנוספים (מטעם הצדדים).

לאור כל האמור, מצאתי לקבל את מסקנתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר לא נסתרה.

המומחה הבהיר מדוע הוא אינו מקבל את מסקנותיהם של מומחי הנתבעת ומצאתי לאמץ את מסקנתו גם בעניין זה. לאור כל האמור, ומשמצאתי לבכר את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ואת עדותו, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה בהליך זה (מאזן ההסתברויות), להוכיח כי השריפה ברכב נגרמה בשל מילוי הבנזין בתא הדלק של הרכב.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה, לפיכך, אני פוסק כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 110,975 ש"ח. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 5,732 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך של 16,500 ש"ח. התובעת פטורה מתשלום מחציתה השנייה של האגרה.

בדיון שהתקיים ביום 28/7/21 לאחר ששני המומחים נחקרו על חוות הדעת, הוסכם על מינוי מומחה מכריע מטעם בית המשפט אשר ימונה על פי בחירת הצדדים מתוך רשימת מומחים שתוצע על ידי ביהמ"ש. לאחר קשיים לא מעטים באיתור רשימת המומחים, מונה מומחה מתוך הרשימה שהוצעה לאחר שכל צד פסל, מנימוקים שונים, מינוי מומחים נוספים מאותה הרשימה.

העולה מן המקובץ הוא שעל בית המשפט להכריע במחלוקת המקצועית, מקום שבו מונחות לפניו שתי דיעות מקצועיות מנוגדות, וזאת בשים לב לכך שנטל הבאת ראיות להוכחת הטענה שהתקלה מושא התביעה אינה מכוסה תחת תנאי האחריות, מאחר ונגרמה עקב נהיגה רשלנית של נהג התובע, מוטל לפתחה של הנתבעת, כמי שטוענת להחרגה מהאחריות.

המהנדס נצר אישר בחקירתו שהשחיקה שעליה לאינו חולק יכולה לנבוע מנהיגה לקויה ברכב – כטענת הנתבעת – או מחולשת גלגל השיניים – היינו כתוצאה מפגם בייצור, כטענת התובע אך לא היה בידיו לבחון את הסיבה השנייה מאחר ותיבת ההילוכים לא הוצגה בפניו: "יכולה להיות משתי סיבות, או כמו שהנתבעת טוענת שהיתה פעולה לא תקינה של נהג ששקע בבוץ וניסה להחלץ או ששילה כי שילוב נשחק כל פעם לאט וזו התוצאה – מה שאני מאמין שקרה – תיאורטית יכול וחומר גלגל השיניים היה חלש מידי. היו שומרים הייתי לוקח את הגלגל למעבדה". אלא שטענת הנתבעת לנזק ראייתי שניגרם, לשיטתה, על ידי התובע אשר לא שמר את החלקים התקולים על אף שכבר במועד בדיקת הרכב על ידי מר עידן ידע כי פניו להליך משפטי, אינה אלא התממות - ואין בעיניין זה כל טענה כלפי המומחה אלא כלפי הנתבעת עצמה אשר לטענתה שלה, בחנה את הרכב כבר במועד שבו הובא אליה לצורך הבדיקה על ידי התובע וקבעה "הרכב נבדק הן ע"י מרכז השרות ובלווי נציג טכני בכיר מחברתנו וממצאי הבדיקה העלו כי לאחר פירוק תיבת הילוכים נמצא מצמד שרוף, גלגל ריוורס שחוק, גלגלי שיניים הילוך שני שחוקים. אין מדובר בפגם ייצור" (מכתב מיום 25/11/19).

בנוסף, מצאתי לדחות את דרישת התובע לפצוי בגין הוצאות גרירה, מאחר ואלו לא שולמו על ידו אלא על ידי החברה שבבעלותו ומשלא הובאה לפניי כל ראייה שמי שנשא בהוצאה זו בפועל הוא התובע, לא ניתן להעתר לתביעה בגין ראש נזק זה. אציין כי טענת הנתבעת שהרכב מושא התביעה נמכר לחברה, דינה להדחות.

...

אשר לדרישת התובע לפיצוי בגין עלויות רכב חלופי, הרי שבהיעדר כל ראיה שמלמדת על ההוצאה בפועל, דין הדרישה להידחות.

בנוסף, מצאתי לדחות את דרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות גרירה, מאחר ואלו לא שולמו על ידו אלא על ידי החברה שבבעלותו ומשלא הובאה לפניי כל ראייה שמי שנשא בהוצאה זו בפועל הוא התובע, לא ניתן להיעתר לתביעה בגין ראש נזק זה. אציין כי טענת הנתבעת שהרכב מושא התביעה נמכר לחברה, דינה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 15,472 ₪.