תביעת פיצויים בגין ייעוץ לקוי ברכישת מניות

בפסק הדין נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור), שעניינה בגובה המחיר ששולם עבור מניות הציבור במשיבה 1, אסם השקעות בע"מ (להלן: אסם), במסגרת עסקת מיזוג מסוג משולש הופכי (להלן: עסקת המיזוג או העסקה).

בבקשת האישור נטען על ידי המערערת כי התמורה ששולמה לבעלי המניות מהציבור בעסקת המיזוג אינה הוגנת, ונתבקש פיצוי בגין הנזק שניגרם להם.

במסגרת פעילותה, הועדה המיוחדת מינתה לה יועצים משפטיים, את עו"ד דוד חודק ועו"ד רונה ברגמן-נווה ממשרד גרוס ושות'; היתקשרה עם חברת טריגר פורסייט (2012) מקבוצת Deloitte בריטמן אלמגור זהר ושות' (להלן: טריגר פורסייט), לקבלת שירותי ייעוץ פינאנסי והערכת שווי של מניות אסם; וכן היתקשרה עם חברת אסכולה ייעוץ כלכלי ומימוני בע"מ (להלן: אסכולה) לצורך קבלת חוות דעת בדבר הוגנות העסקה.

לשון אחר, נקבע כי בעל מניות זכאי לפצוי אך ורק בגין מה שנלקח ממנו – "חלקו בחברה כעסק חי, על רווחיה הצפויים וללא ריווחי הסינרגיה שהרוכש מקוה לקבל כתוצאה מהרכישה" (בפיסקה 274 לפסק הדין).

עם זאת, יודגש כי הרושם הוא שבמקרה דנן ניתן היה לצמצם את הבקורת השיפוטית על אופן עבודת הועדה המיוחדת, ולדחות את בקשת האישור על יסוד כלל שיקול הדעת העיסקי – זאת משהעסקה אושרה בהתאם למנגנון האישור המשולש שבחוק החברות, בהנתן עבודתה האפקטיבית והמקיפה של הועדה המיוחדת, העדר טענות להפרת חובת אמון בפעולתה או לפגיעה של ממש בעצמאותה, ואופיים המינורי יחסית של הליקויים שנמצאו בעבודתה.

...

בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים בנושא הוגנות התמורה, ובכלל זה את חוות הדעת הכלכליות שהוגשו מטעמם, והגיע לכלל מסקנה כי לא הוכח שמחיר העסקה שעליו הסכימו נסטלה והוועדה המיוחדת חורג ממתחם הסבירות – וזאת בשים לב לסטנדרט הביקורת השיפוטית שיש להחיל על חברי הוועדה בנסיבות המקרה.

הפגמים הספורים שמצא בית המשפט המחוזי בעבודת הוועדה אינם עומדים בליבת העניין, ועל כן לא הצדיקו הפעלה של סטנדרט הביניים חלף כלל שיקול הדעת העסקי.

כפי שכבר צוין לעיל, בית המשפט המחוזי נדרש לחוות הדעת מטעם הצדדים והגיע לכלל מסקנה כי המחיר שהוסכם נופל בגדרו של מתחם הסבירות; ואין יסוד להתערבותה של ערכאת הערעור גם בממצא זה. טרם סיום יש לחזור ולהדגיש: ביקורת שיפוטית על טיב עבודתה של ועדה בלתי תלויה בהחלט דרושה ואף חיונית על מנת למנוע מצב שבו הוועדה תתמנה למראית עין ורק כדי להכפיף את העסקה לסטנדרט הביקורת השיפוטית המקל של כלל שיקול הדעת העסקי.

סוף דבר בהסכמת הצדדים ובכפוף להערות שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

התביעה העיקרית מורכבת מעילות תביעה וסעדים כדלקמן: - החלק העקרי והמשמעותי בסך של למעלה מ- 20 מיליון ₪ הוא תביעה לפיצויים בגין איחור במסירת הדירות, שהוגשה כנגד הנתבעת 1, אחוזת עדי חברה לבניה בע"מ, שהוצגה כ"קבלן הפרויקט" (הקבלן), כנגד הנתבע 3, עו"ד אהוד ברזילי, ששמש כ"יועמ"ש הפרוייקט" וכנגד הנתבעת 4, עו"ד צוקרמן, שעובדת במשרדו של הנתבע 3 והיא גם בעלת זכויות בפרויקט וחברת הועד ולפי המצוין, גם בת זוגו (להלן: עוה"ד ברזילי וצוקרמן); - תביעה כנגד הקבלן, בגין ליקויי בניה בדירות וברכוש המשותף (כ- 1.7 מיליון ₪).

יצוין כי תלויה ועומדת בקשת הנתבעת 9 ובעלי מניותיה, הנתבעים 10-11, לעיכוב ההליכים בגין תביעת חלק מהתובעים בשל סעיף בוררות שבהסכם היעוץ, ולסילוק תביעתם של האחרים על הסף.

התביעה שכנגד היא תביעה כספית בסך של 956,368 ₪ ולסעדים נוספים כדלקמן: - תביעה בסך של 149,368 ₪ כנגד רגב בגין נטילת כספים השייכים לפי הטענה לקבוצת הרכישה עבור שטחי פירסום; - סעד הצהרתי לפיו 9 החניות בקומת המסחר עליהן הישתלטו הנתבעים שכנגד, הן של ב.ב.ח.מ.1 ו-6 חניות אחרות שעליהן הישתלטו הנתבעים שכנגד, הן של בעלי דירות המגורים בבניין; - תביעה בסך של 81,000 ₪ שעל הנתבעים שכנגד לשלם לפי הטענה ביחד ולחוד, לב.ב.ח.מ1, בגין שימוש שלא כדין בחניות מאז ינואר 2021 ועד מועד הגשת התביעה שכנגד; - תביעה בסך של 45,000 ₪ שעל הנתבעים שכנגד לשלם לועד חברי קבוצת הרכישה עבור השמוש שלא כדין בחניות; - תביעה בסך של 9,000 ₪ שעל הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד 1-3 (הנתבעים 2, 6 ו-7 בתביעה העיקרית) בגין שימוש שלא כדין בחניה שלה הם זכאים לפי הטענה מכוח חלקם במושאע בפרויקט; - תביעה להורות על סילוק יד של הנתבעים שכנגד מהשטחים הציבוריים שנטען כי הישתלטו עליהם בקומה 2- ובלובי הכניסה למשרדים/מרפאות בבניין; - תביעה בסך 672,000 ₪ כנגד רגב לפצוי בגין הנזק שניגרם לתובעים שכנגד בשל עיכובים שחלו עקב שינויים שביצעו רגב בקומת המשרדים.

לגופן של התביעות, התביעה העיקרית הוגשה ע"י 17 תובעים כנגד 12 נתבעים, על סך של מעל 27 מיליון שקלים ועניינה עילות שונות ובין היתר הועלו שם טענות לליקויי בנייה ואיחור במסירת הדירות והרכוש המשותף, גביית שכר טירחת עו"ד ושכר טירחת יועץ שלא כדין וכן טענות להרמת מסך וחיוב בעלי מניות ונושאי משרה.

...

נוכח החלטתי לפיה תפוצל התביעה שכנגד ותדון כתביעה נפרדת, אין משמעות לשאלה אם התובעת שכנגד 4 (שאינה נתבעת בתיק העיקרי) רשאית כלל להגיש תביעה שכנגד, והתייתר הצורך לדון בה. אעיר עם זאת, כי על פניו לשון תקנה 21(א) לתקנות - "נתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד עם הגשת כתב הגנה ..." - מלמדת כי זכות זו קנויה לנתבע בתביעה העיקרית בלבד (וראו גם פסק דינו של כב' הש' עמית ביחס לתקנות הקודמות ברע"א (מחוזי חי') 15818-01-09 דאמוני הנזכר לעיל.

משפוצלה התביעה מטעמים כאמור, אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, על העברתה לבית המשפט המוסמך לדון בה לאור הסעדים שהתבקשו בה, הוא בית משפט השלום.

סוף דבר אני מורה על פיצול התביעה שכנגד השלישית לתביעה נפרדת, והעברתה לבתי משפט השלום בתל-אביב.

תביעה לפיצויים בגין לשון הרע של מנהל חברה ושני עובדיו.

מערכת היחסים בין הצדדים: ביום 20.6.07 הקים מר צבי ציטרין, אביו של התובע 1 (להלן-"מר ציטרין"), את החברה, ובעת הקמתה היה בעל המניות היחיד בה ומנהלה היחיד.

הנתבע, כמיופה כוחות של אביו, פנה לחברה לקבל התחייבות לתיקון הליקויים כלפי מי שרכש את הדירה מאת אביו של הנתבע.

לא היה לו כל הסבר של ממש מדוע כתב בסעיף 12 לתצהיר כי הוא היתקשר לבא כוחו לצורך היתייעצות, כאשר בא כוחו היה נוכח במקום.

...

טוען הנתבע כי יש לדחות את תביעת התובעים, מהסיבות שיפורטו להלן.

לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בחוסר הראייתי בגרסת התובעים, כפי שציינתי לעיל, סבור אני שהנתבע לא אמר לתובע 3 את הדברים המיוחסים לו בכתב התביעה, ויש לדחות את תביעת התובע 1 נגד הנתבע.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שאין בביטוי "פקידה מסריחה" שאמר הנתבע בעידנא דריתחא משום הוצאת לשון הרע, ויש לדחות את תביעת התובעת 3 נגד הנתבע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים נגד הנתבע.

כאן המקום לציין, כי בכתב התביעה נדרשו פיצויים בגין ליקויים בשטחים המשותפים בבניין, בסך 117,600 ₪, ובגין הפרה יסודית של ההסכם, בסך 133,000 ש"ח. עתירות אלה נזנחו בסיכומי התובעת ולא אדון בהן.

הן בכתב התביעה והן בסיכומיה ציינה התובעת, שהנתבע הוא בנו של בעל המניות של הנתבעת, והוא מנהלה בפועל והרוח החיה מאחורי ההיתקשרות בין הצדדים.

כאמור, התובעת עצמה העידה בעת חקירתה הנגדית, שטרם חתימתה על ההסכם, התייעצה עם עורכת דין, אשר בחנה את הטיוטה, העירה 2-3 הערות והן תוקנו (עמ' 26 שו' 3-12 לפרוט').

לכן, החישוב שביצעה התובעת לעניין גובה הפצוי אינו רלוואנטי, ויש לפעול בהתאם להוראות ההסכם, קרי העמדת הפצוי בשל איחור במסירה על סך 2,500 ₪ לחודש, החל מהחודש הרביעי לאיחור ועד למסירה החזקה בדירה לרוכש.

...

באותה המידה, איני רואה כיצד ניתן לקזז מן הסכומים שחבה הנתבעת לתובעת, על יסוד טענת הנתבעת כי הצדדים כרתו ביניהן הסכם ויתור מותנה, על פיו, אם יועבר סכסוך ביניהם למישור המשפטי, רשאית הנתבעת לקבל חזרה את מלוא הסכומים שויתרה על גבייתם, או ששילמה לתובעת (על דרך קיזוז מתמורת המכר).

סיכום א. התביעה כנגד הנתבע נדחית.

התביעה נגד הנתבעת מתקבלת בחלקה: (1) הנתבעת תשלם לתובעת 235,372 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע טען, ש"ככל הנראה" הוא סובל מבעיות בתחום הנפשי, בגינן פיתח תלות נפשית כימעט מוחלטת בתובע, כאשר התובע מצִדו ניצל תלות זאת בכך ש: פגע בזכויות הנתבע באמצעות החתמות על "הסכמים מופרכים" (סעיף 21.1 לתצהירו); נטל ממנו מאות אלפי שקלים בגין ייעוץ שכביכול סיפקה החברה שבבעלות התובע לחברה (שם, סעיף 21.2); העסיק את הנתבע "במשכורת רעב" (שם, בסעיף 21.3); החברה בבעלות התובע התחרתה בחברה שהייתה בבעלות משותפת של התובע והנתבע (שם, בסעיף 21.4); הנתבע ביצע "פשעים מסוגים שונים" (שם, בסעיף 21.5).

עוד טוען הנתבע כי התובע לוקה בהפרעת אישיות אנטי-חברתית (סוציופתיה) והוא מיתנהג כ"בריון אלים עם נוכל-על, אמן לוחמה פסיכולוגית" (סעיף 7 לתצהיר נ/1), והוא שואב את כל משאביו מאחרים (סעיף 10 לתצהיר) במטרה "לעשות כסף קל" (סעיף 11 לתצהיר).

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים.

ואולם, עדיין רכישה עצמית של מניות על-ידי חברה כפופה לכללי השמירה על ההון, כפי שהם מפורטים בפרק השני לחלק השביעי של חוק החברות (עיינו בדברי כב' השופט א' שטיין בע"א 9308/20 פקיד שומה עכו נ' בית חוסן בע"מ, פִסקאות 29-27 (13.2.2023) [דבריו אלה נאמרו במסגרת הרקע לפסק הדין, ולא בסוגיה בה נחלקו חברי המותב]; כן עיינו בדברי כב' השופטת י' ייטב בע"מ (מחוזי ב"ש) 38294-02-19‏ סיידה נ' פקיד שומה באר שבע, פִסקה 27 (26.9.2021)).

נוכח קבלת התביעה, אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר את הפקדון בסך 60,000 ₪ (שהופקד על-ידי הנתבע ביום 22.2.2022), על פירותיו לידי ב"כ התובע, עו"ד בר אל ירון, עבור התובע, וזאת על חשבון סכום ההמחאות מושא הליך זה. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, את תמורת יתרת ההמחאות מושא הליך זה (לאחר ניכוי סכום הפקדון) וזאת בתוך 40 יום מהיום, שאם לא כן ישופעלו ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 518642-02-21.

...

ה – סיכום הואיל ומדובר בתביעה שטרית, בה נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים, משעה שלא הוגשו סיכומי טענות מטעמם, והואיל שהתובע הוכיח את עילתו השטרית על-ידי הצגת ההמחאות מושא ההליך – הרי שדין התביעה השטרית להתקבל במלואה.

דין התביעה להתקבל גם נוכח דחיית הטענות שהעלה הנתבע בתצהירו לגופן (כפיה, עושק, חוסר תום לב במשא ומתן והיותו "ערב יחיד").

נוכח קבלת התביעה, אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר את הפיקדון בסך 60,000 ₪ (שהופקד על-ידי הנתבע ביום 22.2.2022), על פירותיו לידי ב"כ התובע, עו"ד בר אל ירון, עבור התובע, וזאת על חשבון סכום ההמחאות מושא הליך זה. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, את תמורת יתרת ההמחאות מושא הליך זה (לאחר ניכוי סכום הפיקדון) וזאת בתוך 40 יום מהיום, שאם לא כן ישופעלו ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 518642-02-21.