תביעת פיצויים בגין נזקי גוף באולם אירועים

רקע עובדתי לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף נגרמו לתובעת, לטענתה, ביום 21.6.16, עת החליקה ונפלה כתוצאה מחתיכת סלק שהייתה על הריצפה במהלך ארוע שאירגנה המעבידה שלה, "אורנים" המכללה האקדמית לחינוך והוראה, באולם של קבוץ מזרע ובו סופקו שירותי ההסעדה ע"י גרג אודיטוריום בע"מ. במועדים הרלוואנטיים לתביעה היה קבוץ מזרע מבוטח בביטוח מסוג חבות צד שלישי אצל ביטוח חקלאי (להלן: "הנתבעים 1-2"), וגרג אודיטוריום בע"מ הייתה מבוטחת בביטוח צד שלישי בחברת הביטוח הראל בע"מ (להלן: "הנתבעים 3-4").

מטעם הנתבעים 1-2 העידו מר שוקי כהן ואישתו, גב' אורלי כהן, אשר ניהלו והפעילו את אולם האירועים מטעם קבוץ מזרע מטעם הנתבעים 3-4 לא הובאו עדים.

...

    משהגעתי למסקנה זו, מתייתר הדיון בשאלת האחריות והנזק.

סוף דבר  על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

כפועל יוצא מכך, נדחות בזה שתי ההודעות לצד שלישי.

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה שאירעה ביום 17.05.15, בעת שעבד אצל הנתבע בעבודות גבס באולם אירועים בנס ציונה.

...

לסיכום שאלת האחריות אני קובע כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי התובע, והוא אחראי כלפיו על הנזק שנגרם לו עקב התאונה ולתובע 10% אשם תורם.

משכך, הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים בתחום הכאב: ד"ר ליאור דיין מטעם התובע וד"ר איל בן בסט מטעם הנתבע, אך בסופו של דבר, הצדדים הגיעו להסכמה על מיצוע הנכות בתחום הכאב והעמדתה על שיעור של 22.5% לפי סעיף 35(1) לתקנות הביטוח לאומי בגין תסמונת כאב כרונית.

בשים לב לתביעה להחמרת מצב שהוגשה על ידי התובע למל"ל, יש להקפיא בידי המבטחת (הפניקס) סך מוערך של 250,000 ₪ עד למיצוי זכויותיו של התובע במל"ל. סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים בניכוי הסכומים שלעיל.

אני חושב שלא, אני לא חושב שמישהו יכול להגיד לך זאת אומרת שאתה לא יכול להגיד אם כן ולא יכול להגיד אם לא אני חושב שלא, אבל מאחר ואני רוצה להזהר בלשוני, לדעתי גם לא מדובר בנשיכה אלא בשריטה, מי מהכלבים שרט, יש לי סברות שדוקא הכלב השני, אך אני לא ראיתי, גם לא העדים, בדרך כלל כשאתה מדבר עם בן אדם, אתה מסתכל לי בעניים ולא על הנעליים וגם שם אף אחד לא הסתכל על הכלבים" [עמ' 43 שורות 18-24 לפרוטוקול] הגב' בורדה העידה בתחילה כי ראתה את ארוע הנשיכה אולם בחקירתה הנגדית התברר כי בעדותה במישטרה שניתנה בסמוך לארוע, טענה כי לא ראתה את הנשיכה עצמה.

מכאן, שעליו לפצות אותה בגין נזקיה כתוצאה מהארוע וזאת בהתאם להוראת סעיף 41א. לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע כי: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים." (פקודת הנזיקין [נוסח חדש] - מאגר נבו) הנזק כאמור לעיל, כתוצאה מהנשיכה נפלה התובעת ונפגעה.

...

עזרת צד ג' בעבר: בתה של התובעת העידה אודות העזרה שהעניקה לתובעת בסמוך לאחר האירוע: "אז כמו שאמרנו, לא יכלו לתפור לה וזה היה נורא, כי הייתי צריכה כל יום לחטא לה את זה ולמרוח לה פולידין על זה וזה צרחות עד השמיים במשך שבועות, זה היה חתיכת חור, זה היה מין בור כזה, היו 3 בורות ואחד גדול משמעותית, היה צריך לחטא וזה היה נורא, צרחות שלה, שאף ילדה לא תחווה את זה עם ההורים שלה. מעבר לזה שאנו קומה אחרונה בלי מעלית ולרדת למטה היא לא יכולה, אז זה לקנות הכל, ללכת, לחזור. אפילו מקלחת, היא לא יכולה להתכופף, אני צריכה לנגב אותה, לשים לה תחתונים, להלביש אותה, זה לקחת אותה לפיזיותרפיות חודשים, זה לשמוע אותה נאנקת, כשהיא עולה במדרגות וכשהולכים לפיזיותרפיה, זו היתה תקופה נוראית." [עמ' 24 שורות 4-10 לפרוטוקול] את הפיצוי בגין ראש נזק זה אני קובע בסך של 2,500 ₪ בגין עזרה מוגברת של בני המשפחה כמתואר לעיל לשבועות שלאחר האירוע.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת 50,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪ כולל מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

השופטת רננה גלפז-מוקדי; לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבית שאן (כב' השופטת ודאד יונס גנאים) אשר ניתן ביום 4.8.23 בת"א 64844-12-20 במסגרת תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לעובד במהלך עבודתו.

מומחה נוסף, בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר כמאל פרחאת, קבע בחוות דעתו כי למשיב נותרה נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה, בשל תהליך דכאוני חרדתי שפיתח לאחר הארוע, אולם בהמשך, במסגרת שאלות הבהרה אשר נשלחו אליו בצרוף עדות המשיב בבית המשפט קמא ממנה עלה כי שב לעבודתו לאחר התאונה, הפחית המומחה את שיעור הנכות והעמידה על 8%.

...

אשר לבסיס השכר לצורך חישוב הפסדיו של המשיב, מצא בית המשפט קמא להעדיף את טענת המשיב, אשר נתמכה בעדות העד מטעמו, כי תלושי השכר אינם משקפים את שכרו של המשיב ערב התאונה.

אין די בעדות המשיב והעד מטעמו כדי להוביל למסקנה כי בסיס השכר לעתיד שונה מזה שנקבע לערב התאונה ולא מצאתי בסיס עובדתי מספק לצורך מסקנה זו של בית המשפט קמא.

בהינתן 10 שנות וותק בתחום הטפסנות והעובדה כי כמועד התאונה עבד כעוזר ולא כטפסן, המסקנה היא דווקא הפוכה.

דני צרפתי, שופט סוף דבר אפוא, הוחלט פה אחד, לקבל את הערעור ביחס לסכום הפיצוי אשר נקבע בראשי הנזק של הפסד שכר לעבר, הפסד השתכרות לעתיד והפסד תנאים סוציאליים והכל כמפורט בסעיף 18 לחוות דעתה של כב' השופטת רננה גלפז-מוקדי.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1983, בתאונה שארעה בתאריך 29.3.2018.

התביעה הוגשה נגד עיסאם זועבי (להלן: "הנתבע"), הבעלים והמפעיל של אולם אירועים אליאסמין (להלן: "האולם"); ונגד מגדל חברה לביטוח בע"מ – שנטען לגביה כי היא ביטחה את הנתבע ואת המשתמשים באולם, בביטוח אחריות חבות כלפי צד שלישי, בפוליסת ביטוח שמספרה 150011633/17 (להלן: "הנתבעת").

...

במישור החבות – טענה התובעת כי אין היא יודעת מה הנסיבות שגרמו לתאונה ואשר הביאו לידי הנזק שנגרם לה, וכי הנזק נגרם על ידי דבר מסוכן שהתבטא ברצפה מלוכלכת, והנזק נגרם על ידי נכס שבשליטת הנתבע או מי מטעמו, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה.

אולם לא שוכנעתי על סמך הראיות שהונחו לפני כי הנתבע חב באותן נסיבות חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת.

לסיכום – לאור המתואר לעיל ומשלא הוכח כי הנתבע נושא בחבות כלשהי לתאונה, הרי שדין התביעה כנגד הנתבעת להידחות.

סוף דבר דין התביעה נגד נתבעת 2 להידחות.