תביעת פיצויים בגין נזקי רכוש, גוף ועוגמת נפש עקב הזנחת דירה

בפני תביעה כספית בסך 27,500 ₪ ותביעה שכנגד בסך 25,249.4 ₪ שעניינה הסכם מכירת ריהוט וליקויים בציוד בדירה שמכרו התובעים לנתבעים.

לטענת התובעים, הם הותירו בבית את הפריטים בהתאם להסכם אך הנתבעים שילמו להם רק סך של 25,000 ₪ ולכן תבעו את היתרה שלא שולמה בסך של 25,000 ₪ וכן ביקשו לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 2,000 ₪ בגין מזגנים שהנתבעים נטלו לעצמם ולא החזירו להם וסך של 500 ₪ בגין ביטול זמן, עוגמת נפש והוצאות.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען, כי גופי התאורה נתלשו על ידי העובדים של בעל המיקצוע שהזמינו התובעים שכנגד ולכן אין לנתבעים שכנגד כל אחריות.

התובעים הותירו את המזגנים וציוד נוסף שלא נכלל בהסכם בבית, מן הטעם שעברו לדירה קטנה יותר ולא יכלו לקחת עימם את כל הרכוש.

לאחר שעיינתי בתמונות שצרפו התובעים שכנגד ובתמונה שהוצגה על ידי הנתבעים שכנגד, אני סבורה שעלה בידי התובעים שכנגד להוכיח, כי נגרם נזק למשטח העץ במטבח שהוא מעבר לבלאי ולכן זכאים התובעים שכנגד לפצוי בגין העלות לתיקונו, בהתאם לחשבונית מס שצורפה בסך של 3,500 ₪, מיום 10.8.18, בגין עבודות צבע בדלפק המטבח.

התובעים שכנגד הגישו מיסמך, לפיו, העצים בגינה לא טופלו כנדרש, וכי הגינה מצויה במצב של הזנחה, וכי המחשב וצנרת השקיה אינם תקינים ויש צורך להחליפם, אך לא נרשם מהי עלות התיקון.

...

אין בידי לקבל טענת הנתבעים, כי התחייבות זו כללה הותרת המזגנים בבית מאחר שפריט זה נמחק ולא הוצג בפני מסמך אחר המלמד, כי המחיקה נעשתה בשלב מאוחר יותר ממועד חתימת ההסכם.

בנקודה זו אין בידי לקבל טענות הנתבעים, כי התובעים החליטו על דעת עצמם למסור את מפתחות הבית עם הפינוי לידי הקבלן מטעם הנתבעים מבלי שנערכה מסירה מסודרת לנתבעים.

נוכח כל האמור אני מקבלת את התביעה שכנגד באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים סך של 300 ₪ בגין רצפת הדק בגינה וסך של 3,500 ₪ בגין משטח העץ במטבח.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 25,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

אני מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לשלם לתובעים שכנגד סך של 3,800 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך כולל של 800 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

פיצוי בגין עוגמת נפש עקב מגורי התובעים בדירה, שלא היתה ראויה למגורים מחמת בשל ביצוע העבודות הועמד על סך של 400,000 ₪ ובשל כליאת שוא למשך 30 יום, בסך של 150,000 ₪ (5,000 ₪ לכל יום כליאה) ובצרוף עלות תיקון הליקויים בדירה וברכוש המשותף כמו גם עבור הוצאותיהם למומחים השונים.

חדר המדריגות שודרג, ממצבו המוזנח עובר לתחילת ביצוע העבודות בהיותו בעבר פרוץ, מוזנח ולא לפי דרישות התקן.

לאחר בחינת חוות הדעת ורכיבי הנזק שנותר בדירת התובעים מחמת ביצוע העבודות שבאחריות הנתבעת ונותרו לאחר ביצוע תיקונים כמובא לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בפצוי לתובעים, ביחד ולחוד, בגין ניזקי הדירה בסך של 26,500 ₪ ובצרוף סך של 2,650 ₪ לפיקוח הנדסי בתוספת מע"מ. לחיוביה אלו, יתוספו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

ואילו התובע, לא התייצב כלל להעיד אף שניתנה לו היזדמנות חוזרת ונשנית לכך, ותצהירו הוצא על כן מהתיק מה שמערער את ראיותיו בדבר ניזקי גוף שנגרמו לו. בדומה לכך, לא הוכחה פגיעה בכושר הראייה של התובע מחמת אבק שנוצר כתוצאה מהבנייה ולא הוצגה חוות דעת בעיניין זהום אויר בבניין שהביא לפגיעה בכושר הראייה.

...

סיכומו של דבר, לא הוכחה פנייה מוקדמת של הנתבעת לתובעים ערב תחילת העבודות, מה שצפוי היה שייעשה בידיעתה על ההרס בבניין שעתיד להתבצע שימנע אפשרות לשימוש סביר של התובעים בדירה בתקופת ביצוע העבודות ולכל הפחות בחלק ממנה.

לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי בעילה של כליאת שווא.

לפיכך, דין רכיבי נזק אלו להידחות.

כן שלח התובע מכתבים לנתבעים והזהיר אותם כי כתוצאה ממעשיהם נגרמים לתובעים נזקים, לרבות ניזקי רכוש וגוף, בין היתר, עקב ליכלוך וחנק, אולם בסופו של יום היתעלמו הנתבעים מפניותיו, ובפועל לא עשו דבר.

" הנתבעים טענו בסיכומיהם כי המדובר בתיקון קוסמטי בלבד, שודאי לאור מצב דירת התובעים, שהנו מוזנח ורעוע, אינו הכרחי.

עוגמת נפש כחלק מסכום התביעה עותרים התובעים לפצוי בסך של 8000 ₪ בשל "אי קיום הבטחות וזלזול באנשים חולים, זקנים וניצולם" וכן סך של 8000 ₪ עבור "ניזקי בריאות וחולי גופניים ונפשיים שנגרמו ואי מנוחה ואי שקט נפשי" (להלן ביחד: "פיצוי בגין עוגמת נפש").

בעיניין זה ראו, תא (ת"א) 68274/06 בן צבי צילה נ קרני יסמין, שם נפסקו הדברים הבאים: "לטעמי, כל אדם רשאי לשפץ את דירתו ולשפר את איכות חייו ואין למנוע ממנו לעשות כן, אף אם מכורח הנסיבות יגרמו לשכנים, אי נוחות או רעשים ולכלוך הסבירים לעבודות כגון אלו. מנגד, ברי כי אם יגרמו לשכנים נזקים, החורגים מגדר המקובל, בשל שפוץ זה, הרי שיש לשפות אותם בגינם". במסגרת הדיון בשאלת הפצוי בגין עוגמת נפש, בהקשר לליקויי בנייה, יפים גם הדברים שנאמרו בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (ניתן ביום 28.2.2005): "מטרתו של הפצוי הנה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אילמלא ארעה ההפרה והנזק שניגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." לפיכך, על מנת שבית המשפט יפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש יש לקחת בחשבון, בין היתר, את מידת השפעתם של הליקויים על התובעים, מידת חומרתם ועלות תיקון הליקויים.

...

סוף דבר: לאור האמור והמפורט לעיל, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: ניתן בזאת צו עשה בהתייחס לעבודות שיש לבצע כאמור בחוות דעת המומחה מיום 11.4.19, בסעיפים 1, 2, 3, 5, 6 של חוות הדעת, וכן סעיף 2 של תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, אשר הוגשו לתיק ביום 24.9.19, ובכפוף לקיומו של צינור בצד הדרומי, כאמור שם. העבודות אשר בגינן אין צורך בקבלת היתר בנייה יבוצעו בתוך 60 ימים מהיום.

במקרה כזה ישלמו התובעים לידי הנתבעים סך של 6700 ₪ בתוך 60 ימים מהיום.

הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 12,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בפניי תביעה כספית לתשלום חוב דמי שכירות שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, וטענת קזוז ותביעה שכנגד מטעם הנתבעים, במסגרתן עתרו לקזוז דמי השכירות ולפצוי בגין עגמת נפש, ונזקי גוף ורכוש, שנגרמו להם כתוצאה ממצב המושכר וליקויים שונים בו. רקע התובעת והנתבעת שכנגד היא חברה משכנת בדיור הצבורי ומנהלת דירות ציבוריות שבבעלות המדינה (להלן: "עמיגור").

עוד נטען כי עמיגור חבה בפצוי לבן דוד בגין הוצאות שוטפות ביתר של חשמל בסך של 52,800 ₪, השבת 50,000 ₪ בגין חיוב עבור גינון שלא בוצע, פיצוי בגין גביית כספי הגזל ואי יכולת שימוש בכסף בסך שלא יפחת מ-50,000 ₪, הוצאות בגין עריכת חוות הדעת בסך 4,000 ₪, וכן פצויי בושה ועוגמת נפש בגין 35 שנות סבל בדירה, פיצויים בגין גרם הפרת נישואין ונזקי גוף בסך של 100,000 ₪ לצרכי אגרה.

בחוות הדעת הראשונה, בסופה צורף תעוד רב של תמונות, תוארו ליקויים שונים שנמצאו בדירה וכן התיקונים הנדרשים ועלויותיהם, המסתכמים בסך כולל של 61,930 ₪ ללא מע"מ, תוך שהמומחה ציין כי הדירה מוזנחת מאוד, פזורים בה ניזקי רטיבות מרובים, והיא אינה ראויה למגורים במצבה הנוכחי.

...

כפי שהעידה גב' סוטיל, דמי השכירות נקבעים על ידי משרד הבינוי והשיכון, בין היתר, לפי מצב כלכלי ולפיכך דינה של טענה זו להידחות (ראו בהקשר זה: אפריאט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בירושלים (פורסם בנבו, 11.11.07)).

תביעת עמיגור נגד הנתבע נדחית.

התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד עמיגור נדחית.

הדירה – התובע עתר למתן סעד הצהרתי לפיו הדירה היא רכושו בלבד, וכי הוא זכאי להרשם כבעלים של הדירה, מכח דיני החוזים, הנאמנות, חובת תום הלב ועפ"י הדין הכללי ועיקרי הצדק וההגינות ולחילופין – בנסיבות המקרה, לעשות שימוש בס' 8 (2) לחוק יחסי ממון, ולקבוע כי קמה לו זכות לאיזון משאבים ע"פ יחס אחר בשיעור 100% מהזכויות בדירה על שמו.

צד מהצדדים במקרה ויזניח את הצד השני ישלם כפצוי כספי בסך השווה ל- 30,000 דולר בכסף ישראלי כפיצויי על הסבל ועגמת הנפש שתיגרם לצד השני, מבלי להעריך את גובה הנזקים (בתור פיצויים קבועים מראש).

כך: · כותרת ההסכם - "הסכם וכתב התחייבות נוטריוני והצהרה על עובדות"; · הצהרות בני הזוג במבוא להסכם · הוראות ההסכם הנוגעות לחובת התובע לפרנס ולכלכל את המנוחה (סע' 3-4), חובת בני הזוג לדאוג האחד לרעהו (סע' 5-9), ואף סנקציה כספית בגין הזנחה של מי מבני הזוג את רעהו (סע' 12).

חזוק למסקנה לעיל, ניתן למצוא בפניית התובע לחברת "מבטחים" משנת 1989 (צורף כנספח 4 לתביעה), כדלקמן: הנ"ל הם ידועים בציבור, בתור בעל ואישה לכל דבר, וליתר ביטחון, אישרו העובדות בפני הנוטריון ש' אישור נוטריוני מיום .

עוד הוסף שם, שבמתח הפנימי שבין "הגוף" (טקסט הצוואה), לבין "הנשמה" (אומד דעת המצווה), יש ליתן בפרשנות הצוואה, משקל מיוחד ל"נשמה", שכן אינטרס היחידי הראוי להגנה בצוואה הוא רצון המצווה לעומת אינטרס הסתמכות של היורשים עפ"י הצוואה, או של כל אדם אחר.

...

מכל האמור לעיל, הנני דוחה את ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה.

סוף דבר נפסק כאמור בפסה"ד. בנסיבות נוכח תוצאת ההליך (כאשר התקבלו ונדחו חלק מטענות כל אחד מהצדדים) ועל מנת שלא להסלים את היחסים בין התובע לבין ילדי המנוחה – לא מצאתי לחייב בהוצאות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותסגור את התיק.