תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למאבטחים באירוע חטיפת נשק וירי

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעים במהלך עבודתם כמאבטחים בארוע חטיפת נשק וירי.

...

לפיכך, סבורני כי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות באכיפת נוהל הסלקת הנשק לבין חטיפתו של הנשק בנסיבות המקרה שלנו, והנזק שנגרם לתובעים עקב כך. משנקבע כי היתה רשלנות מצד הנתבעת בעניין אכיפת נוהל לבוש מבצעי, אינני רואה צורך להכריע בטענת התובעים לעניין רשלנות בהתקנת תפס או שרוך בטחון לאקדחים.

בנסיבות העניין, סבורני כי בשים לב לאופי נכותו של התובע, ולכך שהוא הצליח לסיים את לימודי הרפואה בהצלחה בצל נכותו, והסיכוי של התובע לחזור ארצה ולעבור את בחינת ההסמכה בהצלחה, ולרמת ההשתכרות הפוטנציאלית שלו בישראל, ככל שיצליח בבחינת ההסמכה, סביר לפסוק לו פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בסכום גלובלי של 167,600 ש"ח, שמשקף מחצית מחישוב אקטוארי לפי נכות בשיעור 10%, בסיס שכר של 13,000 ₪ נטו בחודש, ומקדמי היוון מתאימים משנת 2017 עד גיל 67.

כאב וסבל בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 40,000 ₪.

סוף דבר להלן סיכום הפיצויים המגיעים לתובע 1: הפסדי שכר לעבר 201,900 ₪ גריעה מכושר השתכרות 458,600 ₪ הפסדי פנסיה 79,300 ₪ נזק לא ממוני 150,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 50,000 ₪ 939,800 ₪ - בניכוי תקבולי מל"ל (911,660)₪ 28,140 ₪ הפיצויים המגיעים לתובע 2 הם: גריעה מכושר השתכרות 167,600 ₪ הפסדי פנסיה 20,100 ₪ נזק לא ממוני 40,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 5,000 ₪ 232,700 ₪ - בניכוי תקבולי מל"ל (30,000) ₪ 202,700 ₪ לפיצויים יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% והוצאות משפט, שכוללות: שכר עדים, שכר המומחים שבהם נשאו התובעים בגין הכנת חוות הדעת והחזר אגרה.

             העבירה הקבועה בסעיף 339(א) לחוק העונשין - הזנחת השמירה של כלי יריה וחומרים מסוכנים – מטילה אחריות פלילית על אדם ה"מחזיק, משאיר או מפקיר כלי יריה, חומר נפץ או חומר אחר שבכוחם לגרום נזק לאדם או לסכן חייו, ללא נקיטת אמצעי זהירות סבירים למנוע אדם אחר מלגרום בהם נזק לעצמו או לאחר".

             למעשי הנאשם ממד של פגיעה בערכים מוגנים של שלום הציבור ובטחונו, שכן לכל החזקת נשק בידי בלתי מורשה, פוטנציאל נזק עצום לפגיעה בשלמות גופו ובחייו של אדם, וכאמור טמונה בהם פגיעה בשלטון החוק.

ת"פ (י-ם) 52605-06-18 מדינת ישראל נ' נתניהו (16.6.19) – הוטלו קנס בסך 10,000 ₪ ופצוי לטובת אוצר המדינה בסך 45,000 ₪, בפרשת רעיית ראש הממשלה, אשר הורשעה לפי הודאתה בעבירה של קבלת דבר תוך ניצול מכוון טעות הזולת, על רקע הזמנה נרחבת של שירותי הסעדה למעון ראש הממשלה.

העבירות בוצעו שעה ששלושת המערערים שרתו כשוטרי מג"ב, ובין היתר צוין כי המערער 2 מסר את נשקו למערער 3 על-מנת שישמור עליו בחדר מאובטח, לאחר שהשלושה נסעו למסיבת אירוסין של אחיו של המערער 3, ומאוחר יותר המערער 3 מסרו למערער 1 אשר ירה בו מגג הבית.

בית-המשפט המחוזי היתייחס בהחלטתו, בין היתר, לנסיבות ביצוע העבירה, לחלקו של המערער 2 בארוע, ולהנחיית פרקליט המדינה מס' 2.28 העוסקת בהעמדה לדין בעבירה של הזנחת כלי ירייה, המתייחסת בעיקר למצבים של הפקרת נשק והסכון הגלום בהזנחה של כלי ירייה.

ת"פ (ת"א) 7986/08 מ.י. מדור תביעות פלילי-ת"א נ' טבצניק (12.1.2010) – הנאשם השאיר רובה קרבין לא נעול בביתו, והנשק נגנב.

רע"פ 1409/19 אסרף נ' מדינת ישראל (24.2.19) – המבקש הורשע בעבירות של מסירת ידיעות כוזבות וקבלת דבר בתחבולה, לאחר שיצר מצג שוא לפיו נחטף באיזור חברון, על מנת להיתחמק מנושיו, לאחר שצבר חובות בשווי עשרות אלפי שקלים במסגרת הימורים בלתי חוקיים.

...

  החלטתי כי שיקולי שיקום מצדיקים סטייה ממתחם העונש.

סוף דבר 21.

                   נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: א.       צו של"צ בהיקף של 300 שעות, למשך שנה, במסגרתו יעמוד הנאשם בפיקוח שירות המבחן, ויבצע את כל אשר יוטל עליו.

רקע והליכים קודמים המבקש (יליד 1977) הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד המדינה לפיצויים בגין ניזקי גוף.

בהגיעם לכפר נתקלו אנשי המנהל האזרחי והכוח המלווה במאות מתפרעים אשר, בין היתר, יידו לעברם אבנים, שרפו כלי רכב של הכוח המלווה ואף נרשם ארוע של חטיפת נשק מחייל.

נוכח האמור נקבע, כי פעולת ירי כדורי הגומי, מהם נפגע המבקש, היא בגדר פעולה מלחמתית, ועל כן חל על המקרה סעיף 5 לחוק הפוטר את המדינה מאחריות לנזק שניגרם למבקש: "לקראת השעה 07:00 השתוללו מאות אנשים כנגד הכוח שהובל על ידי פ' [קצין שנכח בארוע - צ.ז] באזור המתפרה. פ' הפעיל אמצעים שונים בהדרגה על מנת להרחיק את ההמון, ללא הצלחה, ונאלץ להסלים את תגובותיו עד אשר הורה על שימוש בכדורי גומי. הפעולות נעשו שלא במסגרת התקפית אלא במסגרת הגנתית, על מנת להגן על אנשיו והאנשים שהכוח היה אמור לאבטח, מפני פגיעה פיזית ... באותו שלב שבוצע הירי לא היה מדובר בפעולת שיטור או אף פעולה הדומה לה, אלא הפעולה הנכנסת בגדר פעולה מלחמתית החוסה תחת החריג מפני הטלת אחריות בנזיקין של סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים" (פסקה 41 לפסק הדין).

"הגדרה זו [לפעולה מלחמתית - צ.ז] כוללת, בין היתר, גם את פעילות כוחות הביטחון לדיכוי מהומות והפרות סדר ולפיזור הפגנות אשר כללו יידוי אבנים, זריקת בקבוקי תבערה, ולעיתים גם ירי מנשק חם, אשר נעשו בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף" (הצעת חוק לטפול בתביעות של פעולות כוחות הביטחון ביהודה ושומרון וחבל עזה, התשנ"ז - 1997, ה"ח 2645, עמ' 501, להלן הצעת החוק).

...

]בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה גריל והשופטות טאובר ווילנר) מיום 12.3.2012 בע"א 9265-11-10, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט פיש) מיום 12.9.2010 בת"א 14549-04.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות המבקש החלטתי שאין מקום ליתן למבקש רשות לערער, זאת אף בלי שיהא צורך לבקש את תשובת המשיבה לבקשה.

וכבית המשפט המחוזי, סבורני כי אין זה המקרה בענייננו.

סוף דבר, אין להתערב בקביעות הערכאות הקודמות, לפיהן ירי כדורי הגומי עולה בגדר פעולה מלחמתית, שבגין נזקיה פטורה המדינה מאחריות.

אם כן, וחרף תוצאותיה הקשות של הפגיעה עבור המבקש - דין הבקשה להידחות.

במקרה הנוכחי, חרף האמפטיה הרבה למשפחת המנוח וההשתתפות בצערם, נמצא כי אין מנוס מדחיית התביעה שכן הוכח שכל הגורמים המעורבים בארוע סברו, בתום לב ובאופן סביר, שהמנוח הוא מחבל המבקש לחטוף נשק ולפגוע בחפים מפשע, ופעלו בהתאם כדי לנטרל את מה שנתפס על ידם כאיום מידי לחיי אדם.

לגוף הדברים, נמצא כי המאבטח נשא עמו נשק כדין ובהתאם להוראת השעה של השר לבטחון פנים, שנועדה להגביר את הבטחון האישי ואת מאגר הגורמים המקצועיים שיכולים לתת מענה לארוע פח"ע. הוראת השעה עצמה אינה עומדת לדיון, וניתן לומר עליה את שנאמר על ההחלטה להציב חיילים למשימת בטחון בסביבה אזרחית – שזוהי סמכות הרשויות המוסמכות, והיא ששקלה את הסיכונים מול התועלות של הגדלת מספר הנשקים ומצאה כי מדובר בכורח הנובע ממציאות חיינו.

בעוד שהחיילים דיברו עם המנוח, המאבטח לא דיבר עמו אלא הגיע לסייע באמצע המאבק שבין החיילים למנוח וממנו הבין כי מדובר בחשוד בפח"ע. יתרה מכך, בעוד שלוחם נ' ירה במנוח כשהוא מבודד יחסית מהסובבים, ובכל זאת חשב שהוא מסוכן, המאבטח ירה במנוח כשהוא מוקף אנשים שעמדו סמוך מאוד אליו, ואם אכן היה מחבל שמבקש לפגוע בהם – בחגורת נפץ, ברימון, בנשק חם ואפילו בסכין – היה יכול לגרום לאבדן חיים ופגיעה בגוף.

על פי הראיות עבר אימונים והדרכות כנדרש (ראו חקירת מר אבי ערד מעמ' 179, וכן הנספחים לתצהירו שכללו את ההדרכה שעבר המאבטח), לא הוכח שעמישב התרשלה בהכשרה או בעצם הנפקת הנשק, ובודאי שלא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין רשלנות זו ובין הנזק, שכן המדינה לא הראתה שהמאבטח פעל באופן לא סביר, לא מאומן, ובנגוד להוראות הפתיחה באש.

מפיצוי זה היה מקום להפחית אשם תורם בשיעור 50% לפחות, לפי סעיפים 68 ו-69 לפקודת הנזיקין, שכן המנוח תרם בהתנהגותו להתדרדרות האירועים ולתוצאה המזיקה, בכך שאחז בנשק של חייל צה"ל ובהמשך לא הרפה ממנו, ובכך שנאבק עם החיילים ולא הפסיק את האירועים בזמן שניתן היה להפסיקם.

...

יתרה מכך, יתכן וקיימים מסלולים אחרים המזכים את משפחת המנוח בפיצוי (למשל, ומבלי להכריע בסוגיה שלא נדונה, סעיף 1(2) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970; יצוין כי נציגי המדינה הודיעו ב-6/9/2020 כי אף שלא הוגשה בקשה לפי חוק התגמולים, להערכתם בקשה שכזו הייתה נדחית).

"יש מנגנון, נסביר את המנגנון. כשאני מקבל פקודה ומוציא את החיילים למשימה, אני מעביר אותם תדריך כמובן ... אז כללית, כמובן זה פר משימה, ... מה שאני כן יודע להגיד שאני זוכר זה שהיו סיכומי יום והיו תדרוכים בתחילת יום ... שכללו הוראות פתיחה באש. גם דברים לא קשורים להוראות פתיחה באש" (עמ' 81).

מסקנת ביניים – לא הוכחה עוולה לפי פקודת הנזיקין פעולה מלחמתית? משלא הוכחה עוולה לפי פקודת הנזיקין דין התביעה להידחות ואין מקום לדון בטענת המדינה כי המנוח נהרג בפעולה מלחמתית.

סוף דבר פסק דין זה עוסק באירוע טראגי וקשה.

בהמשך, חבשו את מסכות הפנים והכפפות שהיו ברשותם ובשעה 17:10 לערך, עת עבר המתלונן בסמוך להם, כשהוא נושא על גופו אקדח, התנפלו עליו תוך שאחד מהם הכה אותו בראשו.

על אף התנגדותו של המתלונן, הצליח הנאשם 1, בהפעלת כוח, לחטוף את האקדח, תוך כדי קריעת שרוך האבטחה.

התביעה הודיעה, כי תעתור לעונש ראוי ומאזן בין חומרת העבירה לבין הנסיבות האישיות, הן של נאשם 1 והן של נאשם 2, של 6 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי נכבד למתלונן.

הראיה לכך, היא שלמתלונן לא נגרם כל נזק ממשי וכלי הנשק הוחזר, ביוזמתו של הנאשם 1 למשטרה ללא כל שימוש בו. הסניגור הביא את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו בן למשפחה נורמאטיבית, גילו מאד צעיר וזהו מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח.

הוא לא היה הרוח הדומיננטית והחיה בקשירת הקשר והתכנון, שקדם לבצוע העבירות, כמו גם נטילת הנשק מידיו של המאבטח נעשתה על ידי הנאשם 1 כך גם הירייה באויר.

מימי קדם ועד ימינו, רבו האנשים שערכו בינם לבין עצמם חשבון של סיכויי ההצלחה מול הסיכונים הכרוכים, ונענו לפיתוי הכספי הכרוך בארוע אלים קצר טווח.

מה שמחמיר את ענייננו הוא גם העובדה, כי הנאשמים שדדו כלי נשק חם מן המאבטח, שהרי עסקינן בנשק שהחזקתו שלא כדין עלולה לגרום לסיכונים מיוחדים, הנובעים מעצם היכולת לעשות בו שימוש עברייני, בין אם פלילי ובין אם בטחוני.

...

כמו כן, אני מחייב את הנאשם 2 בפיצוי בסכום של 7,500 ₪ למאבטח שנשדד.

מכיוון שכך, אני מורה על הפעלת המאסר המותנה האמור.

בהיתחשב בנסיבות לקולא, אני מורה כי שלושה חודשים מן העונש המותנה שהופעל, ירוצו בחופף לעונש המאסר שהוטל, כך שעל הנאשם 2 לשאת, בסך הכול, בעונש מאסר בפועל בן 45 חודשים בניכוי תקופת מעצרו, כנזכר.