תביעת פיצויים בגין נזקי גוף מנפילה לבור

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובע, יליד 22.6.1991, ביום 28.10.2016, כאשר נפל לתוך בור נקוז פתוח בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת.

...

מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון להמשיך ולפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר על בסיס 7% מתוך שכרו עובר לתאונה גם להמשך התקופה, קרי, מיום 1.5.2017 ועד היום, סך הכל - 76 חדשים, וכדלקמן: 4,145 ₪ X 7% X 76 חדשים = 22,051 ₪.

שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע: בתחשיבו חישב התובע את הפיצוי בפריט זה על יסוד בסיס שכר של 8,000 ₪ ונכות של 15%; אין בידי לקבל טענות אלו: התובע מעולם לא הגיע לרמת שכר של מעל ל - 5,000 ₪, לא כל שכן של 8,000 ₪.

בשקילת כל האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בשיעור 65,000 ₪.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1.7.1950, בעת שנפשה באחד מחופי ים המלח.

"היא קראה בשמי ואני הסתובבתי וראיתי שרגל אחת שקועה בתוך בור מים והיא נפלה עם פלג גוף חצוני קדימה ושקעה בתוך הבוץ מסביב". עוד סיפרה הנכדה, כי אנשים שנקהלו למשמע צעקותיה של התובעת סייעו לה "לצאת מתוך הבור". גם בחקירתה, הבהירה הנכדה: "היא נפלה באלכסון על צד שמאל (מדגימה)" (עמ' 24, ש' 26).

...

אחריות הנתבעת – דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדי הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידם, על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ואפרט.

לא סביר לדרוש מצב בו יהיו "כל המים דגלים דגלים" "וחזקה על כל מתרחץ כי ידוע לו כי ים אינו בריכה, וקרקעיתו אינה מרוצפת בטון או קרמיקה", כפי שנפסק בענין מלון קיסר לעיל, דברים היפים גם לעניננו: אף לו נגיע לכלל מסקנה כי הימצאות אבן בים היא בגדר סיכון בלתי סביר, יש לקבוע כי העובדה שהנתבעות לא סיקלוה או עיזקוה אינה בגדר התרשלות.

מכאן שאם היתה מתקבלת תביעת התובעת היתה התובעת זוכה לפיצוי בסך של 18,000 ₪ (בהתחשב כאמור בשיעור האשם התורם), בתוספת של הוצאות ושכ"ט עו"ד. ב סיכומם של דברים - התביעה נדחית.

לפני תביעה כספית לפצוי בגין נזק גוף לאור נפילת התובע לתוך בור נקוז בכביש המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת 1.

...

לפיכך בהתחשב בגילו של התובע, השפעת הנכות הרפואית על תפקודו במומו, הפסדי העבר (בהתאם לפירוט הנ"ל) ולעתיד אני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסכום של 22,000 ₪.

הוצאות מן הראיות שוכנעתי כי התובע נזקק להוצאות רפואיות ונסיעות ועל כן אני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 4,000 ₪.

לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 61,000 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,700 ₪ .ככל שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

לפני תביעה לפצוי בגין נזק גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

(ראו גם: פרשת דבוריה, בעמ' 5) אבהיר בבחינת למעלה מן הצורך שבמקרה זה לא מיתקיים הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין לפיו "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." שכן, לתובעים ישנה ידיעה ברורה לפיה הנזק נגרם כתוצאה מנפילת הקטינה שנגרמה כתוצאה מהתקלותה בבור בכביש.

...

בפועל התובעים לא הוכיחו את יכולתה של הקטינה לעבוד, וממילא את איבוד כושר ההשתכרות שלה לעתיד, נפסק כי "לאור כל האמור לעיל, הגיע בית המשפט למסקנה, שאין בנכותו של המערער פגיעה בפועל בכושר השתכרותו ופגיעה ממשית כזו אינה צפויה. עם זאת, קבע ש"אין לדעת מה הפרעה תיגרם לתובע בעתיד בגין נכות זו, אפילו נראה הדבר רחוק בשלב זה של חייו. הדרך הנאותה לפצותו היא בקביעת סכום גלובלי." לאור זאת בוודאי שאין ביכולתי לקבל את דרך החישוב האקטוארי שערכו התובעים בסיכומיהם .

לסיכום סיכום הנזק הוא: בגין כאב וסבל – 30,000 ₪.

מעבר לכך, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט: החזר אגרה, החזר שכר טרחת מומחה התובעת, וחלקה של התובעת בשכר מומחה בית המשפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ .

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובע, על פי הנטען, ביום 21.12.2019 לאחר שלטענתו נפל בבור שהיה בסמוך לתעלת ביוב, בין המדרכה, לבין הכביש – ראו תמונות של המפגע ת/1.

...

בנסיבות אלה אני קובע כי המועצה הפרה את חובת הזהירות שחלה עליה.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי עבור הגריעה מכושר השתכרותו בעתיד פיצוי על סך גלובאלי - בצירוף הפרשי פנסיה ותנאים סוציאליים – של 55,000 ₪.

כאב וסבל: בהתאם לנסיבות תיק זה: גילו של התובע במועד התאונה, נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5%, מצבו הרפואי לאחר התאונה – אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי המבוסס על אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לו בסך מעוגל של 30,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.