בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף ורכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, ביום 8.10.2020 עת רכב על אופניו בכביש 721 בירידה מצומת דמון לצומת אורן ונפל עקב מפגע בכביש.
וכך מתאר התובע את הנפילה בתצהירו:
"..בחלקו התחתון של הכביש, במרחק של כ- 3 ק"מ לפני צומת אורן, ניכנס גלגל האופניים שלי לבור בכביש, אשר נוצר בתוך תיקון אספלט ישן שבוצע בבור גדול יותר, ואשר לא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד. יש לציין שעד אותו רגע הייתי מאד מרוכז בכביש, התחמקתי מהמון מפגעים אחרים שיכולים היו להרוג אותי, ואת המפגע הזה לא ראיתי בזמן. אמנם אני מכיר היטב את הכביש אך לא יכול באמת לזכור בעל פה את כל המפגעים שבו, וכן הייתי חייב במקביל גם לשים לב לכלי הרכב שנסעו מולי בנתיב הנגדי, וכן לעקוב אבנים שהתגלגלו מההר אל הכביש. אני ניסיתי לתמרן בין הבורות והמהמורות והאבנים אשר בכביש , ותוך כדי כך נכנסתי לבור שלא הבחנתי בו כאמור בתוך תיקון אספלט ישן, וכתוצאה מכך נתקע גלגל האופניים שלי בבור, איבדתי שליטה על האופניים מעוצמת המכה בגלגל והתרסקתי יחד עם האופניים על הכביש".
לאחר שהתאושש, העיד התובע כי לא היה אף אחד שיכול היה לקרוא לו לעזרה, ולפיכך עלה על אופניו ונסע חזרה לביתו ברמת גולדה בחיפה, כאשר מדובר במרחק של כשמונה קילומטרים וחלקו בעליה קשה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 13-22).
האם היה מפגע במקום נפילתו של התובע?
התובע הצהיר והעיד כי הכביש בו נפל הוא כביש משובש עם מפגעים רבים וכי כבר ביום 26.9, כשבועיים לפני הנפילה נשוא התביעה, היתקשר לנתבעת להתלונן על בורות בכביש (סעיפים 2- 6 ל- ת/1 וכן ראה עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 25 – 19 לפרוטוקול) .
...
אף מעדותו של מר פליחוב עולה כי מדובר במקום שיש להיזהר בו, כיוון שפני השטח אינם ישרים, ולפיכך מוצב תמרור אזהרה בשני כיווני הנסיעה במקטע זה.
לאור התמונות שהוצגו ולאור עדותו של מר פליחוב, אני קובעת כי אמנם מדובר במפגע, וגם אם הנתבעת ערכה סיורים יזומים לגילוי מפגעים, הרי בעת התאונה, המפגע עמד בעינו, כאשר אף העד מטעם הנתבעת מודה כי מדובר בכביש משובש ורק בשנת 2021 תוקן קטע כביש זה.
אשם תורם
לטענת הנתבעת, יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי ומכריע ולפיכך לדחות את התביעה, שכן התובע העיד נסע במהירות גבוהה בירידה, בכביש שהוא מכיר היטב ככביש מלא במהמורות ומפגעים.
אף אם התובע טוען כי 40 קמ"ש בירידה, אינה מהירות גבוהה, אני סבורה כי כרוכב אופניים, החשוף לפגעי הדרך, על הרוכב לנהוג במשנה זהירות, וודאי כאשר מדובר במסלול מוכר, ובמפגעים מוכרים בתוכו.
בת"א (שלום ת"א) 26790-05-12 שלמה דומבלסקי נ' עיריית רמת גן (נבו 17.05.2017) נקבע כי -"האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראו ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 81; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343, 351-350; ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד, פ"ד מד(1) 422, 438; ע"א 2245/91, 2359 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט(3) 709, 723)".
לאחר עיון בטענות הצדדים, בתצהירים ובעדויות, אני קובעת כי יש ממש בטענת ההגנה שיש לייחס אשם תורם לתובע שנסע במהירות גבוהה בדרך שהכיר היטב כי היא דרך משובשת ואני מייחסת לתובע אשם תורם בשיעור 30%.
