תביעת פיצויים בגין נזק גוף בתאונת עבודה עקב סולם פגום

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בשל ארוע שהוגדר כתאונת דרכים.

לפיכך, קביעת המומחה נתונה במסגרת שיקול דעתו המקצועי ולא מצאתי לחרוג ממנה, יפים לעניין זה הדברים שנקבעו במקרה דומה של שנויי גוון בעור בת"א (ת"א) 64290-12-14 פלונית נגד קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, על ידי כב' הש' אורלי מור-אל: " הכלל הוא, כי ככלל לא יסטה בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו בהיעדר נימוקים משכנעים (ראה לדוגמא ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949; ע"א 293/88 חברן ניימן יצחק מוניטי רבי (31/12/88), במקרה דנן, על אף ניסיון התובעת להציג את חוות הדעת כלא מקצועית ומקפחת, לא התרשמתי שכך הוא. כפי שהבהיר המומחה בעדותו חזור והבהר, לתובעת לא קיימות צלקות אלא כתמים שהנם בעצם שנויי גוון העור ויש הבדל בין השניים. מראה התובעת כפי שתועד בחוות הדעת, וכפי שעולה מן התמונות שהתובעת צלמה ומהתרשמות בלתי אמצעית בבית המשפט מעלה שמדובר בפגמים אסתטיים קלים, שנראים רק בהסתכלות מכוונת ממש מקרוב וכי קשה להתייחס אליהם כצלקות לכל דבר ועניין ומכאן הניסיון להשוות למקרים אחרים בהם קבע המומחה נכות אחרת אינו במקומו. לא בהכרח גודל הכתם או הצלקת קובעים, אלא המכלול, הגודל, מידת הכיעור, האופן בו הפגם בולט, מיקומו של הכתם הישתלבותו במראה הכללי ועוד'. במקרה דנן, מידת הכיעור היא לא גדולה, הכתמים בקושי נראים, לרבות זה שבשפה, כל הכתמים ניתנים להסתרה אם באמצעות איפור או ביגוד ואולם ניכר במהלך ההוכחות שהתובעת אינה נרתעת מללבוש בגדים החושפים את הכתמים ומכאן שגם לה הדבר לא מפריע במיוחד.

דומני, שבמקום בו יש להתייחס לפגם או מום שאין לגביו סולם אובייקטיבי למשל לקביעת מידת הכיעור הרי בדרך כלל, ההתייחסות הסובייקטיבית של הנפגע ו/או של המתבונן שאינו מומחה בתחום עלולה ליצור פערים שהדרך להכריע בהם אינה רק בהערכה סובייקטיבית של בית המשפט אלא שימוש בכלים המבוססים על ידע וניסיון השמורים בדרך כלל למומחה העוסק במקצוע הנידון, ראה לעניין זה הדברים שנקבעו זה מכבר לגבי צלקת/מום מכער בדב"ע מד/ 1141-01 צביה וולוסוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, אתר נבו: " 3. חזקה על ועדה רפואית כי בבואה להעניק ציון ודרוג למום מכער פעולה היא

במסגרת כתב התביעה אין כל טענה לעיסוק בדוגמנות, טענת התובעת בסעיף 19 לכתב התביעה היא כי עסקה בריקוד מקצועי: "19. יתרה מכך, עובר לתאונה הייתה התובעת תלמידה בפנימייה וכן רקדנית מקצועית כאשר במסגרת הריקודים נדרשה התובעת לפעילות פיזית רבה עם רגליה, כן בהיותה בפנימייה נאלצה התובעת מעת לעת לעבוד בעבודה פיזית , לשבת ו/או לעמוד שעות ארוכות וכיוצ"ב". (ראה גם ס' 20 לכתב התביעה שיש בו היתייחסות לריקוד).

בפועל התובעת ציינה שאמה לא עבדה ולכן טענה הנתבעת כי לא נגרם לאמה כל נזק (ראה ס' 5 לסיכומי הנתבעת, פ' עמ' 11 ש' 15-16).

...

טענה זו מקובלת עלי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהתייחס לראשי הנזק המאוחדים לעיל, אני מעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 40,454 ₪ בצירוף החזר אגרה ושכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ועוד מע"מ וזאת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בפניי תביעת נזיקין לפצוי התובע, יליד 11/12/1957, בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונה מיום 28/03/2015, שאירעה לו עת שעלה על סולם בבית שכנו, הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), על מנת לסייע לו, נפל מהסולם מגובה ונפגע בצד ימין של גופו (להלן: "התאונה").

אמנם הוא הדבר שהפסיקה האמורה עסקה בעיקר בתאונות עבודה ובאחריות המעסיק כלפי עובדיו, אולם סבורני שכוחן של הקביעות בפסיקה הנזכרת לעיל יפה גם במקרים ובסיטאציות אחרות שבהם קיימת חובת זהירות מושגית של המזיק כלפי הניזוק, כפי שהוא המקרה שלנו.

מעבר לכך, אין לצפות מהתובע כי לא יזוז כלל כשהוא מצוי בגובה על הסולם לצורך בדיקת התיקרה, והרי בדיוק לשם כך היה צורך בהחזקת הסולם והדברים צוינו מפורשות בפסיקה שהובאה לעיל.

לא מצאתי בכך פגם כלשהוא, מה גם שחוות דעתו התקבלה ביום 26/01/2021, כחודשיים לאחר בדיקתו את התובע, דבר אשר שולל את טענת התובע כי חוות הדעת נערכה בפזיזות באותו היום שבו נבדק התובע, ומוטב היה כי טענה זו כלל לא הייתה נטענת.

אמנם לכלל האמור קיים חריג, אך הוא "מצומצם ביותר בהקפו" כפי שנקבע בעיניין הסנה (שם, בעמ' 710 ג'), שבו סוכמה ההלכה כלהלן: "פסיקתו של פיצוי לנפגע שלא נקבעה לו כל נכות רפואית הנה מהלך נדיר ביותר. מהלך זה הוגבל לפסיקת פיצויים בשל אובדן כושר הישתכרות לעתיד בסכומים גלובאליים צנועים. אך בראש ובראשונה, פיצויים אלה נפסקו במקרים שבהם לא היה ספק כי ההגבלה התפקודית של הנפגע (שאין לה ביטוי בנכות רפואית) נגרמה כתוצאה ישירה של תאונת הדרכים. במקרים אלה, כאשר קיימת הפרעה תפקודית קלה שלא ניתן לבטאה באחוזי נכות רפואית, ואשר אליה מצטרפות נסיבות מיוחדות, ניתן לפסוק פיצוי גלובאלי צנוע בגין הפסד כושר הישתכרות לעתיד" (ההדגשה שלי, א"ס) (שם, בעמ' 711 ו' – ז') במקרה שלנו, ד"ר רז קבע כי לתובע לא נותרה הגבלה כלשהיא שקשורה לתאונה, וקביעה דומה נימצאת בחוות דעתו של ד"ר מוסקוביץ בה הוא קבע כי לאחר 6 חודשים ממועד התאונה "לא נותרה מיגבלה תפקודית כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה והוא היה כשיר לשוב לעבודתו במשרה מלאה", ובעניין זה ראוי להזכיר כי התובע לא ביקש לחקור את ד"ר מוסקוביץ' ומכאן הוא מוחזק כמי שאינו חולק על מסקנותיו וקביעותיו שבחוות דעתו [ראו: ע"א 8291/16 קופת חולים לאומית נ' פלוני (17.10.2018), פסקה 7; ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' ארנון גיצלטר (08.11.2015), פסקה 22; ע"א 4445/90 "עמיגור" בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח' (17.4.1994), פסקה 7; ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פד"י לח(4), 253, בעמ' 258 א' – ב'; ע"א (מחוזי ת"א) 1286/03 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' אלון ארבן (24.3.2005), פסקה 5(אא); וכן ת"א (מחוזי י-ם) 1950/87 ד"ר אברהם פישר נ' א' טרגר דירות להשכרה ירושלים (1974) בע"מ (28.3.1991)].

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי כלל לא היה צורך באחיזת הסולם וכי הדבר אינו מעלה או מוריד לעניין שאלת האחריות.

מהטעמים דלעיל, איני פוסק כל פיצוי בגין ראש נזק זה. סיכום התוצאה אני קובע כי הנתבעים אחראים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה אשר הוערכו על ידי בסך של- 43,000 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של- 21,500 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של- 5,031 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 4,000 ₪.

בפני תובענה לפיצויים בגין ניזקי גוף.

הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי התובע לא הוכיח את התאונה במועד הנטען, ובכיתוב הראשוני גם לא צוין שמדובר בתאונת עבודה, לא צוין שנפל חלק מן המברגה, או שהתובע עמד על סולם.

גרסת התובע גם מתיישבת עם החשבונית שהוציא הנתבע 1 בגין העבודה בגשר הזיו ביום 20.11.09, הממקם את העבודה לה טוען התובע בחודש נובמבר, ואם כך, כיצד יידע התובע על העבודה בגשר הזיו, אם לא עבד כלל אצל הנתבע 1 באותה תקופה?! על כל אלה יש להוסיף את גרסאותיו המתחלפות חדשות לבקרים של הנתבע 1, שבתחילה טען שמסמכי הביטוח הלאומי כלל לא נחתמו על ידו, וחזר בו. בפני החוקרת מטעם הביטוח הגב' עמירון טען (נ/5) ששמע על התאונה מהתובע שסיפר לו שניפגע במקום אחר לאחר שחזר מיום חופש, ואילו בבית המשפט טען כי הפגיעה היתה בעבודתו אצל הנתבע 1 (ראה למשל עדותו בעמ' 66 לפרוטוקול).

הן בפסיקת בית המשפט העליון בארץ והן בפסיקה הזרה נדונו מקרים בהם החליקה מברגה או חלק ממנה ופגעה בגוף האדם, ותביעות אלה נדחו, בקביעה כי מעביד רשאי להביא בחשבון סיכון זה כחלק מהעבודה ובהיעדר ידיעה על פגם במברגה, אין אחריות בנזיקין (ראה: ע"א 80/89 טובול נ' אלטן בע"מ [ניתן ביום 28.8.1991]; Davie v. New Merton Board Mills [1959] A.C. 604).

...

הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת, כי ככל ויסתבר כי גרסתו של הנתבע 1 כוזבת, דינה של התביעה נגדה להידחות ממילא לפי סעיפים 24 ו- 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 בשל הכשלת חברת הביטוח.

דיון והכרעה: לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבתיק, כמו גם שמיעת העדויות בתיק זה, אני סבור כי אמנם מחד גיסא, התובע הוכיח את גרסתו העובדתית, אך מאידך גיסא, דינה של התביעה להידחות, מאחר והתובע לא הוכיח רשלנות כלשהי של המעביד.

נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, בגין שלוש תאונות עבודה להן טוען התובע.

אז נפלת בגלל הסולם השני? לא. זה מה שהיה.

בכתב התביעה הוא לא כותב את זה בכלל ואתה בעצמך לא אומר את זה. הגשת תצהיר שהשופטת ביקשה להוציאה, ופרטת בתצהיר בדיוק מה קרה ואתה אומר שם בסעיף 53 מקריא לך "במסגרת עבודתי... עמדתי על סולם והחלקתי..." לא היה שמן או בגלל השמן.

מדובר בנפילה אגב ירידה מסולם ללא קשר לקיומו של מפגע או פגם או ליקוי כלשהוא בסולם.

...

בעניין זה אני מגיעה למסקנה זו מבלי להתייחס כלל לדוח הבירור ביחס לתאונה השלישית שכולו עדות מפי השמועה-שכן הבירור כלל לא נערך ישירות מול התובע ביחס לתאונה זו. אוסיף כי טענות התובע בסיכומיו לגבי הוראות הבטיחות לעבודה ביחס לעבודה בגובה נדחות משלא הועלו כלל בתביעה וגם לא בעדות התובע בחקירה ראשית, שם טען להחלקה משמן ולא התייחס בכלל לגובה ממנו נפל ולא ניתן מעדותו אף לקבוע אם היתה עבודה בגובה אם לאו ולא ניתן בכלל לקבוע אם קוימו הוראות החוק אם לאו.

אין בגין התאונה אחריות של המעביד ומשכך אני דוחה את התביעה גם ביחס לתאונה השלישי.

לסיכום- עדות התובע מגמתית ובעייתית ביחס לנסיבות לגבי התאונות כולן.

התביעה נדחית ביחס לכל רכיביה.

פתח דבר התובע נפגע לטענתו בתאונת עבודה מיום 19.6.2013 ועתר במסגרת תביעתו לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בעטיה.

לעניין האחריות, טוענות הנתבעות 2-3 תוך שהן מפנות לפסיקה, כי ממילא נפילה מסולם במהלך עבודה באתר בניה אינה מקימה חבות בנזיקין, שכן עסקינן בסיכון טבעי לסוג עבודה זו.  הנתבעות 2-3 מוסיפות וטוענות, כי התאונה אירעה ללא כל גורם ממשי ו/או ליקוי ו/או פגם בסולם, בשל אשמו הבלעדי ו/או המכריע של התובע שפעל בנגוד לנהלים ולהדרכה שקבל מהמעביד ביחס לעבודה על סולם, שעה שבחר להתנייד בסולם כשהוא עומד עליו במקום להזיזו ממקום למקום לאחר הירידה ממנו, במיוחד שמדובר בעובד ותיק, מיומן ובעל ניסיון בעבודות צבע משך 30 שנה.

חזוק נוסף לגירסתו של התובע ניתן למצוא בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 14.8.13 (ר' נספח 2 לתיק המוצגים של הנתבעות 2-3) ובו תיאר התובע את נסיבות התאונה באופן הבא: "תוך כדי עבודה על סולם שאחת מרגליו נכנסה לתוך נקוז מים, הסולם הסתובב איבדתי שיווי משקל ונפלתי ונחבלתי". גם בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה מיום 16.9.13 נרשמה מפי התובע אותה הגרסה : "תוך כדי עבודה על סולם שאחת מרגליו נכנסה לתוך נקוז מים הסולם הסתובב איבדתי שיווי משקל ונפלתי ונחבלתי" (נ/3).

עוד העיד עומר, כי על כל צבעי לבחון ולבדוק את סביבת העבודה שלו בטרם תחילת עבודות הצביעה על סולם לצורך איתור סיכונים או מפגעים בטיחותיים (עמ' 24 ש' 28-34).

...

אין בידי לקבל טענה זו. סוגיית הנכות הזמנית מוכרעת לפי הראיות שהובאו בהליך.

לאור האמור, ומשלא הוכח כי התובע היה מוגבל בביצוע עבודתו כצבעי, אין בידי לקבל טענת התובע כי הירידה בשכר לאחר התאונה קשורה במישרין לפגיעה בירך ימין, ומשכך לא מצאתי מקום לפיצוי התובע באופן מלא בגין הפסדי השכר הנטענים לאחר התאונה עבור התקופה שראשיתה מסיום תקופת אי הכושר וחזרתו לעבודה אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה ועד למועד תחילת עבודתו כנהג אוטובוס בשכר יותר גבוה מהשכר ערב התאונה.

סוף דבר לסיכום אני מורה כדלקמן: התביעה מתקבלת.