תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים: גובה הנזק

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בגין תאונת דרכים.

הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק בלבד כאשר במוקד המחלוקת בסיס השכר שיש לחשב לפיו את הפסדי השכר של התובע, אם בכלל.

...

לסיכום האמור לעיל, המחלוקת העיקרית בית הצדדים מתמקדת בבסיס השכר שיש לקחת בחשבון בעת חישוב הפסדי השכר, אם בכלל.

אני סבור כי בתקופה בה היה התובע בנכות זמנית של 50% לא יכל לעסוק כלל בהוראת אופנועים.

טענת הנתבעת שיש לנכות את קיצבת נכות מעבודה בהתעלם מההפסד של קיצבת זיקנה דינה להידחות והיא נוגדת את הפסיקה בעניין זה. לכן לאחר ניכוי מגיע לתובע סך של 193,616 ₪.

לסיכום אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 186,896 ₪.

הנתבע טוען כי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן – "חוק הפלת"ד") נקבעת הנכות הרפואית על פי מומחה שממנה, אם בכלל, בית המשפט ולא על פי חוות דעת פרטית מטעם צד זה או אחר, מה גם שלטענת הנתבע התובע הסתיר מהמומחה מטעמו כי בתאונה מושא התביעה ניחבל רק בצלעות ולא באיברים אחרים כנטען על ידו בתביעה זו. לטענת הנתבע, לא נסתרה עדותו כי לכל אורך השנים בהן היה התיק בטיפולו התובע לא השכיל לציידו באסמכתה התומכת בתלונותיו ומכאוביו שיהיה בה כדי למנף התיק מקרקעית "הכאב והסבל" לרמת פיצוי גבוהה יותר, וסופו של התיק כאן מעיד על תחילתו ותומך בשקול דעתו של הנתבע באשר לשוויה הזניח של התביעה והפער האדיר בין התלונות המאדירות של התובע לבין המציאות.

בהקשר זה יש לשים אל לב כי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים מוגשת מכוח חוק הפלת"ד. לפי ס' 6א. לחוק הפלת"ד ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 שהותקנו מכוחו, אין לתובע זכות להגיש חוות דעת רפואית מטעמו וככל שבית המשפט מוצא לנכון, ממונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט וחוות דעתו היא שעומדת לנגד עיני בית המשפט ואין בלתה (למעט כמובן מקרים בהם נכויות רפואיות נקבעות על פי דין לפי ס' 6ב. לחוק הפלת"ד).

...

בתיק זה יוחדה תחילה ישיבת הוכחות לדיון בסוגיית הנזק וזו נאלצה להידחות פעם אחת בשל החלפת ייצוג על ידי התובע.

בנוסף, ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות הנדחית ביקש התובע להגיש תוספת לעדותו באופן שהצריך את הנתבע ואת הצד השלישי להיערך ברגע האחרון להתמודדות עם חומר עובדתי נוסף.

התובע גם ביקש לדחות את ישיבת ההוכחות הנדחית מן הטעם שלא דאג לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לדיון זה על אף שהוא עצמו זה שביקש לחוקרו מלכתחילה (30.1.20).

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים.

ראשי הנזק וחישוב הפיצויים: נתוני היסוד מועד התאונה – 16/1/2012 תאריך לידת התובע – 14/10/1978 גיל התובע במועד התאונה – 33 שנה ו- 3 חודשיים גיל התובע כיום – 41 שנה ו- 4 חודשים שיעור נכות הרפואית המשוקללת – 12.25% שיעור הנכות התפקודית – 15% בסיס השכר – 6,500 ₪ על בסיס הנתונים שנקבעו עד כה, יוערך גובה הפצוי המגיע לתובע בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

...

אין בידי לקבל את טיעונו האמור של התובע.

כאמור הנתבעת מסכימה לשיעור הניכוי האמור ולפיכך ועל מנת להבטיח שהתובע לא יקבל כפל פיצוי, אין מנוס אלא לנכות את הסכום הנ"ל מסכום הפיצויים לו זכאי התובע.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 110,223 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך של 699 ₪ וסך של 2,106 ₪ (עלות הגשת חוות דעת אקטוארית נגדית), ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצוי הנ"ל בתוספת מע"מ עליו כחוק.

רקע ועיקר והמחלוקת לפניי תביעתו של התובע – יליד שנת 1971 – לקבלת פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 7.8.2018.

המחלוקת בעיניין גובה הנזק נגזרת בעיקר ממחלוקת לגבי הערכת הנכות הרפואית.

...

בהקשר לכך, אינני מקבל את טענת הנתבעת כי היעדר הרישום הוא כתוצאה מכך שמצבו של התובע התייצב ועל כן לא היה טעם לפנות לקבלת טיפול רפואי.

סבורני כי בנסיבות מקרה זה יפה ההילוך שאושר בע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג פ"ד מג(3) 421 (1989), בו נקבע כי ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות "אפילו לא נותרה לו נכות צמיתה שניתן לכמתה על-פי המבחנים שבתוספת לתקנות" (ראו גם: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו(4) 689, פסקה 19 והאסמכתאות שהוזכרו שם (2002)).

בהינתן גילו של התובע, עיסוקו, המגבלה ממנה הוא סובל ונתוני השכר, סבורני כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי אותו אני מעמיד ע"ס 25,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 68,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,343 ₪ וכן הוצאות בסך 800 ₪.

מבוא לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בעקבות תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הנתבעת לא הכחישה חבותה לפצות את התובעת בגין נזקיה ונותרה המחלוקת בשאלת גובה נזקיה של התובעת בלבד.

...

לא שוכנעתי לקבל את טענות התובעת נגד קביעותיו של מומחה בית המשפט, פרופ' ניסקה, ואיני מקבל את טענתה כי יש להעניק לה בגין אוסיפיקציה הטרוטרופית שאורכה כ-8 ס"מ ומצויה בסמוך לעצבי האגן, נכות רפואית בשיעור של 15%.

כאשר המומחה אישר כי נוכח נכותה של התובעת יהיה לה נוח יותר להתגורר בדירה ללא מדרגות בקומת קרקע, אני סבור כי נוכח המעבר הנדרש של התובעת מדירתה לדירה בקומת קרקע, יש לפסוק לזכותה את ההוצאות הנלוות הכרוכות במכירה וקניית דירה (שכ"ט עורך דין, דמי תיווך שיתכן ותדרש לשלם ומס רכישה) שאני פוסק על דרך האומדנה בסך של 100,000 ₪.

סיכום הנזקים א. הפסדי שכר בעבר – 593,000 ₪ אובדן השתכרות בעתיד- 1,485,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה - 208,000 ₪ ג. עזרת הזולת עבר ועתיד – 200,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות עבר ועתיד- 40,000 ₪ ה. ניידות עבר ועתיד- 60,000 ₪ ו. התאמת דיור- 100,000 ₪ ז. נזק שאינו נזק ממון – 67,000 ₪ סה"כ: 2,753,000 ₪ לסיום הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה בסך של 2,753,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח הקביעות בפסק הדין, אני מורה כי בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת חלק מהוצאותיה בלבד: בגין התייצבות העדים שהעידו מטעם התובעת למעט בגין חוות דעתו ועדותו של השמאי מר יוניצמן, וכן בגין עלות שירות וידאוקונפרנס ועלות איסוף תיק רפואי, הכל כנגד קבלות שתציג התובעת לנתבעת וכן, תשיב הנתבעת לתובעת את האגרות ששילמה.