אף אם בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן לחייב עובד לפצות מעסיק בגין התפטרות ללא הודעה מוקדמת תוך גרימת נזק כבד למעסיק, שיש בה "הפרה רבתי של חובת הנאמנות שבה מחויב עובד למעבידו" (ראו: ע"ע (ארצי) 17760-07-17 פרבר – סופר מרקו (22.09.2019); יצחק לובוצקי סיום יחסי עבודה פרק 8 עמ' 20, (מהדורה חמישית, ספטמבר 2020)), לא מצאנו כי בנסיבות העניין זכאי המעסיק בפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת העולה על הפצוי הקבוע בסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת.
סוף דבר – ערעור העובד על החיובים שהושתו עליו בתביעה העיקרית מתקבל בחלקו, כך שחיוביו לשלם למעסיק פיצוי בגין נזק ממוני של "גניבת הובלות" בסך 194,586 ₪ ופצוי נוסף בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכומים של 27,000 ש"ח ושל 6,516 ש"ח – בטלים.
...
סכום התביעה שכנגד עמד על 1,133,404 ש"ח.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי, בפסק דין מפורט ומנומק בהרחבה, הגיע למסקנה כי המעסיק הוכיח את טענתו המרכזית לפיה העובד ביצע מעשי גניבה של טיח, באופן שיטתי ובמשך שנים רבות, ומכר אותו לגורמים פרטיים במהלך יום העבודה.
אכן, שכר היסוד המהווה חלק מ"השכר הכולל" אינו אמור להיות נמוך משכר המינימום, אך דין טענת העובד שהועלתה לראשונה בסיכומיו בערעור, לאחר לא פחות משלוש טענות שאינן מתיישבות עמה שהועלו בהליך, להידחות לנוכח שינוי החזית ועיתוי העלאתה.
אף דינן של טענות אלה המתמקדות בקביעות עובדתיות ובקביעות שבשיקול דעת הערכאה הדיונית להידחות.
סוף דבר – ערעור העובד על החיובים שהושתו עליו בתביעה העיקרית מתקבל בחלקו, כך שחיוביו לשלם למעסיק פיצוי בגין נזק ממוני של "גניבת הובלות" בסך 194,586 ₪ ופיצוי נוסף בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכומים של 27,000 ש"ח ושל 6,516 ש"ח – בטלים.