תביעת פיצויים בגין נזקי גוף מחשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה

בבקשת האישור נטען כי המשיבה ("אבן קיסר") מייצרת לוחות קוורץ מחומר בשם סיליקה, חומר מסוכן שעלול לגרום למחלת הסיליקוזיס ("המחלה"), שהיא מחלה תעסוקתית קשה וחשוכת מרפא.

המעבדים עיבדו את הלוחות ללא אמצעי מיגון מתאימים, וכתוצאה מכך חלו במחלה או שנחשפו לסיכון לחלות בה. אבן קיסר החלה לגלות מידע חלקי בעיניין זה רק בשלב מאוחר, ובעקבות תחקיר שלילי שפורסם על כך. המבקש ז"ל העמיד את התביעה הייצוגית על סכום של 216,000,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה של הרצון, וטען כי פיצוי בגין נזקים בריאותיים שנגרמו לחברי הקבוצה יכומת בעת ניהול התובענה הייצוגית לגופה.

הסכם הפשרה הקבוצה הוגדרה "כל מי שעבד (לרבות כעובד שכיר או כעצמאי) במפעלי עיבוד ו/או בכל סביבה ו/או מיפעל ו/או מקום אחרים בהם התבצע עיבוד בלוחות המשיבה, בין אם עבד לפני המועד הקובע או לאחריו". הצדדים הבהירו כי הגדרה זו אינה נבדלת מההגדרה שבגוף התובענה, והשוני הניסוחי בין ההגדרות נועד רק לפשט את הכתוב.

עינייני התביעה הוגדרו "כל טענה ו/או עילה ו/או סעד הקשורים לכל נזק מכל מין וסוג שהוא (כולל בין היתר, נזק מסוג פגיעה באוטונומיה של הרצון הפרטי, וחשש להגדלת סיכון) הקשור בכל דרך שהיא לעיבוד לוחות המשיבה ו/או להמצאות בסביבה שבה נעשה עיבוד לוחות המשיבה בכל מקום שהוא ולרבות טענות בדבר חשש לחלות במחלה (לרבות, אך לא רק, סיליקוזיס) כתוצאה מכך, וכן כל צוי העשה שהתבקשו בתובענה, ולמעט אך ורק דרישה או תביעה אישית לפיצויים בגין ניזקי גוף". אבן קיסר תעמיד סכום כולל של 7,800,000 ₪ כולל מע"מ ("סכום הפשרה") לתשלום למפעלי עיבוד זכאים בגין ביצוע פעולות מיגון מפני אבק סיליקה ("החזר הוצאות המיגון").

לטענה כי חומרי ההסברה שסוכם עליהם אינם מהוים אזהרה הולמת: הצדדים סברו שחומרי ההסברה שצורפו לבקשה לאישור התובענה הייצוגית מהוים אזהרה הולמת שמשקפת נכונה את הסיכון בעיבוד הלוחות.

...

המסקנה היא כי יש לאשר את הסדר הפשרה בכפוף למספר תיקונים: תבוטל קביעת הצדדים בקשר לדמי הטיפול בערעורים (סעיף 6.3 בהסדר).

הצדדים ינסחו ויעבירו לאישורי את מכתב התשובה על בקשות נדחות, הן על ידי הממונה הן על ידי ב"כ המבקש.

על כן אני מאשרת את הסכם הפשרה, בכפוף לתיקונים המנויים בסעיף 55 ונותנת לו תוקף של פסק דין.

ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לגירסתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, בשל חשיפה לחומרים מסוכנים.

...

בפסק הדין שניתן בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' חאלד בשאראת (01/02/2016), (להלן: "פרשת בסה") התייחס כב' השופט יצחק עמית לחובה המוטלת על נפגע עבודה למצות את הליכים בתום לב במל"ל, וקבע כדלקמן: ".. ייתכן שזכותו של המעביד תהא תלויה ברצונו של העובד? ברצותו יתבע מהמוסד את הגִמלה, ואזי יזכה מעביד בניכוי ערכה המלא, אפילו בפועל הופחתה או נשללה על-ידי המוסד; ברצותו לא יתבע כלל את הגִמלה, ובשל כך בלבד יפסיד המעביד את זכות הניכוי שלו? אין הדבר מתקבל על הדעת כלל ועיקר (ע"א 86/73 תושיה נ' ציון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד כח (2) 497, 500 (1974))". בפרשת בסה הנ"ל עמד כב' השופט יצחק עמית על גבולות חובת מיצוי ההליכים של נפגע בתאונת עבודה, באורח ברור, כדלקמן: "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להיעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראו רע"א 863/93 התעשיה האוירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוונטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו תא (מחוזי י-ם) 624/94  מסילתי נ' דוד אבו [פורסם בנבו] (17.12.2001)). אי התייצבות לבדיקה או הימנעות מהגשת מסמכים עלולה להיחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ, פס' 2 [פורסם בנבו] (6.15.2013))" על רקע האמור לעיל, במקרה שבו הניזוק מגיש את תביעתו באיחור למוסד לביטוח לאומי, ובשל כך פוקעת זכאותו לגמלה ו/או המוסד לביטוח לאומי דוחה את תביעתו, וככל שהמזיק הוא המעביד, ניתן לראות בתובע כמי שהפר את חובת הקטנת הנזק, וכמי שלא פעל בסבירות ובתום לב כדי למצות את זכויותיו לפני המוסד לביטוח לאומי, ובהתאם יש לנכות את הגמלה הרעיונית שלה הוא היה זכאי לקבל אילו היה פונה למוסד לביטוח לאומי בזמן ותביעתו הייתה מתקבלת.

בהתאם ולאור הפסיקה עליה הרחבתי לעיל אני מקבלת את דרישות הנתבעת לניכוי רעיוני אשר יועמד על 40,580 ₪ כדרישת הנתבעת.

סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל, הנתבעות ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 47,000 ₪ (מעוגל).

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

עוד יש לציין, כי התובע טען כי תפקודיות הנכות של הצלקת המפריעה לו לטענתו היא בעקבות חשיפה לשמש וכן בעקבות עבודה עם חומרים מסוכנים, דוגמאת כלור שבו הוא עובד במפעל מילועוף.

...

במאמר מוסגר אציין כי, הטענות של התובע כי לא היה מסוגל לכלל עבודה במשך חצי שנה כאשר לא נעשה פירוט מספיק של עבודתו של התובע וגם לא הובאו עדים בהקשר זה וגם לא הונחה כל תשתית המתייחסת לתקופת אי הכושר של התובע אשר לטענתו גם קיבל הבטחת הכנסה מביטוח לאומי בשיעור 3,500 ₪ - 4,000 ₪ שעליי היה לנכות בכל מקרה אם הייתי מכיר בתקופת אי כושר גבוהה מזו, תומכים לדעתי במסקנה זו. אשר על כן, ראשי הנזק לפיצוי של התובע: כאב וסבל – כאמור בראש הנזק הלא ממוני מוגבל ביהמ"ש לחישובי חוק הפלת"ד ומדובר ב- 10% בגין הצלקת.

בגין הוצאות ונסיעות – אני מקבל את עמדת התובע במיוחד לאור המסמכים שהוצגו לי בגין התשלומים בג'נין ופוסק בגין הוצאות רפואיות בסך 2,500 ₪ ונסיעות 1,000 ₪.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

רקע ותמצית השתלשלות העניינים מדובר בתביעה שהוגשה ביום 6.4.2021 ע"י התובע, הוא המשיב בבקשה לסילוק על הסף (להלן: "התובע"), ועניינה תשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 17.1.1976, תושב הרשות הפלסטינאית, בגין מחלת מיקצוע בה לקה בריאותיו מסוג סיליקוזיס (להלן: "המחלה").

בתביעה נטען עוד כי מדינת ישראל נימנעה מלהפעיל פקוח נידרש על המפעל ועל חברת אבן קיסר, ובכך אפשרה המשך חשיפתו של התובע לחומר מסוכן שגרם למחלתו.

היתיישנות רכיב הנזק ורכיב הקשר הסיבתי בעניינינו עסקינן בתביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעבודתו אצל מר פלח, כאשר עיקר טענתו של התובע היא כי תביעתו לא היתיישנה, וזאת בהסתמך על המועד המאוחר בו נודע לו אודות מחלתו והקשר בינה ובין עבודתו, וזאת רק לאחר סיום העסקתו בשנת 2019, או לכל המוקדם בשנת 2015, עת החל לראשונה את הבירור הרפואי בעיניינו ברשות הפלסטינאית.

...

בהתבסס על כל אלה, ולאור כל האמור לעיל, סברתי כי בנסיבות העניין יש מקום לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנותה, על פני ניהול ההליך.

סוף דבר התוצאה היא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח כי בעניינו התקיימו החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות, ולפיכך הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, מתקבלת.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שארעו לתובע בתאונת עבודה בעת שעבד אצל הנתבע.

שאלת החבות בכתב התביעה נטען כי התובע התבקש לחתוך את הדלעת באמצעות סכין גדולה בעלת להב חד - "וזאת מבלי שסופק לו ציוד מתאים ובטיחותי לבצוע עבודת החיתוך, מבלי שסופקו לו מיגונים לכפות ידיו, מבלי שניתנו לו הדרכות בטיחות ומבלי שבוצע פקוח במקום על אופן ביצוע העבודה". החיתוך עצמו נועד להתבצע כאשר משטח העבודה "היה גב מקרר מיתנדנד, מחליק ובלתי יציב". הטענות המפורטות התייחסו לכל היבט רלבאנטי אפשרי - ובכלל זאת: שיטת עבודה לקויה, חובת הראיה על הנתבע בשל גרימת הנזק על ידי "דבר מסוכן" (הסכין; סעיף 38 לפקודת הראיות [נוסח חדש]), הפרת חובה חקוקה (החיקוקים שצויינו: פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970; פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1997; תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד-1984; תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), התשע"ג-2013), וכן פורטו מ"ב סעיפי-משנה שיש בהם כדי לבסס רשלנות של הנתבע.

אי מסירת מידע בדבר סיכונים והדרכת עובדים על ידי הנתבע תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999 מורות: מסירת מידע בדבר סיכונים מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, ובפרט בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה מועסק העובד, וכן ימסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום.

הדרכת עובדים מחזיק במקום עבודה יקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם (להלן - הדרכה), באמצעות בעל מיקצוע מתאים ויוודא שכל עובד הבין את הסיכונים והוא בקיא דיו בנושאי ההדרכה, בהתאם לתפקידו ולסיכונים שלהם הוא חשוף; מחזיק במקום עבודה יחזור ויקיים הדרכה כאמור בהתאם לצורכי העובדים ולפחות אחת לשנה.

...

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך 49,589 ₪ (כולל מע"מ).

הנתבע ישלם לקופת בית המשפט את אגרת המשפט השניה בהתאם לדרישת תשלום שתוציא המזכירות.

התובע ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 10,000 ₪.