דיון והכרעה:
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להדחות, משני נימוקים מצטברים: הראשון הוא שהתובע לא הוכח כמה שילם בפועל עבור התיקון, והשני הוא שרכבו היה מעורב בתאונה נוספת, מאוחרת יותר, שלאחריה הורד מהכביש.
ודוקו, התובע לא הוכיח כי קיבל מחברת הביטוח שלו תגמולי ביטוח על יסוד ערך רכב מופחת בשל התאונה הנדונה כאן (שבמקרה כזה היה מקום לפסוק לו פיצוי בגין ירידת הערך), ולמעשה לא הביא מסמכים כל שהם אשר היה בהם כדי לשפוך אור על שאלת תגמולי הביטוח ששולמו לו ואופן חישובם.
...
לטענת התובע, יש לקבל את תביעתו במלואה, על יסוד קביעות השמאי חמזה, ולדחות את קביעות השמאי מלכה, אשר הסתמך בקביעותיו על עדויות התובע והנתבע ועל הערכת גבהים, ולא על מומחיותו כשמאי.
לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות, משום שהתובע לא הוכיח בקבלות או בחשבוניות את הנזק הכספי שנגרם לו, ואף לא העיד את חברו בעל המוסך לעניין עלות התיקון.
מהאמור עולה, כי דין התביעה להידחות.
למרות התוצאה של דחיית התביעה, החלטתי שלא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים.
אילו הפחיתה הנתבעת סכום סביר מהתביעה שהופנתה אליה, בשל אי צירוף קבלות וחשבוניות, ולאור הסתייגויות מסוימות של השמאי מטעמה, אפשר שהתובע היה מסתפק בסכום המאושר לתשלום ולא מגיש תביעה זו.
לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.
