תביעת פיצויים בגין ליקויי שמיעה בתאונת דרכים

חלק ראשון – פתח דבר; העדים בהליך ותמצית פסק הדין (תוכן עניינים) פתח דבר עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנתבעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 .

התובע ציין כי חש חולשה וזרמים ביד ימין, סובל מכאבי ראש, סחרחורות, נדודי שינה, ירידה בזכרון, רעש בראש, ירידה בשמיעה וראייה.

...

סיכום עד כאן לאור כל האמור לעיל, נקבעו פיצויים בשיעור כולל של 242,480 ₪ בהתאם לפירוט שלהלן: · בגין הפסדי שכר ופנסיה לעבר (סעיף 7.4 לעיל) 75,688 ₪ · בגין הפסדי שכר לעתיד (סעיף 8.4 לעיל) 95,875 ₪ · בגין הפסדי פנסיה (עתיד)(סעיף 9 לעיל) 11,985 ₪ · בגין פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר + עתיד) (ס' 10.5 לעיל) 20,000 ₪ · בגין פיצוי עזרת צד שלישי (סעיף 11.3 לעיל) 12,000 ₪ · בגין נזק לא ממוני (סעיף 12.1 לעיל) 30,605 ₪ ======= סה"כ 246,153 ₪ ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (התביעה נבלעת, אך יש לפצות בשיעור של רבע מהסכום) · הנתבעת טוענת לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 594,077 ₪ ומכאן לגישתה התובענה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 61,538 ₪.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום האגרה בסך 800 ש"ח, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 9,358 ₪.

המערער חזר בתצהיר שהוגש ביום 12.8.20 על העובדות האמורות בבקשה להכרת זכות נכה, והוסיף שבתאונה משנת 2015, היתפוצצה כרית האויר ברכב ונגרמה לו פגיעה בשמיעה והיה לו שבר של צלע בצד שמאל, ובסמוך לכך טופל בפיזיותרפיה ותרופות, ומאז אינו יכול לעשות פעילות גופנית מאומצת, הרמת דברים כבדים וכדומה, כפי שעשה קודם לכן, הוא הוא מוגבל מאוד וסובל מכאבים ופגיעה בתנועה ובתפקוד.

בחקירתו הנגדית הוצג לו רישומים על כך שהיו לו כאבים, הגבלות תנועה בצואר ובגב תחתון שבגינם הגיש תביעה לפיצויים בשל נכות ( ת"ר 283 -15.6.06 –שוב כאבים בצואר וכתף), ת"ר 284 - 11.6.07-הגבלה בתנועות גב תחתון), (ת"ר 285-)25.11.07 ) – שוב כאבים בצואר וכתף ימין ), ( ת"ר 293 -11.6.07 - מוגבל מאוד בתנועות הצואר), (ת"ר 350-351) ואמר שהגיש תביעה לפיצויים אך לא הייתה לו נכות.

הוא נישאל על מיסמך מיום 22.4.07 בו נרשם: "מצב לאחר תאונת דרכים מיום 21.7.07 עם חבלות בצואר ובכתף, טיפולים במשך שנה וחצי כולל פיזיותראפיה, טיפולים תרופתיים, ממשיך לדבריו לסבול, נמצא התהליכי משפט מול חברת הביטוח, נבדק על ידי האורתופד ד"ר פריטש והומלץ על צלום ע"ש מותני, צלום כתף ימין MRI כתף ימין ומיפוי עצמות, אמר שזה היה בעקבת התאונה משנת 2007 (ת"ר 279). לדבריו הוא הגיש אז תביעה לפיצויים אף שלא הייתה לו נכות. הוא שירת במשמר הגבול כלוחם לכל דבר ולא הייתה לו כל הגבלה עד לתאונה נשוא הדיון.

...

מכל מקום נראה לנו שיש להעדיף את עמדתו של פרופ' שטיינברג, שניתן לקבוע קיומה של נכות וקשר סיבתי לאירועים בשירות של, גם בהעדר שינוי מבני, בשל הכאבים וההגבלות כפי שעולה מהתיעוד הרפואי ומחוות דעתו של פרופ' שטיינברג, תוך קבלת הערתו של פרופ' ביקלס, שהיה גם בתאונה משנת 2007 ובאירועים שאינם קשורים לשירות, גם על פי עמדתו הכללית של פרופ' שטיינברג, ביחס להעדר שינוי מבני, כדי להפחית את שיעור הנכות המלאה , על פי הערכתנו, בשליש הן ביחס לע"ש צווארי והן ביחס לע"ש מותני.

הכרעה לאור זאת אנו מקבלים את הערעור ואנו קובעים שהוכח כנדרש מעבר למאזן ההסתברות ברמה מאוד מתקבלת על הדעת, שהתאונות בשירות בשנים 2010 ו- 2015 החמירו את נכות המערער בע"ש מותני ובע"ש צווארי, בשיעור של 2/3 מכלל שיעור הנכות המלא שייקבע לגביהם, בעוד שאת שיעור השליש הנוסף יש לזקוף על חשבון המצב שקדם לשירות, לרבות התאונה משנת 2007.

כמו כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪.

רקע לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים").

הנכות הרפואית התובע עמד בפני ועדות רפואיות של המוסד שקבעו לו נכויות אלו: 30% בגין ליקוי בכושר הראייה (עוורון בעין ימין); 20% בגין שינויים בצורת האף; 10% בגין ליקוי שמיעה קל; 5% בגין אבדן חוש טעם וריח; 5% בגין פגיעה אורטופדית; 10% בגין צלקות; 10% בגין פריקת לסת תחתונה עם הפרעות קלות בלעיסה; 0.25% בגין אבדן שן. המוסד קבע לתובע גם נכות בגין מצב נפשי אך בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד התקבלה ומונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר דורון תודור.

...

עמדת הנתבעת מקובלת עלי ואיני סבורה שמדובר במקרה חריג בו יש לסטות מהוראות כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המקסימלי לשכ"ט עו"ד בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים.

בנסיבות אלו יש לקבל ההודעה לצד שלישי כנגד צדדי ג' 1 ו – 3 ואני קובעת כי הם חייבים לשפות את הנתבעת, יחד ולחוד, בכל סכום ששילמה ותשלם לתובעים, כל סכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתו ועד יום ההחזר בפועל.

לפני תביעה לפצוי בגין נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

לאור האמור ובהנתן ההלכות הקבועות בעיניין מעמד חוות דעת רפואיות של מומחים מטעם ביהמ"ש, אני מקבל את קביעתו של מומחה א.א.ג וקובע לתובעת 0% נכות בגין ליקוי שמיעה ו/או טינטון.

...

(ראו: רע"א 271-20 שומרה נ' פלוני (12.3.2020) וההפניות שם) בכל הנוגע לליקוי השמיעה שהתובעת טענה שנגרם לה בעקבות התאונה, אני מורה על דחיית הטענה.

(ראו: שם) לאור כל האמור, הגם שניתן להניח שהתובעת הסתייעה בבני משפחתה לאחר התאונה הן בטיפול במשק הבית והן בסיפוק צרכיה הבסיסיים, לנוכח הפגיעה הנטענת ביד הדומיננטית, לא הוגשו ראיות להיקף העזרה שהתקבלה.

לאור כל האמור, אני מעמיד ראש נזק זה על סכום של 25,000 ₪ לעבר ולכך יש להוסיף 60,000 ₪ עבור הוצאות עזרת צד ג בעתיד, בהתחשב בין השאר באומדן תוחלת החיים הממוצעת בישראל.

(ראו: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד (30.4.1997)) בהתחשב באמור לעיל, ייפסק לתובעת סכום גלובאלי עבור רכיב זה בגין הוצאות לעבר ולעתיד בסך 2000 ₪ וכן מאחר שאני מניח שהתובעת נעזרת בבני משפחתה כדי להגיע לטיפולים רפואיים, לפחות בחלק מהמקרים, אני סבור שיש לפסוק לה 5,000 ₪ נוספים עבור הוצאות ניידות.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים.

ביחס לליקוי השמיעה, קבע המומחה כי "בדיקת השמיעה המעודכנת מתאריך 11.11.2020 מראה ערכי PTA 21.6 דציבלים מימין ו-30 דציבלים משמאל. בהעדר עדות לקיום ליקוי שמיעה טרם התאונה ליקוי שמיעה זה מצדיק הענקת נכות בהתאם לתקנות". לפיכך, קבע המומחה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין ליקוי שמיעה.

...

בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת, אין המדובר ב"סטיה מהדרך" כנטען ולפיכך, המסקנה היחידה המתבקשת היא כי מדובר בתאונת עבודה, בגינה היה על התובע למצות את זכויותיו במל"ל. התובע אף לא ניסה לעשות כן ומשלא עשה כן, יש לבצע ניכוי רעיוני של התגמולים אותם היה מקבל, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהגישה.

הנבעת סיכמה את עמדתה (בעמ' 39, ש' 9-13), כדלקמן: "במכלול הדברים של שעת התאונה, מקום התאונה, הגרסה של סטיה שלא קיבלה חיזוק מאף עד במקום כולל אשת התובע או מישהו מעובדיו שיכול היה לתמוך בו, כולל חוסר אמינותו של התובע, מגיעים למסקנה כי התאונה הינה תאונת עבודה והיה על התובע למצות זכויותיו במל"ל ומשלא עשה כן ומשמדובר ברכב מעביד, זכותה של הנתבעת לטעון לניכוי רעיוני וכך אנו טוענים". נסיבות התאונה – דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי יש מקום לנכות מסכום הפיצוי המגיע לתובע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל שהיה מקבל, שכן לא הוכח בפני כי ענייננו בתאונת עבודה.

בהקשר זה גם העובדה שהתובע לא זכר את שם החנות אין בה לטעמי כדי להעלות או להוריד בענין זה. בכל הקשור להיותה של החנות באותו מתחם בו מצויה עבודתו של התובע, מקובלת עלי עדותו של התובע כי הפניה לחנות היא בכיוון ההפוך מזה בו היה פונה לו היה נוסע ישירות לביתו.