תביעת פיצויים בגין ליקויי בנייה בביסוס קונסטרוקטיבי

התובעים הגישו תביעה כספית על סך 1,310,720 ₪ כנגד הנתבעים, לפצוי בגין ליקויי בניה שהתגלו בביתם.

אין מדובר בפקוח שמטרתו לגלות טעויות בשלב הבצוע של התוכנית הקונסטרוקטיבית בעיניין ביסוס המבנה.

בנוסף, אחראים התובעים בין היתר משום שבחרו לצורך בניית השלד, לרבות יציקת הכלונסאות, קבלן שאינו רשום (ר' עדות התובע בעמ' 27 שורות 9 - 14) בנגוד להוראות חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט – 1969 והוראות תקנה 2 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (הקף כספי ומהות מקצועית) תשמ"ד – 1984 ולפיו "עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד אף אם אין הקפן הכספי חורג מן האמור בתקנה 1". אילו בוצעה העבודה ע"י קבלן רשום בעל הכשרה דרושה וידע מקצועי הנחוץ לבצוע עבודות ביסוס השלד, יש להניח שהיה מבצע את הוראות הנתבע 2 לצקת את הכלונסאות לעומק של 8 מ' בקרקע טבעית.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעים, יחד ולחוד, את הסך של 305,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.4.15 ועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים 3, 4 ו- 5 נדחית.

ההודעה כנגד הצד השלישי מס' 2 נדחית.

"דוקטרינה זו של מעשה בית דין מייסדת עצמה על שני כללים עקריים המבטאים רעיון דומה ומבוססים על שיקולים קרובים. הכלל הראשון הנו כלל השתק העילה, לפיו מוקם מחסום דיוני בפני כל תביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם. הכלל השני הוא כלל השתק הפלוגתא ... לפיו מחסום דיוני מוקם בפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין פעם נוספת על פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם אם ההיתדיינות הנוספת מבוססת על עילת תביעה שונה" (עניין אספן הנ"ל בעמ' 15).

להלן פרוט הסעדים שנתבעו, כפי סדרם בסעיפים 80-79 לכתב התביעה: פיצוי עבור עגמת נפש ונזק בלתי ממוני בסך של 75,000 ₪ - דרישה מקבילה של התובעים לסך של 150,000 ₪ בסעיף 70 לסיכומיהם בהליך הבוררות לא הייתה חלק מהליך הבוררות והיא תדון להלן בהליך זה. פיצוי בגין ליקויים נוספים שהתגלו / חזרו בסך של 199,848 ₪ - הבורר דן בליקויי הבנייה וכבר זיכה את התובעים.

המומחה סקר את גורמי ירידת הערך הנטענים וקבע כך (ס' 12(א) לחוות הדעת): "לאחר בחינת מכלול הנתונים ובהיתחשב במכלול הגורמים והשיקולים המפורטים לעיל והוראות הפסיקה הרווחת, ולאור העובדה כי כלל הליקויים הנטענים הנם ברי תיקון באופן מוחלט וסופי תחת פקוח הנדסי מתאים, והעדר ניסיונות תיקון נאותים אשר אינם צלחו ופרק הזמן הנטען לניזקי הרטיבות (כשלוש וחצי שנים בלבד), ובהיתחשב בהנחת העבודה כי העבודות הנדרשות לביטול הליקויים השונים ותיקון הנזקים הנלווים יבוצעו תחת פקוח הנדסי נידרש, ובהעדר נזק קונסטרוקטיבי, הנני סבור כי לאחר ביצוע העבודות הנדרשות לביטול הליקויים לא תיוותר ירידת ערך לנכס הנישום (חלקה 26 גוש 9090), בעסקת קונה מרצון ומוכר מרצון בשוק החופשי ובתנאי ודאות נכון למועד הקובע". בחקירתו הנגדית המומחה לא עומת עם הקביעה הנ"ל ורק אישר אותה במענה לשאלת ב"כ הנתבעים (עמ' 20, ש' 14-12).

...

לסיכום פרק זה, הליקויים שניתן היה לאתר רק לאחר מתן פסק הבורר, הם אלה שבסעיפים א'-ד' ו-י' לרשימה דלעיל.

המסקנה היא שכתב האחריות של חברת "איזוליט" הוא עניין פנימי של הנתבעת 1, אשר אינו פוטר אותה מחובתה כלפי התובעים.

המסקנה המרכזית העולה מפסק הדין, היא שהנתבעת 1 הפרה באופן בוטה את חוזה ההתקשרות ואת הסכם הבוררות שנחתמו בינה ובין התובעים, הן באיכות הבנייה והן בהחלטה החד צדדית במהלך הבוררות לזנוח את הפרויקט, דהיינו לא להשלים את בנייתו ולא לספק לתובעים את האחריות המחויבת בחוק ובחוזה.

לפניי תביעת התובעת לחייב את הנתבעת, החברה הקבלנית שבנתה את דירת התובעת, לשלם לתובעת פיצויים בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירה ובגין הוצאות נילוות ועוגמת נפש.

באשר לירידת הערך קבע ברלינר בחוות דעתו כי: "הליקויים שראיתי בדירה הם ניתנים לתיקון. אין אלה ליקויים קונסטרוקטיביים או ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. לכן, לא מצאתי כי נגרמה לדירה זו ירידת-ערך (עמ' 13 לחוות דעת ברלינר).

מנגד, ולנוכח העובדה כי מדובר בדירה שנמסרה בשנת 2002 וכיום אנו מצויים בשנת 2018, ברי כי ערכה של הדירה ירד מאז נערכה חוות הדעת של סידאוי רק מחלוף השנים מאז ניבנתה, ולפיכך אין מקום לבסס על קביעתו את פסיקת ירידת הערך, אלא לקבוע אותה על דרך האומדן הזהיר, לנוכח הקף הליקויים שעלות תקונם אינה כה גבוהה, בסך של 7,500 ₪.

...

כפי שציינתי לעיל, לא שוכנעתי כי אכן נמנע שימוש ב-3 חדרים כנטען על ידי התובעת, ולפיכך בוודאי שאין הצדקה לפיצוי כפי שנאמד על ידי סידאוי.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל זכאית התובעת לפיצוי בהתאם לחישוב הבא: עלות תיקון הליקויים כאמור בסעיף 39 לעיל, בסך של 21,450 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.8.2010 (מועד עריכת חוות דעתו הראשונה של ברלינר) ועד היום, ובצירוף מע"מ כחוק כשיעורו כיום.

המחלוקות הטעונות הכרעה בפסק דין זה עליי לקבוע, איפוא, אם הליקויים היו קונסטרוקטיביים או מקומיים; באיזו מידה הם תוקנו; מה גובה הפצוי המגיע לתובעים בגין הליקויים השיוריים, הן בהתייחס לעלות הצפויה של התיקון הן בהתייחס לירידת הערך, ככל שקיימת כזו; האם מגיע לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש, ואם כן – מה גובהו; האם מגיע להם פיצוי בגין הפסד ימי עבודה ושכירת דירה חלופית, ואם כן – מה גובה הפצוי; והאם יש לפסוק למי מן הצדדים הוצאות משפט, ובאיזה שיעור.

אני דוחה טענה זו. זוהי תביעה לפצוי בגין ליקויי בנייה.

לפיכך הוא אינו מבסס, ואף מחליש, את תביעתם לפצוי בגין ירידת ערך ברמה כזו או דומה לכך.

...

לאור המקובץ, הנתבעת אינה חבה בפיצוי כספי לאהרוני.

לאור המקובץ, הנתבעת תפצה ותשפה את התובעים בסכומים כלהלן: לבק – סך 238,193 ₪; לאוסטר – סך 103,761 ₪; ליפה – סך 76,316 ₪; לנייס – סך 232,056 ₪; לאהרוני – לא נפסק סכום כספי, אך הנתבעת חויבה להשלים את תיקון הליקויים השיוריים שפורטו לעיל [בפסקאות ‎124-‎132]; לכלל התובעים, בגין הוצאות משפט משותפות – סך 54,976 ₪.

בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעים סך 705,302 ₪, תוך 30 יום מהיום; אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מהיום.

בנוסף תבע טרבלסי סך של 30,965 ₪ כפצוי כולל ומוערך בגין הטירחה, הטרדה ועוגמת הנפש שנגרמו לו. מנגד, טוען הקבלן המבצע, בתביעתו הנגדית, אותה הוא מבסס על חוות דעתם של המומחים מטעמו המהנדסים יורם ושלמה אייזנברג (מטעם חברת אי-שר תעשיות מתכת בע"מ), כי הסיבה לקיומם של כתמי חלודה נרחבים היא בשל העובדה שהפחים, באמצעותם בוצעה העבודה ואשר סופקו על ידי היזם, אינם עומדים בדרישות התקן הישראלי להגנה מפני שיתוך.

כל עוד טרבלסי לא הראה שהביצוע איננו עומד בדרישות שהופנו לקבלן המבצע, על יסוד תכנית קונסטרוקטיבית המבוססת על תקן 414, והוא סטה מתכנית ביצוע זו, אזי דין תביעתו להדחות בהקשר זה. חיבורים לא אחידים ולא ישרים בגג H כמפורט בסעיף 40 לעיל, המהנדס כפיר בחוות דעתו קבע שבגג ביניין H "המבצע לא דאג למדוד ולסמן לצוות את הדייגונלים מה שגרם לוינץ' בפחים ואי שמירה על קו אחיד". המומחה מטעם בית המשפט לא היתייחס לכך בחוות דעתו, אך בחקירתו הנגדית, השיב לבא כוחו של טרבלסי, כי "אני מציג לבית המשפט את תמונה 77 ואני לא רואה שום וינג'..... זו לא תזוזה אלא עיקול של החיבור." (ראו עמ' 15 לפרוט' ש' 29 - 31).

על יסוד האמור, יש לקבוע שאין ראיה לקיומו של ליקוי בעיניין זה, ויש לדחות את תביעתו של טרבלסי גם בעיניין זה. פגיעה במוניטין ועגמת נפש כמפורט בפרק המחלוקות, טרבלסי תבע, בנוסף לפיצויים בגין ליקויי הבניה הנטענים, גם פיצויים בסך של 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין, ופצוי ב"סכום מוערך" של 30,965 ש"ח בגין הטירחה, הטרדה ועגמת הנפש שנגרמו לו. בהקשר זה תמך טרבלסי את תביעתו באמור בסעיף 54 לתצהיר, שם נרשם באופן כללי, ללא כל ראיה תומכת, כך: "אטען, כי כתוצאה ממעשי הנתבעת וגם/או כתוצאה ממחדליה וגם/או כתוצאה ממעשי וגם/או ממחדלי מי מטעמה, ביחד ולחוד – כנטען, כמפורט וכמתואר לעיל (ובכלל זה, כמפורט בחוו"ד הנ"ל, מטעמי) – הרי נגרמו לי וגם/או לקבוצה הנ"ל שבבעלותי ובניהולי, נזקים רבים וכבדים, ובכלל זה פגיעה קשה במוניטין ובתדמית העסקית, הפסדים כספיים ניכרים (לרבות הצורך בתיקון הפגמים והליקויים הנ"ל), אשר נגרמו בשל העבודה הרשלנית והחובבנית שבוצעה ע"י הנתבעת(, חיסרון כיס (בין היתר, עקב עצירת התשלומים האמורים להשתלם לידי וגם/או לידי הקבוצה הנ"ל, מהמזמין), עיכוב במסירת המבנים (אשר לכשעצמו הסב נזקים, הפסדי ופגיעה במוניטין), אובדן הכנסות (קרי, אובדן פרוייקטים אחרים נוספים) הוצאות רבות, טירחה, טירדה, עגמת נפש וכיו"ב." עדותו של טרבלסי בעניינים המפורטים בסעיף 54 לתצהירו, היא עדות יחידה של בעל דין ושנדרשים טעמים מיוחדים כדי לקבל אותה (ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

...

היות שאין מחלוקת, כי בוצעה התקנה חלקית של הפלאשינגים והפשיות, אזי סכום נתבע של כ- 14,000 ₪ לפני מע"מ, מהווה אומדן סביר בעניין זה, ואני קובע כי על טרבלסי לשלם לקבלן המבצע את הסכומים שנתבעו בגין ההתקנה החלקית של הפלאשינגים והפשיות, דהיינו סכומים של 13,920 ₪ ו- 13,770 ₪, בהתאמה, ולפני מע"מ. עניין אחרון שיש לדון בו, הוא דרישת הקבלן המבצע לקבל סך של 2,500 ₪ בגין יישום הפלציב, אלא שבעניין זה מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאיננה נתמכת בראיה אובייקטיבית כלשהי, ועל כן לא עלה בידי הקבלן המבצע להרים את עול ההוכחה המוטל עליו בעניין זה. טרם סיום הדיון בתביעה הנגדית, יש לדון בטענת טרבלסי, שיש להפחית מן הסכומים שעליו לשלם לקבלן המבצע את הסך של 33,930 ₪, אותו שילם לחברת "אור הצללים" בע"מ, בגין עבודות שביצעה במבנים הנדונים (ראו החשבונית נספח ג' לתצהירו של מר טרבלסי).

סוף דבר התביעה הראשית מתקבלת באופן חלקי כאמור בסעיף 61 לעיל, ואני מחייב את חברת נדאף ראוף עבודות מתכת בע"מ לשלם למר אביעד טרבלסי סך של 11,500 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

התביעה הנגדית מתקבלת באופן חלקי, כאמור בסעיפים 103 ו- 105 לעיל, ואני מחייב את מר אביעד טרבלסי לשלם לחברת נדאף ראוף עבודות מתכת בע"מ סך של 106,440 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.